אכזבה בצל שמחה

שאאאאאלום,

אז לפני שאתם קוראים את זה רציתי לומר שהפאנפיק הזה הוא די ג'ן, הפאנפיק לא מתמקד במערכת יחסים בין הדמויות, אבל הוא מדבר על משהו שעבר על רון והרמיוני שהם נשואים אז כן יש שיפ... בקיצור זה לא פאנפיק רומנטי או משהו, אל תתבלבלו. 

וויתור זכויות וכו' וכו'. קריאה נעימה :)

 "רון - רון, בוא רגע!" קראה הרמיוני. היא עמדה באמצע המטבח, מחזיקה בידה מכשיר שדמה בצורתו למדחום. 

"מה קרה?" שאל רון, שהגיח לפתע מחדר צמוד, אוחז בידיו עותק של הנביא היומי. "אוף, לעזאזל עם זה - סינורוס!" הוא כיוון את שרביטו לתמונה המרכזית, שצווחה בצליל מחריש אוזניים.

"מה זה?" שאלה הרמיוני בהפתעה, שוכחת לרגע את מה שרצתה להגיד לו. 

"איזה מוגל ראה בנשי איפשהו בדרבי," אמר רון, מוטרד. "חושבים שזאת תוצאה של קללה - אחרי הכל, הוא גר ליד קוסם, אבל לא יודעים בוודאות. ומה קרה לך?"

"תראה," אמרה הרמיוני בהתרגשות, ודחפה לידיו את המכשיר דמוי המדחום שבמסכו הקטן הוצג המספר 29. "מה זה - מה -?" גימגם רון. לפתע אורו פניו.

"יש לנו עוד ילד," אמרה הרמיוני בגיל. רון הגיב בהתלהבות כזאת שהיא צעקה בפחד. הוא הניף אותה באוויר והם התחבקו בצורה שמאוד מהר הפכה לנשיקה, והם ניתקו את שפתיהם אחרי מה שנדמה כמו שעות. 

"בחיי - מה - כבר כמה זמן -"

"כמעט ארבעה חודשים, שלושה ושבוע," ענתה הרמיוני. 

"אני לא מאמין - להגיד לרוז לחזור -"

"לא, נשאיר את זה כהפתעה," פסקה הרמיוני. וחוץ מזה, אחרי הכל הייתה שעת בוקר מוקדמת, הוגו ישן ורוז הייתה אצל טדי, כהרגלה. "אבל נוכל לכתוב להארי וג'יני," אמרה באירוניה, "הם כל-כך יקנאו!"

"כמובן - איפה - סולי!" קרא רון המסוחרר, והינשופה עפה דרך החלון וניאותה לקבל את המכתב.  "זה הבדיקה של המוגלגים?"

"כן, זה מה שד"ר גילר המליץ עליו."

הם הביטו זה בזה באהבה.

--

"היי, יקירה," אמר רון בעוד תום יום עבודה ארוך, אבל הוא לא הלך ישר להשלים חומר אלא השליך את חפציו על הספה ורץ לחבק את אשתו. הם התנשקו לפחות דקה שלמה, עד שקול חבטה מלמעלה הקפיץ אותם. "בטח הוגו. אמרתי לו לסדר את הספרים לפני השינה."

"אה, כן. בכל מקרה, הארי וג'יני די עמוסים, אבל יש להם כמה שעות בשבילנו בשבת," עדכן רון. "הארי מעביר מלא הרצאות והם עדיין עורכים מעקב בירח כדי למצוא את הבנשי, ג'יני מצאה משרה חדשה בנביא אבל היא דורשת יותר זמן - כמובן שאלבוס וג'יימס עוד פעם מפוצצים את הבית - ולילי שוב עושה צרות באמנה להפרת סודיות, פלא שהם בכלל מוצאים זמן להיות ביחד."

"אוקיי," אישרה הרמיוני. "אני צריכה ליצור קשר עם ההורים שלי."

"כן, בקשר לפגישות -" אמר רון. "- פלר באה לחתום על מסמכים, והיא ממש ביקשה שנבוא לבקר... היא אומרת שכל המשפחה תהיה שם, בעוד בערך חודש. הם כמובן לא יודעים."

"אה, זה בסדר," אמרה הרמיוני. "היי, רוז," היא הוסיפה, כי רוז בדיוק נכנסה הביתה.

"היי, אמא," היא אמרה. "הוגו התעורר? אני חייבת לספר לו - אה, כן, הלכתי עם אנדרומדה לבית של דיאנה הזקנה, יש לה סוס מכונף והיא מגדלת חוות צמרורים -"

הרמיוני חזרה לבשל ורון שב לעבודתו, והם בקושי הקשיבו לדברי בתם. רון כל הזמן הבליע חיוכים מאחורי מסמכיו, והרמיוני השתדלה לא להביט ברוז. יהיה עוד הרבה זמן לספר לה.

בינתיים נשאר רק לשמור את זה בסוד. עד מתי? להרמיוני לא הייתה תשובה מדוייקת.

רק חבל שהם לא ידעו שהרגעים המאושרים האלה לא יימשכו זמן רב...

		הפרק הבא