מכון הגמילה של וויל ממקדונלדס

תמיד חשבתי שהאהבה של ניקו למקדולנס די מצחיקה, וזה ברור שוויל ישנא את זה כי זה ממש לא בריא אז החלטתי לכתוב על זה פיקקק

הפצצת סולאנג'לו פסיכית 

מהוהעהעהע

אם ריק הטרול יחליט להרוס לי את סןלאנג'לו אני ועוד כמה פאנגירליות נרצח אותו

"אתה לא חושב שאתה אוכל קצת יותר מדי מקדונלדס?" שאל וויל.

"ממש לא!" ענה ניקו וטבל צ'יפס בקטשופ.

"אתה יודע, זה ממש לא ברי-"

"הנה,תסתכל!" אמר ניקו ופישפש בארוחת המקדונלדס שלו ושלף חטיפי גזר, "ירקות!"

וויל גילגל את עיניו, "זה לא ירקות אמיתיים, זה-" אמר והוציא מתיקו קופסת פלסטיק שחורה, "ירקות אמיתיים."

"מה זה?"

"זה אדממה!" חייך וויל, "זה ירק מאוד בריא ומאוד טעים, אם רק תנ-"

ניקו נעץ בו מבט קפוא וחסר הבעה ולקח ביס נוסף מההמבורגר שלו.

"נו, באמת! די אנג'לו! תנסה דברים חדשים!" קרא וויל.

ניקו שתה שלוק רועש מכוס הקולה שלו.

 "אתה יודע כמה סוכר יש בזה?!" התפלץ הבלונדיני וניסה לחטוף מידו את הכוס.

"היססססס" נהם ניקו, "תתקרב לארוחת מקדונלדס שלי שוב ואני אזרוק אותך לטרטרוס!"

"זה לא נגמר!" אמר בן זוגו וניפנף לעומתו באדממה, "מחר מתחילים גמילה מג'אנק פוד!"

"מה?!" צרח ניקו, "אני עכשיו לאכול עוד ארוחות של מקדונלדס!"

למחרת.

"ליאו,פרסי, אנבת',פייפר,קיילה,אוסטין,הייזל,פרנק,ג'ייסון וריינה ישבו ביחד בביתן אפולו בעוד וויל מנסה להשליט עליהם סדר.

"כולם! שקט!" קרא והחבורה השתתקה, "החלטתי לגמול את ניקו ממקדונלדס-"

"האומץ שלך יזכר לעד" אמר ליאו.

"ואני צריך שיתוף פעולה מכם, לא משנה מה ניקו אומר שהוא יעשה לכם, יזרוק אתכם לטרטרוס, קושר אתכם לעמוד ומאיים לשרוף אתכם-"

"אי אפשר לשרוף אותי!" הכריז ליאו.

"כן, יפה מאוד, ליאו. לא לתת לו גישה למקדונלדס, לא כסף, לא ללכת לקנות לו אחרת הוא לא ייגמל, ברור?" אמר וויל.

"כן, המפקד!" אמר ג'ייסון והצדיע.

"יהאספה נגמרה! צאו החוצה!"

כולם יצאו החוצה חוץ מוויל, קיילה ואוסטין שחיבקו את אחיהם הבכור.

"תדע לך שהיית אח גדול למחצה נפלא" אמרה קיילה.

"היית?"

"אין סיכוי שניקו ימשיך לתת לך לחיות אחרי שהפרדת אותו ממקדונלדס."

"וויל טיפל בחניך בן הפייסטוס לאחר שבטעות קדח את האצבע שלו וניסה להרגיע אותו אחרי שבכה על זה שהוא בן הפייסטוס אמיתי אם קדח לעצמו את האצבע.

"אתה!" צעק ניקו והצביע על וויל מחוץ למרפאה.

"כן, חמוד?" אמר וויל ואיכשהו הצליח לשמור על חיוכו השלו למרות שניקו נראה מטורף מהרגיל וצעד בזעם אל המרפאה, עם כל צעד, העשב מסביבו קמל.

"אתה יודע מה?" אמר בן הפייסטוס, "אני מרגיש יותר טוב! ביי!" וברח מהמרפאה דרך החלון. ניקו מעולם לא עורר אהדה רבה במיוחד בלב החניכים, אולי כי היה בן האדס ואולי גם כי הזעם שלו היה אחד הדברים המפחידים שאפשר לחזות בהם, וויל היה היחיד ששמר על שלוותו בעת התקפי הזעם הרצחניים של ניקו.

"מקדונלדס!" שאג, "אף אחד לא מסכים לקנות לי!" 

"באמת?" אמר וויל ועבר למטופלת אחרת בעוד שניקו הולך אחריו.

"אל תעשה ממני מטומטם סולאס!"

"אולי נלך להתווכח בחוץ, אתה מחריד את המטופלים שלי" אמר בנו של אפולו, "ג'ורדן, אתה האחראי עכשיו, בסדר?" ויצא מן המרפאה בצעד קליל.

"אז מה רצית לומר?"

"אני אזרוק למאכל סוסים טורפי אדם!" רתח ניקו.

"ו...?"

"אני ארצח אותך, אבתר את הגופה שלך ואשליך אותך לטרטרוס!"

"עוד משהו?"

"ואז אני אוכל מקדונלדס ואשתה את הדם שלך במקום קולה!"

"נרגעת?" שאל וויל.

"לא!"

"אתה יודע מה אתה צריך?" אמר וויל והחזיק את ידיו, ניקו נראה כעומד לשבור את אצבעותיו.

"מקדונלדס!"

"לא, חיבוק" אמר וויל ופרש את ידיו.

"לא, אני לא!" כעס ניקו.

"ששש" אמר וויל וחיבק את ניקו.

"אני שונא אותך!" אמר וניסה להיחלץ מחיבוקו של וויל.

"לא, אתה לא. אתה רק כועס עכשיו."

לפתע, עלה במוחו של ניקו רעיון מבריק, "אני בסדר עכשיו."

"יופי, אתה רואה שאתה יכול לפתור דברים בדרך חכ-" 

ניקו קפץ אל צל המרפאה וביצע מסע צללים לסניף המקדונלדס הקרוב.

"ניקו די אנג'לו!!" צרח וויל.

ארבעים דקות לאחר מכן

ניקו הופיע חצי מעולף על המדשאה שמול ביתן האדס כשהוא מחזיק שאריות ארוחת מקדונלדס.

"די אנג'לו! חתיכת מטומטם! אתה לא אמור לעשות מסעות צללים!" זעם וויל ודחף לפיו מעין מסטיק חום ומגעיל, "ובטח ובטח שלא בשביל מקדולנדס!"

ניקו הרים את ידו וביצע תנועה ברורה מאוד וחיוך דק נפרש על פניו החיוורות לרגע והתעלף.

"אידיוט שכמוך!" מילמל וויל בכעס והרים את בן האדס על כתפו כמו שק תפוחי אדמה.

יום לאחר מכן

כשניקו התעורר סוף סוף,הוא גילה שהוא אזוק למיטה במרפאה כשוויל רוכן מעליו, פניו מכווצות בכעס.

"חתיכת אידיוט, אתה יודע כמה הדאגת אותי?!" לחש בזעם.

"זאת די אשמתך, אתה יודע" אמר ניקו.

"אשמתי?!"

"כן, אם לא היית מונע ממני לאכול במקדונלדס אז לא הייתי במצב הזה, אזוק למיטה במרפאה."

"היית יכול להפוך לשלולית צללי ניקו די אנג'לו!" כעס.

"אבל השלולית הזאת הייתה מאושרת כי היא אכלה לפני במקדונלדס".

וויל נאנח, "אני לעולם לא אוכל לנצח אותך,נכון?"

"נכון" אישר החצוי שחור השיער.

"אז אני מניח שאני פשוט אשאיר אותך כאן." אמר וויל וחייך ברשעות, "או שתאכל את זה!" אמר ושלף מאחד המדפים קופסת פלסטיק שחורה מלאה באדממה.

"הו, לא!" קרא ניקו בבעתה.

"ביי, ניקו! אני אחזור לבקר אותך!" אמר ונופף לניקו במתיקות.

"בסדר!" קרא כשוויל עמד לצאת מן המרפאה, "אני אוכל את זה!"

"אני ניצחתי אותך בוויכוח! יש!" אמר בשמחה והתיישב לצידו של ניקו ופתח את הקופסה.

"אתה יודע שאתה צריך לשחרר אותי קודם בשביל שאני אוכל לאכול?" אמר ניקו בערמומיות.

"כן" אמר והניח את הקופסה על המדף ושיחרר את אזיקיו של ניקו.

"אה-הא!" קרא ניקו וקפץ אל החופש, יותר נכון ניסה.

וויל ציחקק.

"רציני,סולאס? אזיקי רגליים בלתי נראים?" גנח ניקו שהוא תלוי מהמיטה רק באמצעות רגליו.

"אני איישר אותך" צחק וויל והושיב את ניקו הזועף על המיטה וניסה לנשק אותו.

"אני לא מנשק אותך עד שאני לא משתחרר" רטן ניקו.

"מבאס אחד" אמר וויל בחיוך, "תבחר אחד" אמר והציג לפניו את תכולת הקופסה.

ניקו לקח את התרמיל הכי קטן ונגס בו.

"טעם של מוות!" צעק ניקו וירק את הביס.

"ואומר את זה אתה? ילד מוות?" ציחקק וויל במתיקות אפולואית שעיצבנה את ניקו.

"פשוט, תסתום סולאס." זעף ניקו.

"אתה אמור לאכול את זה בלי הקליפה" הסביר וויל המחייך.

ניקו רטן משהו לא מובן ולקח תרמיל נוסף, הוא פתח אותו בעדינות ושלף עיגול קטן וירוק שאותו הכניס לפיו, ניקו עיווה את פניו.

"זה כאילו אכלתי עכשיו חתיכה מקרונוס."

וויל צחק שוב, "אתה תאכל בכל יום חמישה תרמילים ותוכל ללכת למקדונלדס, ואני אדע אם איימת על מישהו לאכול את זה במקומך!"

"בסדר" אמר, "תשחרר אותי?"

וויל רכן ושיחרר את ניקו מהאזיקים הבלתי נראים.

"מעצבן אחד" זרח וויל, "אתה חייב לי נשיקה עכשיו"

"לא, אני לא!" 

"אל תהיה כזה!" אמר וויל בשובבות וחייך חיוך כובש.

ניקו נאנח, אפילו הוא לא היה יכול לעמוד בפני וויל והחיוך שלו.

"בסדר.."

"יש!"

לרגע עמדה דממה בחדר ואז ניקו נישק את וויל בפראות לא אופיינית, ניקו היה מוכן להישבע שהוא שמע את וויל הומה באושר.

"המממ" חייך וויל כשהם התנתקו, "זה היה נחמד"

"אתה בטח היית ילד ממש מפונק" חייך ניקו חיוך דק .

"למה?"

"אין אף אחד שהיה מצליח לעמוד בפני החיוך שלך, הוא כזה-"

"מאיר? נוצץ? יפה?" השלים וויל ועיניו נצצו.

"אפילו שאני מנסה להיות רומנטי אתה מפריע?" התלונן ניקו.

"מצטער" אמר והסמיק בסומק החינני ביותר שאי פעם היה בהיסטוריה.

"החיוך שלך נראה כמו שמש. כאילו אתה השמש שלי." (גאדד מה עשיתייי)

"אתה כזה חמוד!" התמוגג וויל וחיבק את ניקו.

"מה אתה עושה?"

"מחבק אותך" אמר וויל בחמימות.

ניקו רטן משהו ו-וויל ניסה להתנתק מניקו.

"מישהו אמר לך להפסיק?!" 

וויל חיבק אותו שוב ונאנח באושר, ניקן הסתכל עליו מלמטה.

"אני מרגיש נמוך מהרגיל." ציין.

"אתה מתוק."

"אתה אידיוט."

"אתה חמוד."

"אני שונא אותך."

"אני אוהב אותך"

"גם אני אוהב אותך" אמר ניקו ונישק את וויל, שרשם לעצמו לזכור את הרגע לפעם הבאה שניקו יצעק עליו שהוא שונא אותו.

גאדדדד זה חמוד כל כךךךך

אל תשכחו להגיב ולדרג

פליז תאשרו את זההה

אני במצב סןלאנג'לו פסיכי ומלא רגשות אשמה שגרמתי לניקו להיראות לא קאנונייי

תאשרו פליז

ותגיבו ותדרגו