ללא שם. / שרון.

"ג'יני היקרה," נכתב בעט סגול על קלף מעופש. "ללא ספק עברת כל גבול."

היא הופתעה. למה שאמא תעשה לה דבר כזה? למה שאמא תצדיק אותו ולא אותה?

"את לא חייבת לדחוף את האף לכל מקום. זה פשוט לא עובד ככה, תני לרונלד קצת מרחב. תנסי לפחות להבין אותו, את ילדה קטנה ולא מבינה את זה. אז תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, תתרחקי ממנו, אל תדחפי את האף ותנסי להיות ילדה טובה.

אמא.

נ.ב. אל תשכחי לעשות ש"ב. "

ג'יני זרקה את המכתב, כמה שיותר רחוק. היא בעטה בשידה שלידה והתקרבה לכיוון החלון, שלידו נח המכתב. היא הרימה בידה את הקלף, פתחה את החלון, הגשם נכנס לחדר והרטיב את חולצתה של ג'יני, היא חשבה לרגע ואז הרוח שמטה מידיה את המכתב.

"היי, אבל עדיין לא בדקתי אם זהו המעשה הנכון!"  צעקה בזעם על הרוח, שהמשיכה להעיף על ג'יני טיפות מים קפואות. היא הביטה במכתב, הגלים נשאו אותו, כעת היה עליו רק כתם סגול ולבסוף הגלים בלעו אותו.

היא סגרה את החלון והתיישבה על המיטה.

"את ילדה קטנה ולא מבינה את זה..." התשובה של אמא הדהדה בראשה. היא לא ילדה קטנה. היא בת אחת-עשרה. כמובן, שזה מה שהיא חשבה בלבד. האחרים לא חשבו ככה.

היא המשיכה לחשוב על כך ולבסוף הגיעה למסקנה, ילדותית במיוחד:

1.      אני חייבת לנקום ברונלד.

2.      אני חייבת להראות לאמא שאני לא ילדה קטנה.

3.      אני חייבת להגיש את הדו"ח בשיקויים, אחרת סנייפ ירצח אותי!

4.      אני יודעת, אני אבקש מהרמיוני לכתוב לי אותו!

היא רשמה את כל המטלות על דף ונגשה למטלה הראשונה, היא שלפה קלף והחלה לעשות דבר שלא עשתה מעולם. היא כתבה מכתב לחנות המתיחות שבסמטת דיאגון.

"שלום לכם,  (אינני יודעת את שמכם)," היא החלה לכתוב.

"אני חייבת לנקום באח שלי הגדול ולעשות לו מתיחה ענקית.

יש לכם משהו ממש-ממש אדיר בשביל לנקום בו?

אני אוכל לשלם לכם עד חמישה עשר אוניות, תלוי בגודל המתיחה. אם זה חשוב, אני רוצה לציין שהמתיחה היא למען נקמה.

תודה,

ג'יני וויזלי, חדר המועדון של גריפינדור, הוגוורטס, חדר שש. "

היא הכניסה את המכתב לתוך מעטפה.

למרות שידעה שאסור לה, היא זמנה את הרמס, הינשוף של פרסי. היא קשרה לרגלו את המכתב והאכילה אותו.

"אתה יודע לאן," היא אמרה וגלגלה עיניים.

הרמס הנהן, יצא מהחלון והחל לעופף דרומה.

הפרק הקודם		הפרק הבא