שמי הארי דרסלי וטום רידל

ורנון שרף את המכתבים, כמויות של מכתבים, ינשופים הביאו אותם, מי כישף את הינשוף? מי הפך חייה חופשייה לבעלת הברית של השדים?

"אתה יודע מה אנשים עושים עם יונים?" שאל דאדלי, קולו היה שקט ואפל, הוא שיחק משחק, אני לא הייתי במצב רוח לזה, רודפים אותי שדים והוא מדבר איתי על יונים?

"הם משתמשים בהם כמו בינשופים האלו, רודפים אחרי אנשים, מביאים להם מכתבים מקוללים" ככה הוא אמר, מסתכל עלי בחיוך, מזמין אותי להיות חלק מהמשחק

"אמא לא תאהב את המשחק הזה" אמרתי בקול שקט

"אמא לא צריכה לדעת" אמר דאדלי והסתכל עלי במבט עצוב, הייתי החבר שלו, אבל חבר משונה, לא אחד שעושה שטויות, טוב רק קצת, אבל לא מהסוג הזה, רק שטויות שלא יכאיבו לאמא ואבא, לא משחקים אפלים, אבל כן לסכן את עצמי בריקודים על שולחנות וקפיצות נינג'ה, נסיעה באופניים בעיניים עצומות בלי ידיים, ודברים נוספים, שאומנם היו מסוכנים, ואמא ואבא כמובן לא אהבו, אבל לא היו בכלל ברמה של משחקי דמיון על מכשפות וקוסמים, על פלאים ואגדות.

יש דברים שאמא ואבא אומנם לא אהבו, אבל הם לא שברו אותם מבפנים, ומשחקים כמו שדאדלי נורא רצה שנשחק פשוט היו כואבים מדי בשביל הנפש שלהם, אמיתיים מדי.

"בנה של לילי אוונס, שלא תעז ללכת בדרכה" אפילו לו במשחק, ודאדלי היה צריך לקבל את זה, כי ככה אמא ואבא רצו, ויש דברים שבהם אפשר לא להקשיב להורים ויש דברים שזה פשוט חמור מדי, ועדיף שגם בלי שהם יגידו לך לא לעשות אותם פשוט לא תעשה. אבל דאדלי ילד כזה, שובב, והוא רצה, ודבר מה בו כנראה ידע שאני אחד מהם, והוא אהב אותי, אז אם אני חלק מזה מה כבר יכול להיות בזה רע? וזה גם קסם לו, יותר מכל דבר דווקא הדבר הזה, האסור קסם לדאדלי, דאדלי היה ילד שידעתי שאם תהיה לו הזדמנות ילך בדרכה של לילי, ולמרות זאת אהבתי אותו, ואולי דווקא בגלל זה.   

אמא ואבא אהבו אותי בגלל סיבות אחרות, זאת הייתה הסיבה לא לאהוב אותי, אבל דאדלי, הוא אהב אותי, כמו שרק הוא יכל לאהוב אותי, הוא אהב גם את הסודי, האסור, הוא אהב את הטעם של תפוחים גנובים מהגינה של ג'וזף, תפוחים שהוא בעצמו גנב, הוא רצה שגם אני אגנוב, אבל אני לא רציתי, אני פחדתי מג'וזף, ועוד יותר פחדתי לאכזב את אמא, לגרום לה לבכות, היא הייתה בוכה כל פעם שעשיתי משהו לא בסדר, וידעתי שזה יכאב לה. אבל דאדלי? לדאדלי לא היה אכפת, הוא פשוט רצה לטעום מהם, והוא גם רצה שאני אטעם, אז הוא גנב והביא לי אחד, ואני אכלתי אותו, למרות שידעתי שזה לא בסדר, שאני צריך לסרב, אבל דאדלי באמת רצה שאני אוכל את התפוח, והוא הסתכל עלי עם העיניים הקטנות שלו, עיניים של חזיר, אבל חזיר קטן כזה, ורדרד, כמו דאדלי, ואני פשוט לא יכולתי לומר לו לא, אז אכלתי את התפוח, וזה באמת היה טעים, אסור, וידעתי שבלב גם אני נכסף לדברים האסורים, המסוכנים, אבל בשביל אמא ואבא מוטב היה להתרחק.

הפרק הקודם		הפרק הבא