הפרק האחרון

אשמח לכל סוגי התגובות, לא להתבייש:)

ויתור זכויות לג'ואן רולינג

 לאחרונה אני במצברוח מאוד טוב. נכון, דמבלדור מת, אתה-יודע-מי השתלט על המדינה והוגוורטס נכנסת תחת שליטתו של - טוב, תחת שליטתו של הרוצח. אבל דקה, לא הצגתי את עצמי.

אני נימפדורה טונקס (אני מאוד אשמח אם כל מי שאי פעם הכיר אותי יתעלם מהשם המשפיל הזה), מטאמורפמאגית והילאית במשרד הקסמים. מצאתי אותך במחסן הבית, וחשבתי למה לא להשתמש בך. יש לך כריכת עור מהממת, אגב. אבל לא הצלחתי לנקות אותה. אני לא הטיפוס הכי רגשני שיש, אז אני לא יכתוב פה על הרגשות שלי, ואל תצפה ממני ל"יומני היקר" וכאלה, כי אני יהפוך את עצמי לאוגר אם מישהו יראה את זה. 

למה אני במצברוח טוב למרות שאתה-יודע-מי באטרף של השתלטות מדינית? לופין סוף-סוף הסכים להתחתן איתי! אני חושבת שגם הוא היה מאוהב בי, אבל רמוס כל-כך מתחשב - כלומר, הוא התחשב בי, התכוון להפנות את גבו להזדמנות שכה ייחל לה. הוא ניסה לתת לי את הטוב ואת הזכות לחיות חיים טובים ומאושרים. כמובן שזה נורא איכזב אותו. הוא פחד להתחתן, כך התברר לי, להוריש את המחלה שלו לילד תמים... אני בת יחידה, לדוגמה, וההורים שלי לא התלהבו מזה שביתם היחידה נישאת לאדם-זאב. אבל הם הסכימו בגלל שידעו שזה רצוני. רמוס דווקא נראה די אומלל. אני מקווה שלא הייתי תקיפה מדי איתו.

החתונה בשבוע הבא. טוב, ברור שהיינו רוצים לעשות אירוע גדול, אבל במצב הנוכחי... הסתפקנו בחגיגה שקטה, עם כמה אורחים קרובים כמו בחדר לידה. מצער אותי שזה המצב, ואם אי פעם ניחלץ מהבלגן הזאת נחגוג יום נישואים רציני, גדול לפחות כמו חתונה. שמעתי שבלוקסמבורג מכבדים מאוד קוסמים, אולי ניסע לשם. אנחנו מאורסים בקושי שבוע, ושנינו חברים במסדר עוף-החול, ככה שגם ככה ירח דבש לא מתקבל על הדעת - חוץ מזה, רמוס עני מדי (בלי להעליב - הוא עצמו הסביר לי) ואנחנו בעבודה. אני, לפחות. הנה רשימה של האורחים שהזמנו:

1. ארתור ומולי (חברים וקרובי משפחה מדרגה שנייה)

2. אמי (אחותו הצעירה של רמוס)

3. מינרווה מקגונגל (רכלנית מצויינת שמעודכנת בחדשות הכי חמות)

4. טד ואנדרומדה (ההורים שלי)

זהו כעיקרון. לא רצינו יותר מדי אורחים, אוכלי-המוות, לפי המקורות שלי, יערכו פשיטה על בתי הקוסמים שמקושרים למסדר עוף-החול ואנחנו חייבים לעשות משהו. אם לדוגמה, נגן על הבית בלחש פידליוס, הם יחשבו שאנחנו עושים דברים שהם אסרו ויתקפו אותנו. חוץ מזה, כמו איך שזה נראה כרגע... עומדים להעלות לדין את כל בני-המוגלגים. אבא שלי, טד, הוא כזה, והוא חייב להיזהר. כמובן שהוא לא הולך למשרד הקסמים באמצע חייו ולצרוח באולם הכניסה: "היי, חבר'ה! אני בן-מוגלגים! תעמידו אותי למשפט!", אבל את זה הוא יכול להשאיר לאוכלי-המוות. 

אמא שלי טהורת-דם. יותר מזה, היא אחותה של נרקיסה ובלטריקס לסטריינג'. לא שהיא גאה בזה, היא אמרה לי פעם, אבל הוריהן כישפו אותם כשהיו קטנות, והן לא יכולות לפגוע אחת בשנייה, פיזית. לא שזה אכפת למישהי, כן?

הכישוף, שמשפיע על החוץ בלבד, לא עובר בתורשה, ולכן דודה בלה היקרה מנסה לנקום את נקמתה בכך שתגרום לאחותה אובדן נפשי. היא מנסה להרוג אותי.

דיברתי קודם על עבודה. למען האמת, רמוס נמצא עכשיו איתי בבית, ולא הלכתי לעבודה שבועות. ההילאים הפכו לאוכלי-מוות, אני קלטתי את זה והתחמקתי בזמן. הם לא באמת נותנים חובת עבודה לאנשים, כן, יותר טוב להם שבכל המשרד יש רק אנשים שנמצאים "באותו מוד". 

לצערי יש לי הרגשה שזאת רק ההתחלה. בעוד שבוע חולייה מהמסדר עומדת להעביר את הארי מבית דודיו למחילה. כן, כיכר גרימולד 12 כבר לא בשימוש, והיא כעת חשופה לגמרי. אני אחראית להעביר את הארי כחלק מהחולייה, כלומר אני חלק מהצוות, אבל אני לא חושבת שחכם לפרט פה את התוכנית, למקרה שהיומן ייפול לידיים לא נכונות.

אני מרגישה ממש טוב עם היומן הזה. לא המפלט הרגשי, אבל כאילו יש לי מישהו שאני יכולה לשפוך אליו הכל בלי לחשוש מהתגובות. משהו שאני יכולה להגיד לו מה דעתי על העניין. כן, טוב, אולי זה קצת מפלט רגשי. אבל אני די עסוקה. אני חושבת שאעצור עכשיו. אני עוד אחזור לכתוב בך.

אני מקווה.  

		הפרק הבא