ילדותם של לילי וסנייפ

לילי פתחה את דלת הבית וראתה את סאלי גריינג'ר, החבר שלה, עומד בפתח.

"היי סאל!" היא אמרה.

"מה קורה ליל? הכל טוב? לא באת היום אל בית הספר... דאגתי!"

"אני בסדר אני בסדר... סתם לא ממש הרגשתי טוב בבוקר... אבל הכל טוב עכשיו."

"אה.. יופי! אמממ... מה זה?" הוא שאל בעודו מצביע על ידה של לילי אשר החזיקה את המכתב המשונה.

"קיבלתי מכתב מוזר... יש פה סמל כזה עם האות H ועם ציורים של כל מיני חיות... יש פה נחש, ואריה, וציפור כלשהי... ומן חמוס מוזר כזה... או גירית... יש לך מושג מה זה במקרה?"

"מממ... לא ממש... מה כתוב במכתב?"

"אההה.. כתוב שם שהתקבלתי לאיזה בית ספר משונה כזה לקוסמים או משהו... אני מניחה שזאת מתיחה... מה עוד זה יכול להיות?" 

"ת'אמת, אין לי מושג, אז אממ קחי," הוא אמר והושיט ללילי יומן קטן עם שיעורי הבית מהיום בנוסף לשני לבבות שוקולד קטנים. "ו... ביי!"

"ביי סאל! תודה!" צעקה לילי בקלילות אחריו.

היא סגרה את הדלת ונכנסה למטבח לאכול ארוחת צהריים.

"לילי! אמא! אבא!" צעקה פטוניה ופתחה את דלת הבית.

"טוניייי!!!! התגעגעתיייי כל כך!!!!!!!!!!" לילי רצה וחיבקה את אחותה הגדולה.

"אז... איך היה בטיול? נהנית?" שאלה אמן של לילי ופטוניה.

"כן!!! היה כל כך כיף!!!"

"אוףףף! אני גם רוצה ללכת!!!!!!" אמרה לילי בקולה הדקיק.

"ליל... את תלכי בעוד שנתיים... והשנה יש לך את הטיול הגדול של בית הספר!"

"כן..." ענתה לילי באכזבה גלויה.

"היי ליל, רוצה לבוא לטייל קצת בחוץ? בחורשה ליד מבוא ספינר?"

"יאללה!"

והן יצאו מהבית הקטן אל כיוון השביל המוביל אל החורשה.

"טוני... יש לך מושג מי גר כאן?" שאלה לילי והצביעה על בית קטן בראשה של גבעת חול קטנה עם דשא ירוק מסביב, כמה פרחים בודדים וערוגות שעל כל אחת מהן היה כתוב שמו של צמח מוזר שלילי מעולם לא שמעה עליו.

"האמת היא שלא בדיוק... כאילו, פעם ראיתי פה מן ילד מוזר כזה... עם שיער שחור בערך עד לפה," היא אמרה בעודה סמנת עם היד על כיוון הכתפיים. "והוא לבש מן גלימה משונה כזאת... קיצר, ווירדו."

"אני דווקא אוהבת ילדים מוזרים כאלה... לא יודעת למה... אולי אני אפגוש את הילד הזה מתישהו..." ענתה לילי בשקט.

הפרק הקודם		הפרק הבא