סתם מישהי||פאנפיק

הנערה הופיעה משום מקום בחדרם במלון. היה לה שיער בלונדיני מבולגן, ועיניים חומות.

איימי קהיל מיד נבהלה, והביטה בה במבטה המנצח. כל גופה של איימי היה מוטה בתנועת מלחמה.

כל הרפלקסים שלה מיד החלו לפעול, והיא שאלה בקול ענייני, "הודעה מהמנודה? מה הוא רוצה להשמיד הפעם" היא סיימה את המשפט בלעג טהור כלפי הנערה חומת העיניים, וכלפי המנודה עצמו.

הנערה השפילה את מבטה ונענעה בראשה לשלילה. "מצטערת." היא מלמלה, והתעלפה על הרצפה הצחורה שבסלונם במלון.

קארה בדיוק הרימה את מבטה מהמחשב, כשמביטה באיימי המזועזעת בתמיהה.

"קרה משהו?" היא שאלה בתמימות, "כן. רק נערה התעלפה לנו בסלון, כנראה הודעה מהמנודה! איך לא שמת לב?" היא הפעם הביטה בקארה מזועזעת, ואמרה נחרצות, "את חייבת לשפר את הרפלקסים שלך".

קארה הנהנה. היא הביטה בנערה הפשוטה ששכבה בפיסוק איברים על השטיח היקר בסוויטה שלהם. "מה הוא רוצה הפעם?" היא תהתה בקול. "יו, שקט! מה קרה?" שאל ג'ונה באגביות, ואז הביט בנערה השרועה שם.

"היא מתה?" הוא שאל את איימי, והיא נשמה עמוק ואמרה לו שהיא רק התעלפה פה, וחזרה על מה שאמרה לקארה. לאחר ששמע את הסיפור במלואו, ג'ונה החליט לפעול.

הוא קרא להמילטון, איאן ודן, שבאו לעזור לפנות את הנערה לאיזור ציבורי פחות, שכמה מעובדי המלון לא יוכלו לראות אותה, ודן פנה עם איימי למשמרת על הנערה, שעוד לא ידעו את שמה.

"חכה פה, תקרא לי אם היא תתעורר" היו המילים הראשונות שאמרה איימי לדן כל הבוקר, והוא הנהן, מסור ונאמן לאחותו הגדולה כתמיד. (או שלא כתמיד...) איימי פנתה לכיוון חדרה.

הוא הביט בנערה בעיניו הגדולות, וחשב כמה היא יפה. הוא ישב על כסא מול גופה המעולף של נערה שעדיין לא זכה להכיר, ובהה בצבע שערה, והחיוך המקסים שהופיע על פניה שהתעלפה.

דן קהיל מעולם לא חשב שיחוש אהבה כלפי מישהי, בעוד שלאיימי היו שלושה חברים. איאן, שממנו היא נפרדה, וכרגע היא שהתה איתו באותו החדר, עוד מישהו שדן כבר הספיק לשכוח את שמו

(וואו. הערה: זאת אני ששכחתי את השם שלו, לא דן חס וחלילה), שמת בזמן שניסה להציל את חייה של איימי, וג'ייק. האח הגדול של חברו הטוב ביותר, החבר לעכשיו של אחותו.

בקיצור, הוא היה בודד בכל הזמן הזה. הוא מעולם לא חשב שיחוש אהבה.

לצערו של דן, איימי העירה אותו מהרהוריו על אהבה, בשאלה, "קרה משהו?".

דן, שכרגע התנער מהרהוריו, מלמל "לא" חלש, ואז עמד על רגליו והחל לקפוץ במקום. "דן?" שאלה איימי שוב, "אתה רוצה שאיאן וקארה יחליפו אותך, ולצאת לסיבוב התרעננות בחוץ?" היא אמרה, מודאגת.

דן הנהן שוב בחולמניות. "אהה" הוא שוב מלמל אליה. "אוי, עוד רגע גם אתה תתעלף לי פה" היא אמרה לעצמה בטון של למה-אני-אחראית-על-כולם?.

איימי פסעה שוב לכיוון הסלון, והוא שמע קריאות וצעקות שעברו באיזור שם, עד שלבסוף, איאן וקארה נכנסו לחדרון הקטן שדן שהה בו זה עתה.

"כן, איימי" צעק איאן, ואז פנה אל דן, "זה בסדר, אתה יכול ללכת" דן הנהן בלי סיבה בפעם השלישית להיום, וגרר את גופו עד לספה, ושקע בשינה.

המשך יבוא.

-------------

תגיבו ואני אמשיך

		הפרק הבא