בני לור||פאנפיק

הערות:

לא כל כך אהבתי את הסוף של בני לוריאן, אז זה מעין המשך

מתרחש בסוף הספר השביעי, שנה לאחר מכן שלי.

מכיל ספוילרים לכל מי שלא סיים את השביעיה

שבע ועשר מושלמות

אני לא אוהבת את השמות, אז כולם זה מספרים

אני לא משפפת את שבע וארבע (שבבע) כי אני חושבת שארבע ושרה הם מושלמים, וגם שמונה ושבע.

--------------------------------------------------------

-שנה לאחר הקרב-

בעודי הולכת לכיוון החללית החדשה שלנו, על שטיח אדום, מטשטשים בעיני כל האנשים המריעים מהצד, המצטערים, העצובים, הסולחים, שהצלנו את חייהם. אבל אולי לא. יש כאלו שחושבים שההגעה שלנו לכדור הארץ היתה מפגע לתושבי הכוכב, שבעקבות זאת המוגדוריאנים פלשו לכוכב הלכת הזה, אבל אני מניחה שלא. ממילא יש לי כל כך הרבה על המצפון, מה היינו צריכים לעבור בכדי לקבל את התרועות האלו, מותם של אלפים. מיליונים. אחד מת, שתים מתה, שלוש מת, שמונה מת. אני אומרת שבכל מקרה המוגדוריאנים היו מגיעים לכדור הארץ בכוונה ליישב אותו. לא כי אנחנו הגענו לשם, תשעת, סליחה, עשרת בסימן שאלה הלורים ששרדו.

אני עדיין לא מאמינה על מותו של שמונה, ושמחה להקפיא את חמש בכל מצב, למרות שהוא עזר לנו, ובהתחלה בגד בנו. הוא כמעט הקריב את חייו למעננו – אך לא יהיה כמו שמונה. בקושי זכיתי להכירו, הוא היה אחד הגארדים האחרונים שהצטרפו, אולי לפני עשר. שמונה הגן על תשע בגופו מחמש. אחרי זאת, נעשיתי סגורה, פראנואידית. גיליתי את מורשת ההקפאה החזקה שלי, וגם הוצאתי לחמש את העין. אני די בטוחה שהוא עדיין מפחד ממני. בכל מקרה, נחזור לזמן שעכשיו.

צעדנו בטור ארוך של כבוד אל כיוון החללית השחורה סגולה שריחפה לה ממש מולנו. ארבע הוביל, ועטה פרצוף קודר כשהבחין במשפחתה של חברתו שרה מתגודדת בוכייה בפינה. אחריו חמש, שהיה מאושר מקול התרועות, וסידר את הרטייה מעל המתנה הקטנה שהענקתי לו, על שרצח את שמונה. אחרי חמש צעדה שש בראש מורכן, בעקבות שנאלצה להפרד מסאם, ואז חייכה, כי היא גילתה שהוא עוזב איתנו. ובכן, אחרי שש צעד סאם, ואיתו אביו ואמו שלא נתנו לו לעזוב לבד, והצטרפו גם הם אלינו. אני צעדתי אחרי סאם ומשפחתו, והרגשתי ממש רע, כמו ארבע, רק אני על מותו של שמונה. לא היה דבר שישמח אותי מלבד שהוא יחזור. הבטתי בתשע שעמד מאחורי, מאושר יותר מחמש על כל תשומת הלב. האדם שהיה אמור לספוג את המכה שספג שמונה. הבטתי גם במקום הריק שבו הוא היה אמור לעמוד. שמונה. אחרי תשע המחויך צעדה עשר, שהסמיקה מכל התרועות של האנשים, והנחתי שהמחשבות של אנשים פשוט חדרו לראשה בלי סיבה.

כשנכנסנו לחללית המשופרת, לקסה כבר חיכתה לנו במושב הטייס, ברני קוסאר וכל הכימרות כבר היו שם, ובין הכל היתה מוטלת גופת פיטקוס לור, שעומד להיקבר בלוריאן. כל המוגים השבויים נשארו בכדור הארץ, ואיתם גם כל הגארדים האנושיים, שלמדו כבר לשלוט במורשות שלהם. ליד כל סלעי הלורלייט בכדור הארץ ניצבו שומרים, למרות שעשר אמרה שאולי שכשנעזוב את כדור הארץ הישות הלורית תעזוב אותו, וכל הגארדים האנושיים יתרוקנו ממורשות, וסלעי הלורלייט יכבו. אדאם גם עזב איתנו. למרות זאת, וידאנו שיש דרך להגיע ליעדנו, לוריאן החדש מכדור הארץ, ולהפך. וכך שנוכל לבקר אותם, וגם אם יקרה משהו עם המוגדוריאנים, הם יוכלו להזעיק את שבעת הגארדים (עם סאם) לשירותם.

ארבע התחזק מאוד בזמן האחרון, ועבר עם כל הגארדים האנושיים, והעתיק מהם מורשות. הוא גם העתיק את הדריינן של עשר, השליטה ביסודות של שש, האנטי גרביטציה של תשע, ועוד כל מיני שטויות שהפכו אותו לחזק מאוד, והתווספו לרשימה הארוכה של המורשות שלו. כשנכנסו לחללית, כל אחד מצא את מקומו, ולקסה החלה לטוס. לפי מה שהבנתי, לוקח כמה שנים להגיע ללוריאן, אך בספינה שלנו היה המון, אוכל, וכל מה שצריך. התוכנית המקורית של ארבע ועשר היתה להגיע ללוריאן, ולחדש אותו, אבל אז נזכרנו שלוריאן התפוצץ. לא נשאר בו דבר מלבד אפר, אחרי מתקפת המוגים. גם היה עלינו לקחת בחשבון שאולי סטרקוס רא מת, והמוגדוריאנים לא מאורגנים, ולא יכולים לתקוף, אבל עדיין יש להם כוכב, והם עלולים לתקוף. לקסה החליטה ברגע האחרון עם ארבע שמומלץ לטוס לקצה השני של הגלקסיה, שם עשר מצאה כוכב בגודל בינוני, מתאים לאיוש. לא היתה בו צורת חיים לבינתים, אז לקסה החליטה לטוס לשם. אנחנו רק הנחנו וקיווינו שהישות הלורית תעזוב את כדור הארץ כמו שעזבה את לוריאן, ותמשיך איתנו לכוכב הבא. ביינתים לא היה לי מה לעשות, אז שקעתי בשינה.

המשך יבוא....

-----------------------

בבקשה תאשרו!!!

		הפרק הבא