והם רצו אל השקיעה||ג'ילי, פיקצר

ג'יימס הביט בבחור שעמד מולו. הוא חייך, והבחור השרירי החזיר לו חיוך.

הוא נופף עם היד, והבחור השני השיב לו בנפנוף זהה.

ג'יימס ניסה לנסח את השאלה שישאל את לילי, בקרוב מאוד – אבל לא היה מסוגל לחשוב על משהו, בכל מקרה, כהביט בבחור השרירי והגבוה שבמראה, הוא לא יכול היה להבין למה היא סירבה לו כל השנים. אם הוא היה בת – הוא היה יוצא עם עצמו. אבל הוא אהב אותה, ולמי אכפת מהעבר, היא התגברה, והוא התגבר – והוא אוהב אותה.

הוא סירק את שערו בידיו, והביט בשלמות הזו, שהשתקפה מולו.

מבפנים, הוא לא היה כזה.

אבל העיקר שהיא אהבה אותו, לא פחות משהוא אהב אותה. עבר בדיוק חודש מאז הם עזבו את הוגוורטס, וסיריוס החל ללחוץ עליו לשאול אותה את זה. כמובן, שלא היה לו שום ספק, אבל בכל זאת, דבר מה קינן בליבו.

זו היתה הפעם הראשונה מאז שהציקו לחברה של לילי, שהוא הרגיש רע עם עצמו בקשר לזה, ולא היה מסוגל לחשוב שהם עשו והשפילו בפומבי אדם רגיל שלא עשה להם דבר. סיריוס היה אומר שהוא רכרוכי. רמוס, היה אומר שכל הכבוד, זה מה שניסיתי לומר לך כל הזמן, ופיטר? פיטר היה פשוט מהנהן, ככל דבר שהיה אומר ג'יימס.

היום היה יום מיוחד, כי ג'יימס הזמין את לילי לעוד שעה מעכשיו לדייט נוצץ במסעדה מוגלגית, כי הוא רצה להפגין את בקיאותו בנושא, שלמד למענה. המסעדה היתה בכפר קטן ונידח, וגם שקט. ממש מצויין לשני קוסמים. היא עמדה ממש על המים, והוא תכנן אחרי האוכל, לשבת איתה על גבעה שקטה שהוא ראה שם, כי כמובן שהוא רצה קודם לעשות סיור במקום – כמו שאמרו לו מוריו, כל דבר שקשור למוגלגים, תוודא פעמיים שזה בטוח. ולמען לילי שלו, כמובן שזה מה שהוא עשה.

הוא תכנן לשבת לידה על הגבעה הקטנה והשקטה, ולצפות בשקיעה מעיניו של אדם רגיל, כמו הטבע. בלי קסמים, בלי טכנולוגיית מוגלגים, רק הוא, היא, והשקיעה. שם היה המקום המושלם לשאול אותה את השאלה. שם – אולי היא תשבור לו את הלב, ואולי היא תהפוך אותו לאדם המאושר ביותר בעולם. שם. שם, הוא יוציא את טבעת היהלום מהקופסא, ושם, יהיה הרגע הגורלי שיקבע את המשך חייו של ג'יימס פוטר.

------------

הוא חיכה לרגע שבו יוכל לצאת מהבית, להתעופף משוחרר בשמים, לצפות בהכל מלמעלה. הוא חיכה לרגע שבו הוא ינחת לצד לילי שתשב ותחכה לו על הדשא שבחצר של גינת ביתה, מאחורי כל עייניו של מוגל חטטן. מיליוני מחשבות התרוצצו במוחו. האם היא תהיה שם?, מה יקרה אם מישהו יראה אותם נעלמים, או ממריאים לאוויר? התכנון של ג'יימס היה מאוד מדוקדק, למעשה, לא מתאים לו בעליל, אבל בכל מקרה, הוא הניח שהכל יתבצע כשורה, עד הרגע הנכון. הרגע שבו הוא ישאל את אהובתו את השלה שהוא כל כך חיכה לשאול אותה, הוא דמיין את זה בהילוך איטי. גם את השמש שוקעת, ואת הזיקוקים שסיריוס שיהיה באיזור הבטיח להפעיל. הכל.

הוא סידר שוב את שיערו, הביט שוב בבואתו שבמראה, שלף את גלימת ההיעלמות מהמחסן שבביתו, הוציא ופרס מכיסו מפת מוגלגים, והיה מוכן ליציאה. ג'יימס היה לבוש, מאורגן, ולחוץ כבר מלפני שעתיים. הוא וידא היטב שהקופסא הכחולה הקטנה מהכותנה עדיין המקום שמור וקטן בכיסו. היא היתה הדבר החשוב מכול.

הוא עלה על מטאטאו, ובחן במבט ידועני את מפת המוגלגים. באמת שלא היה לו מושג לאן ללכת בכדי להגיע לביתה הקטן של לילי, אז הוא הלך על בטוח. הוא התכסה היטב בגלימת ההיעלמות, ולחש, "אובליירגה" והמטאטא החל לנווט בעצמו לכוון היעד. אובליירגה הוא כישוף שלמעשה רמוס המציא, והוא מנווט מטאטאי קווידיץ'. לאחר מכן, רמוס לימד אותו את הכישוף, וזה עזר לו עד מאוד.

לאחר כמה דקות (בערך חצי שעה, ג'יימס קיווה שהוא לא מאחר) המטאטא נעצר מול בית ורדרד ומזמין, והמטאטא השתמש בשדרוג הקטן שהוסיף סיריוס ממה שראה אצל המוגלגים (זה נקרא ויז.) שהמטאטא אומר כזה: הגעת ליעד. היו כמה סוגים של כישופים, וג'יימס שם את הקול של מקגונגל. כשנשמעו המילים ג'יימס לא הצליח להתאפק, וצחקק בקול חרישי. הוא קיווה שאדם לא שמע אותו, אך לרוע מזלו, דמות קטנטנה יצאה מהבית הורדרד. מגובה כזה, ג'יימס לא יכל להבחין מי זו היתה, אך הוא קיווה שזו לא שוב האחות המעצבנת של לילי. מאז ההתקלות האחרונה שלו איתה, שלא הלכה טוב, הוא לא קיווה להיפגש איתה שוב.

אבל המזל האיר לו פנים, והדמות הקטנה שיצאה מהבית היתה בעלת שיער אדמוני מהמם, ועיניים ירוקות יפיפיות. זאת היא שג'יימס אהב. היא היתה לבושה בשמלה פרחונית צמודה, שממש הלמה את מראה, אך למעשה, ג'יימס חשב שהיא לעולם לא תוכל להראות רע.

הוא יישר את משקפיו, ניסה ללא הצלחה לסדר את שיערו, ונחת נחיתה מושלמת מול לילי שנראתה זועפת במקצת. "היי ג'יימס" היא אמרה בחיוך, ואז הוסיפה "הצחוק הזה שלך העיר את כולם, הייתי צריכה לטפל בהם בכדי שלא יצאו החוצה" היא אמרה חרישית, אבל ג'יימס היה יכול להבחין בחיוך הקטן שהתפשט על פניה. כמה הוא רצה לראות את החיוך הזה, ולא היה לא ספק, שלה הוא גם היה מקדיש את חייו. היא נזפה בו קצת, אך זו היתה נשמעת לג'יימס נזיפה של אהבה.

הוא חיבק את מותניה, והזמין אותה לעלות על מטאטאו. הוא יעשה הכל למען לילי שלו. הכל כולל הכול. היא עלתה באלגנטיות על מטאטאו, והוא התיישב לפניה, מתחיל לסדר כמה דברים לקראת הנסיעה.

---------------------

כמו תמיד, לילי פחדה ממטאטאים במקצת, אבל עצם היותה גריפינדורית, חיזק אותה, וליבה אמר לה שאסור לה לוותר. היא שמחה שעשתה זאת, כי היא הרגישה כה מוגנת, מחבקת את מותניו של האדם שהאב אותה יותר מכל – בין העננים.

היא הבינה מה שחקני הקוודיץ' מרגישים שם למעלה, שם הם לא רוצים ללכת, ולהשאר שם, לעד. ההרגשה המפתה של לשכוח מהכל, ולהצתרף לחיים בין העננים ממש הציפה אותה, ועוד יחד עם שחקן הקווידיץ' המהולל, ג'יימס פוטר, קרצה לה.

לאחר כמה דקות (יחד עם האיתורון החמוד של סיריוס, שגרם לה לגחך כשאמר, בקולה של מגקונגל, "הגעת ליעד". למעשה, קצת יותר הצחיק אותה העניין שג'יימס לא יכול להסתדר עם מפות רגילות, לא יכול לשטוף כלים, וכולי. הכל חייב להיות קסום...) הם נחתו יחדיו ליד המסעדה היפה והשקטה, והרומנטית ביותר בעולם. היא היתה נראת כמו בקתה מוזנחת מבחוץ, כשמבפנים יש הרבה עושר, ויופי. ג'יימס סימן לה לשבת בשולחן זוגי קטן ומהודר, שעמד – ממש משקיף על המים הגועשים, מה שגרם לה לצחקק בעונג כשטיפות מים רכות הרטיבו במגע קל את משקפיו של ג'יימס, ואת אפה.

הדייט הלך מושלם. כל המקום כולו היה מושלם. היה ניכר שג'יימס לא חסך עליה בהוצאות, למרות שלא ציפתה לפחות מכך, הוא חיזר אחריה חמש שנים ברציפות למרות שכל פעם דחתה אותו מחדש. היא לא הבינה כעת למה, איך יכלה לסרב לבחור החמוד, שיקריב את חייו למענה, שעמד כרגע מולה.

בלי שלילי שמה לב, הארוחה הקסומה נגמרה, והשמש באה לשקוע. ג'יימס זינק על רגליו, בכדי לא לפספס את המאורע המדהים. הם והטבע. היה נראה שהוא תכנן הכל מראש, והם התיישבו יחדיו על הגבעה. השמש שקעה, ונבלעה אט אט במים.

------------

זמנו הגיע, וג'יימס החל לגמגם. הוא מעולם לא גמגם בחייו, כי בתור גריפינדורי מקובל בכל הוגוורטס, הוא מעולם לא התבייש מבנות יפות, אפילו לא מלילי שלו.

הדייט הלך מושלם, לילי גם צחקקה, וחיבקה אותו, מתוך המעשים שהיה עושה הכל בשביל לצפות בהם שוב. ג'יימס נשם עמוק, ודמיין את חיוכה העדין, את עינייה המהממות, ושאל: "לילי, התנשאי לי?" הוא הרגיש את המילים נתקעות בפיו, הוא התנשם מפחד לאט לאט, עד שצפה בה אומרת את המילה המיוחלת, "כן". זיקוקים החלו להתנפץ בשמים, ולילי חיבקה אותו חזק. הם יצרו צורה אדומה וגדולה של לב בשמים. הוא אהב אותה.

הוא לקח את קופסאת הכותנה הקטנה והכחולה, ופתח אותה. הוא שלף את הטבעת ממקומה, וביד רועדת מהתרגשות, ענד אותה על אצבעה המושלמת של לילי.

הוא אהב אותה, והכל הלך כמתוכנן.

הוא שילב את ידו החזקה בידה, והם רצו יחדיו אל עבר החוף החשוך, כמנסים לתפוס את השמש שכבר שקעה. הוא אהב אותה, וגם היא אהבת אותו.

זה עבר, זה נגמר. ובכל זאת, היה נדמה לג'יימס שיתגעגע לרגע הזה בהמשך חייו, וחייך חיוך ג'יימס-מקסים.

-------------

זאת בעצם סדרת פיקצרים, שזה הראשון בה, ועלה לאתר גם השני.

פרסומת:

קראתם פ"ג?

תכנסו לפרק השני בסדרה: והם רצו לכיוון השקיעה||פרסבת'