גלישת גלים

שם הפאנפיק: גלישת גלים

שם הכותב: מאיה

דירוג: PG13 נראלי

שיפ: ג'ן?

ז'אנר: אימה כי בכל זאת זה משחקי הרעב

ויתור זכויות: סוזן קולינס

בטא: שקד

בסוף משחקי הרעב השניים שלי, עשיתי גלישת גלים בפעם הראשונה בחיי. כשעשיתי את זה, הרגשתי שאני יכולה לעשות דברים, שאני לא סתם חפץ שהקפיטול יכול להרוג כל דקה. הרגשתי שאני עושה דברים בשביל המשפחה שלי, בשביל גייל, בשביל פיטה, ובשביל על אדם בעולם הזה שאי פעם רצה למרוד בקפיטול. כשעשיתי את זה, שחכתי הכל. 

זו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיי. שחכתי שנשאר פיטה, שיעשה הכל בשביל לא למות. שחכתי מאנני, שנשארה גם היא. שכחתי שהמרד לא נגמר.

לפתע עצרתי כי ראיתי דמות רצה לעברי עם חנית משוכה לאחור ומכוונת לכיווני. הבטתי יותר טוב בדמות, והבחנתי שזה היה פיטה. לקחתי את החץ וקשת שלי, ורצתי לעברו. הוא ניסה לדבר איתי, אבל לא הצלחתי לשמוע אותו. היה רעש גדול מידי מרחפת שבדיוק הגיעה.

מה היא עושה פה? שאלתי את עצמי. בדרך כלל לא מביאים רחפת, אלא אם כן מישהו מת. אבל איך מי היה יכול למות? הרי שנינו פה.

פתאום נזכרתי בכך שיש עוד אין ספור אנשים שעוד משחקים, הרי אלו רק תחילתם של משחקי הרעב.

איך יכולת לשכוח, נזפתי בעצמי. 

ואז שמעתי את ירית התותח. מישהו מת. הסתכלתי לשמיים וראיתי שהרחפת לקחה את אנני. היא מתה. זה כל כך לא הוגן. למה הקפיטול מכריח אותנו להרוג אחד את השני? 

פתאום עלה בראשי רעיון. למה שלא נתאסף כולנו ביחד, כל אלה שנשארו, ונסכים שלא להרוג אחד את השני? ככה אף אחד לא ימות, וכולם ינצחו. רצתי ליער למצוא את שאר המתמודדים במשחק. לאחר שמצאתי את כולם, אמרתי להם לבוא לחוף ושם הסברתי להם על הרעיון שלי. אפילו הבאתי לכולם מים כמחווה של רצון טוב. נראה היה שאנחנו היחידים שמצאו מים, כי כל האחרים היו מאוד צמאים.

פתאום שמעתי זעקה, וראיתי את אנני נופלת מהרחפת, או יותר נכון, קופצת. היא היתה בחיים, אבל פצועה מאוד. לא הבנתי איך זה אפשרי. רגע אחד היא מתה, רגע אחר היא חוזרת לחיים. מה קורה פה?

רצנו לכיוון הנפילה של אנני. היא נפלה למים, וכמעט טבעה. אחד המיועדים האחרים הוציא אותה מהמים. הפציעות שלה היו פחות חמורות משחשבתי, והנפילה למים די הצילה את חייה- אני לא חושבת שאנני הייתה שורדת אם היא הייתה נופלת על הקרקע.

תוך כדי שטיפלנו באנני ראיתי מצנח צונח ממעמקי השמיים. סוף סוף הלוקהרץ' הזה שולח לי משהו, חשבתי לעצמי במרירות. 

פתחתי את הקופסה הקטנה, ולא יכולתי שלא להוקיר לו תודה כשראיתי מה יש בפנים. צנצנת קטנה, מלאה במשחה נגד הכל. משחה שמסוגלת לרפא כל פצע, אפילו על סף מוות. אם אין לך רגל, היא מצמיחה לך חדשה בדיוק כמו הקודמת.

פתחתי את הצנצנת, ומרחתי על פניה של אנני מעט מן המשחה המושלמת הזו. לא עברו שתי שניות וכל פניה נהיו יפות, כאילו לא קרה כלום. זה היה מופלא. איך הקפיטול יכול לייצר כאלה תרופות?

הפכתי את הצנצנת, והבחנתי במילים קטנות. קראתי אותן, ועם כל מילה העיניים שלי התרחבו יותר ויותר. אלו היו המתכון והוראות ההכנה של המשחה.

חייכתי לעצמי, והתחלתי להקריא את המילים כבדרך אגב, כאילו אני לא מגלה בכך סודות של קפיטול: ביצים, ציפורני חתול, מעט סודה לשתייה, לערבב שלוש שעות בלי הפסקה, ומוכן. קיוויתי שאמא שלי או פרים קלטו את זה.

אחרי שאנני התעוררה, סיפרנו לה על התוכנית שלנו, להתאחד יחד. היא הסכימה. 

חייכתי לעצמי, והבטתי בים שלידי. עכשיו, אחרי שכולנו התאחדנו, אני לא צריכה להמשיך לברוח כל הזמן. אני יכולה לחיות שוב, להינות שוב. אני יכולה לחזור לעשות גלישת גלים.

בלילה, לא הופיעה אפילו לא תמונה אחת בשמיים. לא היו הרוגים.

גם אחרי אותו יום המשכתי לגלוש, לא יכולה להפסיק. רק להמשיך לגלוש. אחרי עוד כמה ימים כאלה, שכל היום רק גלשתי, התחלתי לפתח מעין שגרת יום. לגלוש, לאכול, שוב לגלוש ולישון. לא יותר מזה.

אבל היה דבר אחד שלא הבנתי. איך תמיד יש לי גלים מושלמים? אנני סיפרה לי שזה מאוד קשה למצוא גלים כאלה.

ביקשתי מפיטה לנסות לגלוש. הוא ניסה ונפל אחרי חצי דקה. למה אני לא נפלתי והוא כן? למה לי תמיד יש גלים מושלמים ולאחרים לא? 

אחרי שכבר נמאס לי לגלוש רק בים הלכתי לחפש אגם נחמד, שבו אני אוכל לגלוש. מצאתי אחד כזה, בדיוק כפי שדמיינתי אותו, והתחלתי לגלוש. שוב, גלים מושלמים. מי יודע, אולי הקפיטול מנסה בכוונה לגרום לי להיות מוצלחת בהכל.