אילברמוני

"את בטח תוהה איך זה שאת הולכת לבית ספר לקסמים אם לא ביצעת אף קסם מעולם," אמר הקוסם ראיין הירושי.

"למעשה אני תוהה למה אני הולכת דווקא לבית הספר באמריקה אם אני גרה בישראל.

בכלל לא חשבתי על זה שאני לא מכשפה," אמרה חמוטל.

"אני אענה לך על שתי התהיות: קודם על זאת שלא באמת תהית," אמר ראיין.

"עד גיל שבע לא ביצעת שום קסם, והתנהגת כמו ילדה לא-מאגית רגילה."

"לא מאגית?"

"ככה אנחנו קוראים למוגלגים,*" הסביר ראיין.

"אה."

"אבל ביום ההולדת השביעי שלך לקחו אותך לשתול עץ בגינה ציבורית.

את זוכרת מה קרה אז?"

"זה היה חלום," מחתה חמוטל, "אתה לא יכול לצחוק עלי בגלל משהו שחשבתי שקרה לי לפני אחת עשרה- כלומר, אה... ארבע שנים."

ראיין נראה מבולבל.

"את נשמעת כאילו עברת קסם של חזרה בזמן... אבל זה בלתי אפשרי...."

חמוטל חששה שאם הוא יגלה שהיא אמורה להיות בת שמונה עשרה היא לא תלמד בבית הספר לקסמים.

"על מה אתה מדבר?" היא שאלה בקלילות.

"לא חשוב," אמר ראיין, "בכל מקרה, מה שקרה אז היה אמיתי."

חמוטל נזכרה בשתיל שהיא חשבה ששתלה, ובמה שדמיינה אז שקרה לו.

"זה לא אפשרי," היא אמרה נחרצות, "אפילו בעולם הקוסמים ילדה בת שבע לא יכולה לעשות את זה."

"מה את זוכרת?"

"טוב, לכבוד יום ההולדת שלי, לפני המסיבה האמיתית, אחותי הגדולה לקחה אותי לעץ הלבבי, כי אני אהבתי אותו, והייתי ילדה קטנה אז המצאתי לעצמי..."

"את מספרת מה אמרו לך. תגידי מה את זוכרת."

"רציתי לשתול עץ ביום ההולדת שלי.

זה לא היה ט"ו בשבט או משהו אבל בכל זאת רציתי.

אז נתנו לי שתיל של איזה צמח ואמרו לי שזה עץ, אבל אני זוכרת שאחותי הגדולה אמרה לעצמה שזה בכלל פרח ושלא יהיה מזה שום עץ.

אז נגעתי בפרח ששתלתי ואמרתי שאני רוצה שהוא יהיה עץ.

ואז הוא גדל מאוד ונהיה העץ הלבבי... חוץ מזה שהעץ הלבבי קיים כנראה מאות שנים ושדמיינתי שאני שתלתי אותו."

"את שתלת אותו," אמר ראיין, "קוסם ראה אותך וסיפר את זה. הזיכרון שלו נמצא אצלי, ואולי כשתהיה לי הגיגית זמינה אני אראה לך את זה.

את ביצעת קסם מדהים- הצמח הקטן הפך תוך דקות אחדות לעץ ענק, עבה וגבוה, עם ענפים שיוצרים צורת לב ופרחים יפהפיים בכל הצבעים."

"אני יודעת איך העץ הלבבי נראה," אמרה חמוטל, "אבל לא אני..."

"את אכן שתלת אותו, והפכת אותו למה שהוא.

צוות המשכיחים הישראלי, ואז קוסמי העילית הישראליים, ולמעשה שום קוסם שניסה לא הצליח להוציא את העץ ממקומו כדי להעביר אותו למקום שבו יפסיק למשוך תשומת לב של לא-מאגים.

העץ הזה קסום מכדי שיזיזו אותו, קסום מכדי שיהרגו אותו, ואת יצרת אותו בגיל שבע, בתהליך נדיר שנקרא "מיצוי הקסם." קסם שהיה אמור להספיק לך לשנים ארוכות, ואולי לחיים שלמים, התנקז לפעולה אחת.

רק קוסמים רבי עוצמה מסוגלים לפעול ככה, אבל את עשית את זה."

זה היה מאוד משמח לדעת שהיא מכשפה רבת עוצמה, אבל משהו בדבריו של הקוסם הטריד אותה.

"אם בזבזתי כל כך הרבה קסם בפעם אחת, זה אומר שלא אוכל לעשות קסמים עוד לעולם?" דאגה חמוטל.

"כיום אפשר לבצע חידוש קסם בהליך מאוד פשוט, כך שתוכלי לעשות קסמים," אמר ראיין הירושי, "פשוט העדפנו להשאיר אותך חסרת קסם כל עוד את צעירה מכדי לשלוט בקסמים שלך.

משרד הקסמים הישראלי נאלץ לעשות התאמת זכרונות לכל כך הרבה אנשים בגלל העץ שלך.

אבל בקרוב תלמדי באילברמוני איך לשלוט בקסמים..."

"טוב שהזכרת לי," קטעה אותו חמוטל, "למה דווקא אילברמוני?"

"כיוון שסבתך הדגולה רוזה למדה שם, וצוואתה היחידה הייתה כי צאצאיה הקסומים ילמדו בבית הספר הזה, לא משנה היכן יגורו."

"סבתא רוזה?" חמוטל קימטה את מצחה, "היא בוודאות לא הייתה מכשפה, היא מתה בשואה."

*לא מאג=no maj, נו מאג'. תודה לג'ינג'ית 266 על הרעיון.

הפרק הקודם		הפרק הבא