אי הדקוטות.

הם היו להם על אי בודד.

לבדם.

אסור להם לצאת משם.

הם הקימו כפר משלהם.

חיו את החיים.

מתגעגעים לחברם.

הדקוטות ישבו להם, עצובים ובודדים.

כל דקוטה שהציל את קוונדיש היה כעת באי המבודד.

אם אי פעם מישהו בעולם יראה מאות כפילים של אותו בן אדם הוא עלול להשתגע.

ואם הם יראו את קוונדיש, ציר הזמן עלול להשתבש לחלוטין.

ולכן הדקוטות מצאו אי בודד שאף אדם אנושי לא חי עליו ודאגו גם שאף אחד לעולם לא יגיע לשם.

הם כלואים באי. לתמיד.

הם יכולים לחיות את חייהם העלובים, אולי אפילו להגיע לגיל מופלג.

אבל הם בחיים, אבל בחיים, לא יראו יותר את ידידם היקר, קוונדיש.