אהבת נעורי||סונגפיק, פיקצר על פרסבת'

קצת רקע, שתבינו:

1. הפיקצר מתרחש בגיל 11 של פרסי ואנבת', ומתבסס על זה שהיא חזרה לשנת לימודים רגילה. תתעלמו מזה שזה לא הגיוני. פרסי עדיין לא במחנה.

2. פרסי כאילו בבית הספר של אנבת', ומאוהב בה גם לפני שפגש אותה במחנה.:) תכלס זה יכול להיות הגיוני....

3. מאוד שונה משאר הסונגפיקים (המושלמים, אם יורשה לי לציין) של אהבת נעורי. הם הביאו לי את הרעיון.

תהנו:)

---------------

הייתי ילד בלילות עצוב 
משוטט לבד 
לא נתתי לאיש לדעת 
את היית אהבת נעורי 

הילד שחור השיער, בעל העיינים הירוקות, הסתובב ברחבי בית הספר – בודד.

לא היו לו חברים, חוץ מאמו – לא היה אדם שיאהב אותו, וגם לא היה אדם שאהב, חוץ מהילדה.

היא היתה יפה, נחמדה, מקובלת. והוא הרגיש שהיא ההפך ממנו – אבל הוא אהב אותה. הוא אהב את השיער שלה, הוא אהב את ההתחכמות שלה בכל עניין. הוא אהב אותה.

הייתי ילד בימים חולם 
מנגן ושר 
מדמה לי שאת שומעת 
את השיר הראשון בחיי

פרסאוס ג'קסון אהב את הילדה הזו, אך מעולם לא היה לא אומץ, לשאול לשמה.

הוא תמיד חייך אל האוויר, מדמיין אותה עומדת מולו, מחייכת אליו, עם כל חברותיה, שלעולם לא יישתוו אליה.

הוא חיבק את האוויר, כשגילה שזה עוד חלום בלהות, ושגם מבית הספר הזה הוא יסולק, בגלל בעיותיו, והוא יאבד אותה – לעד. היא היתה האדם היחיד שהוא אהב.

מסתכל איך את רוקדת 
מסתובבת ונצמדת 
רק אני צופה מהצד 
אני נשאר ואת עוזבת 
רחוקה לא מתקרבת 
זיכרון שעולה בי שוב 
פרדס רטוב יללת התנים ואת 
שהיית אהבת נעורי 

הגיע הנשף של השכבה. פרסי לא הזמין אף אחת, כי הוא רצה רק אותה. הוא העריץ אותה, את הילדה שלא ידע את שמה.

הוא בהה בה, עם המוני מעריציה, מסרבת לכל אחד בפרצוף, ופרסי לא רצה להיות אחד מהם.

הוא הביט בה, מסתודדת עם חברתה הטובה ביותר, בפינת האולם, זו היתה ההזדמנות שלו, אבל הוא לא היה מסוגל.

הוא לא פנה לילדה הזו, שלא ידע את שמה. הוא ראה אותה, בסופו של דבר, מחייכת חיוך מזויף אל מלך השכבה שלו, כשהוא מזמין אותה לרקוד.

היא נענתה אליו, ונראתה סובלת, אבל הוא לא העז, לרגע מבתיהם הצטלבו, ופרסי הסמיק, והסיט את מבטו.

הוא בהה בעיניה האפורות כסערה, מזגזגות בין פניהם של כל האנשים באולם, כאילו מחפשת אדם מסוים. והיא לא מצאה.

ולא הייתי איתך כמעט 
כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת 
ואולי לא אראה אותך שוב 

ואז, יום אחד שפרסי חזר לבית הספר, וציפה לעוד יום שבו יתבייש ממנה ומחברותיה, הוא הביט בהן, וראה בלבול, הילדה נעלמה.

כל בית הספר רעש למשמע העלמותה הפתאומית. ואז הוא הבין, שהיא נעלמה לו – לעד. והוא אפילו לא הספיק לשאול לשמה. הוא אהב אותה. היחידה שהוא אהב.

הייתי ילד בלילות עצוב 
משוטט לבד 
לא נתתי לאיש לדעת 
את היית אהבת נעורי

פרסי לא האמין שזה יקרה לו, שיפקח את עיניו ויגלה את הילדה המדהימה ממחנה החצויים בוהה בו ואומרת "אתה מזיל ריר כשאתה ישן" פרסי הסמיק.

היא הביטה בו ישן. הוא לא ציפה לראות אותה כאן, ושאל אותה "כמה זמן ישנתי?" הוא רצה לדעת כמה זמן הוא עם הילדה המדהימה באותו החדר.

באותו החדר, עם אהבת נעוריו. הוא חייך אליה, הוא פגש אותה שוב. היא ענתה לו בקול ענייני "36 שעות" פרסי הביט בה, ושוב. הוא מת והוזה, הוא אמר לעצמו, והתעלף.

את היית, אהבת נעוריי.

כל מה שרציתי, הוא לדעת את שמך

-----------

זה הסונגפיק הראשון שלי:)