אנשים מוזרים

ויתור זכויות לספיידרמן. מי לא אוהב עכבישים?

אנשים מוזרים – ראפ

ראיתי איש מוזר
הוא הפך לעכבר
מאז אני שומע רק עם ווליום מוגבר!

ראיתי פעם איש
דומה לעכביש
מאז אני תמיד הולך לישון על הכביש!

ראיתי גם בחור
שליטף סמור
נמאס לי מהשיר הזה אני גמור!

טוב זה היה קצר
אפילו קצת מוזר
מקודם כבר פרשתי והזמן נגמר!

ספיידרמן הביט בחתיכת הנייר שנתלשה ממחברת.
היה כתוב עליה שיר מוזר של ראפ, עם כל מיני קשקושים שנראו כמו ציורים של ספיידרמן.

של מי זה? תהה ספיידרמן. אני חייב להביא לו את יצירת האומנות הזו...

לפתע ספיידרמן הבחין באוטובוס חולף, וילד מנופף לו עם מחברת.

כשספיידרמן הביט עוד יותר בהעמקה, הוא הבחין כי במחברת יש דף עם קרע, שמתאים בדיוק לחתיכת הנייר עם הראפ.

"חכה!" קרא ספיידרמן.

אבל האוטובוס המשיך לנסוע.

הוא התחיל לרוץ לעבר האוטובוס כשהוא מנופף עם חתיכת הנייר.

הוא קלט שהוא נמצא כעת על כביש ראשי, ומכוניות טסות לכיוון שלו במהירות.

הוא החל לקפוץ ולהתחמק מהמכוניות, משתדל לעקוב אחר האוטובוס בלי לצאת מטווח הראייה של הילד.

כעבור כמה זמן, האוטובוס החל להאט.

ספיידרמן החל להדביק את הקצב.

האוטובוס נעצר בתחנה נטושה, וילד עם שיער שחור ועיניים כהות ירד מממנה.

הוא אחז בידו את המחברת.

ספיידרמן חצה את הכביש לעברו, והושיט לו את פיסת הנייר.

"תודה רבה, פיטר פארקר," אמר הילד.

ספיידרמן הביט בו בפה פעור לרווחה.

"איך אתה..." התחיל ספיידרמן לומר.

"אל תדאג," אמר הילד.

"איך קוראים לך?" שאל ספיידרמן.

"אני? לי קוראים איתמר."

הסוף!

אם לא הבנתם את הסוף, אתם צריכים להעמיק בסיפור, ולחשוב טוב. אני בטוח שבשלב מסוים תבינו...

אהבתם?
רוצים עוד?
לא תקבלו!