והם רצו אל השקיעה||פרסבת', פיקצר

וזה כנראה הפיקצר השני בסדרה, מקווה שיאשרו לי אותו!

נ.ב,

אולי זה pg13, אבל אני באמת לא בטוחה. זה משהו בין לבין.

תהנו:)

------------------------

פרסאוס ג'קסון ישב בביתן פוסידון, משועמם כתמיד. בקיץ, המון מהחניכים עזבו, ולא היו הרפתקאות, לרוב – לא כשזה תלוי בפרסי. הדבר המעניין ביותר היה לצפות במשחק הקלפים של דיוניסוס, אבל פרסי החליט לוותר על התענוג. האפשרות השניה היתה, לצפות במים מבעבעים ותוססים כאילו היו שיקוי מוזר, ובעולם שבו פרסי חי, היה מצב כזה.

הוא גרר את רגליו בקושי רב לקורת עץ קטנה שהובילה לאגם, כי, כמובן, מקסימום אחד מבני ארס יפיל אותו למים בכוונה, וכמובן – הוא ריחם על מי שרק ינסה. גרובר ישב איפושהו ביער, אבל פרסי לא טרח ללכת לחפש אותו, כי א', זו טרחה, וב', אין לו שום חשק להתחיל לצפות בפוצ'י מוצ'י של גרובר והחברה החדשה שלו, דפנה.

הדבר שעוד פחות ניחם אותו, היה שאנבת' חזרה למשפחה שלה, לבית ספר רגיל. בהחלט לא היה לו מה לעשות, ואם היא היתה כאן, הוא הניח, שספינת הצרות היתה קופצת לביקור. כמובן שגם היתה לו האפשרות לחזור הביתה, אבל שם יש גם פוצ'י מוצ'י של אמו והחבר החדש שלה.

אז כסיכום, הוא היה תקוע בין ים של זוגות פוצ'י מוצ'י, והחברה שלו לא באיזור. איזה יום מחורבן. כמובן, שגם השמש הקופחת ביצעה את עבודתה בהצטיינות יתרה, ופרסי הרגיש שגבו כבר נמס לחלוטין. הוא היה תקוע.

פרסי נגרר על רגליו בכוח רב לכיוון הביתן שלו בחזרה, וקולות הגרירה שלו היו חזקים, אבל הוא ממש לא הצליח להתגבר על החום. אולי טייסון יגיע לבקר? הוא נכנס בדלת הביתן, ולמרבה שמחתו – באמת טייסון חיכה שם. לפחות לו אין חברה. קצת שעשוע... הוא חשב לעצמו, ויישר את גבו. "היי טייסון" הוא הפטיר לעברו, והיה נראה שרק עכשיו טייסון שם לב שפרסי נכנס.

טייסון ירד ממיטת הקומותיים שלו, ורץ לחבק את פרסי, ופרסי חייך, ושמח שנשאר במחנה. "פרסי!!" צעק טייסון בקול שכל המחנה שמע. "חשבתי שהלכת, אז אמרתי לבוס שלי שלא אבוא להרבה זמן" הוא סיים את המשפט בעצב טייסוני כולשהו, אבל אז חייך חיוך רחב. הוא פנה אל המזרקה שעמדה בקצה הביתן, השליך שני מטבעות מוזהבים, בעלי חריטות של האלים משני צדדיהם, דרכמות – ולחש "איריס, קבלי מנחה זאת מידי" ולאחד כמה שניות שהיו נראות לפרסי כנצח, נפתח חלון שקוף למחצה, שמצדו השני הופיע אדם שנראה כעוס. "מה טייסון?" הוא שאל, וטייסון שוב חייך באושר, מה שגרם גם לאיש לחייך. "אני יכול להאריך את החופשה שלי?" הוא שאל, אבל איך שהוא אמר את זה פשוט היה משכנע, והאיש כמעט אמר כן, אבל אז הוא שאל "כמובן טייסון, אבל למה? אמרת שחברך לא במחנה" ואז החיוך של טייסון התרחב עוד יותר. (הערת המחברת: כמה פעמים השתמשתי פה בצירוף 'טייסון' ו'חיוך'?? פשוט מתחבר...)  טייסון החווה בידו לכיוון פרסי, והוא צעד צעד חושש לכיוון טווח הראייה של האיריס נט.

"אה, אוקיי. היי פרסי" אמר האיש והשתחווה עמוקות. "אני עובד אצל אבא שלך" הוא הוסיף, וקד שוב. "כמובן טייסון" הוא אמר שוב, והיה ניתן לראות על פניו שהוא חושש לאכזב את טייסון, שהיה יצור חייכן ביותר, וגם אחד הבנים של הבוס שלו. טייסון חייך שוב, ולא היה נראה לפרסי שהחיוך מש אי-פעם מפניו של טייסון. הפעם גם הוא חייך בביטחון אל הבוס של טייסון. "כן, גם כבוד הוא לי" אמר פרסי בנימוס, "כבוד הוא לי" האיש חזר על דבריו של פרסי, ובכך סיים את השיחה – והמסך נעלם.

"וואו." זה כל מה שהיה לפרסי לומר על כושר השכנוע (החיוך) של טייסון. "הוא אישר לך!" הוא הוסיף, וטייסון הנהן במבוכה. פרסי המשיך "הוא...נתן...לך...חופשה.... כפולה!" הוא סיים את המשפט בהבנה מצחיקה, ופשוט היום המעצבן הפך ליום מצחיק. פרסי וטייסון פשוט ישבו בביתן שלהם וצחקו, גם על זה שמה קורה אם כירון נכנס לביתן שלהם ורואה אותם ככה. בכל אופן, הם השלימו פרטים – ודיברו כל היום, עד בערך 17:00, כן (בערך!).

פרסי החל להשתעמם בשלב מסוים, וכך גם טייסון. פרסי בא לצאת החוצה, הם רצו לקפוץ לאגם לשחות, אבל אז מסך גדול הופיע צמוד למפל המים שטייסון השתמש בו בשביל לדבר עם הבוס שלו.

הופיעה בו נערה בעלת שיער בלונדיני ארוך שהיה אסוף בצורה מבולגנת, עיניים אפורות כסערה, ומבט רצחני. "היי פרסי" היא חייכה אליו את החיוך שלה, ופרסי, שלא היה מופתע מהמבט הרצחני בהתחלה, צעק אליה מהפתח של הביתן, "היי אנבת'", ואז עשה אחורה פנה, והלך אחורה, ואמר לה שלום.

---------------------

כשראתה את טייסון, היא החלה לגמגם. אנבת' הייתה אמיצה, ולא נהגה לגמגם, אבל כשהבחינה שמישהו צופה מהצד בשיחתם, היא נבהלה וקפצה, ואז חייכה, כשהציג לה פרסי את טייסון, ששוב בא להתארח במחנה. למעשה, אנבת' ריחמה על פרסי שיישאר במחנה, כי היא ידע שלא יהיו שם הרבה חצויים.

אז היא שמחה בשבילו שטייסון בא, כך שתהייה לו חברה למקרה של שעמום. למעשה, היא הרגישה אשמה שהלכה למשפחתה מחשש לשעמום הנצחי של פרסי, אך לבסוף החליטה שהוא ישרוד. אך למרות זאת, היא עדיין רצתה להיות שם ממש עכשיו במחנה, להתכרבל בידיו החזקות של פרסי כמו כל הזוגות, אך היא הרגישה אשמה למשפחתה.

היא גם חשבה שיש לה המון חומר להשלים בבית הספר הרגיל, וצפתה בקוצר רוח לתחילת הלימודים, למרות המחנה, שאליו תמיד באות צרות והמון דרכים להיהרג. כן, היא אהבה את המחנה, אך בכל זאת.

בכדי לסכם, אנבת' צ'ייס היתה אישה מוזרה. אבל היא היתה רגילה למחנה מגיל צעיר, ולפעמים נמאס לה, והיא רצתה ללמוד ככל אדם רגיל, אדם שלא צריך לברוח מהבית, אדם שהמשפחה שלו אוהבת אותו, אבל עדיין, היא תמיד שמחה לפגוש את פרסי, כל פעם מחדש.

לפתע עלה במוחה החכמולוגי רעיון. היא תוכל להפגש היום עם פרסי בים. היא שוב חייכה למסך האיריס נט שעמד מולה, "פרסי" היא אמרה בבישנות לא אופיינית "רוצה להפגש איתי היום בים?" היא שאלה, ופרסי הנהן, ויצא להתארגן. "ביי! נתראה" היא צעקה אל דמותו המתרחקת, והמסך נסגר.

-----------------------

לאחר כמה בערך חצי שעה, אנבת' התייצבה בחוף ים חמוד יחסית קרוב לביתה וגם למחנה החצויים. היא הביטה בשעון, וחשבה לעצמה, שוב הוא מאחר – כשלפתע, נער ירוק עיניים ושחור שיער הופיע משום מקום, והיא רצה לחבק אותו. "פרסי!" היא צעקה אליו, והוא חייך אליה. "אנבת'!" הוא צעק אליה בחזרה, והיה נראה שכל החוף שמע.

פרסי פרס מעין מגבת על החול הרך, וסימן לאנבת' להתיישב, בעוד הוא מתיישב בעצמו. הכל הלך מושלם חוץ מהבנות שהסתובבו בחוף, ולא שמו לב שאנבת' שם, וניסו להתחיל עם פרסי. הצחיק אותם לראות אותו כל פעם מחדש מחווה בידו אל אנבת', ומגרש אותן. "רואה" הוא צחק אליה, "הן לא עוזבות אותי" הוא אמר.

אנבת' אהבה את פרסי שלה יותר מכל אחד אחר, וחייכה אליו שוב, בשונה מהמבט הרצחני האהוב עליה, שנהגה להביט בו בבנות שהחליטו לנסות לפלרטט איתו. הוא חיבק אותה שם, והם לא הפסיקו לחייך אחד לשני, ולפטפט על המחנה והכל.

אנבת' שקלה לחזור למחנה ממשפחתה, לאחר שהקשיבה לסיפורים של פרסי, ולמען פרסי, היום הזה, שהתחיל רע בשמש הקופחת, המשיך רק לטובה, ופתאום הוא ראה את השמש באור טוב, והסתכל לאנבת' בעינים.

שניהם ידעו מה פרסי עמד לעשות, והם קמו, ורצו על המים, מול השקיעה, בעוד פרסי מסחרר את אנבת' באוויר. פרסי חצה את המים לשניים, מה שקצת הפליא את האנשים בחוף, אבל הם הניחו שזה הגלים, הוא צלל עם אנבת' אל המים העמוקים ויצר בועה שתאפשר לה לנשום מתחת למים, הם התחבקו, שם, במימי הים הקרים.

אחרי זה הם הלכו שלובי ידיים לכיוון החוף, ופרסי דילג בחיוך. "למדת מטייסון" היא חייכה אליו בחזרה, ופרסי הנהן באחד מהמבטים הסתומים-חמודים שיש לו. הם הגיעו לחוף והתיישבו באלגנטיות-זוגית על המגבת שלהם שחיכתה שם. פרסי שילב את רגליו, ושלף מתיקו הכחול (דא) קופסא סגורה, שאנבת' כבר יכלה לנחש מה יש בה. הוא פתח אותה, וחייך שוב אל אנבת' "עברתי בבית של אמא" הוא אמר לה, והיא חייכה, כי שוב ידעה מה יש שם. כמה מתאים לפרסי. הוא שלף עוגיית מקרון כחולה שהיה מצוייר עליה לב בבצק סוכר בצבע כחול כהה יותר.

פרסי שלף את העוגייה הראשונה, והושיט אותה לאנבת'. היא צחקקה אליו, והחלה לכרסם את אחד המקרונים הכחולים והמופלאים של סאלי ג'קסון. פרסי הקפיץ אותו לפיו ובלע אותו כמו שהוא אוהב. כמה אופייני. חשבה לעצמה אנבת', והמשיכה לחשוב על המחנה, עד שלפתע הרגישה את שפתיו של פרסי נוגעות בשפתיה, וחיבקה אותו, והתמסרה לנשיקתו. "אני אוהבת אותך, מוח אצה" היא לחשה לו באוזן, "גם אני אוהב אותך, חכמולוגית".