לא מה שמצופה

"לילי אוהבת את סוורמאוס!"

"טוב, אבל היא תאהב אותי בסופו של דבר!"

תפסיק לחרטט, קרניים, אני נראה הרבה יותר טוב ממך!"

"פחחחח, רך כך, הידרדרות הבדיחות שלך עלתה רמה."

לילי אוונס קמה ממושבה.

"תהיו בשקט! אני עושה שיעורי בית!" היא צעקה.

"אבל משעמם לי! עוד כמה זמן יש ירח מלא?" שאל ג'יימס.

"קרניים, אל תגלה, הבטחת!" לחש לו רמוס ותקע מרפק בצלעותיו.

"הוא לא גילה, ירחוני, הוא רק רמז בצורה שיכו-" "שששש!! לומדים כאן! אוף... טוב, אני עולה למעונות. בואי, אליס" אמרה לילי והסתכלה על חברתה בזמן שהיא קמה והלכה.

"ביי לילי, נתראה מחר!" אמר ג'יימס ונופף לה.

"עוף ממני, פוטר. התשובה היא עדיין לא." היא אמרה בתוקפנות.

"טוב, אני התעייפתי. אני עולה."

"אז אני בא." אמר לה ג'יימס.

"לא... עזוב אותי!" היא זעקה.

"מספיק, קרניים!" צעק סיריוס ואחז בו.

לילי הביטה בשניהם מבט אחרון ויצאה החוצה, כשאליס בעקבותיה.

הן עלו במדרגות.

"אוי, נזכרתי! אני צריכה להיות במסדרון כי אני מדריכה!" אמרה לילי בעוד היא נפרדת מאליס.

"מה זה היה, רך כף?!" צעק עליו ג'יימס.

"אתה צוחק? היא לא רוצה! אם היא לא נמשכת אליך, אז אתה צריך לעשות את זה בצעדים קטנים!" הוא אמר.

"אויש נו, רך כף, תפסיק עם כל משפטי הגורו שלך!" השיב ג'יימס וגילגל את עיניו.

"אתה חייב להודות ששובר הלבבות של הוגוורטס אומר לפעמים משפטים חכמים" קרץ לו סיריוס.

"טוב..." נרגע ג'יימס, "ירחוני! זנב תולע! בואו!"

כאשר הארבעה התקבצו הוא אמר: "היום, שתיים עשרה אפס אפס, חדר המדליות. פיבס. לא להתעכב" והלך משם אל הכורסא הכי קרובה לאח.

"טוב, אני הולך למטבחים!" זעק סיריוס אל גבו המתרחק של ג'יימס.

הוא יצא למסדרון.

בום!  סיריוס התנגש ב... "או, היי לילי!" הוא אמר לה.

"סיריוס... היי!" היא השיבה.

"מה את עושה פ- אהההה.... את אממ... מדריכה, נכון?" הוא שאל.

"כ-כן... אממ, תשמע... תודה ש... שהצלת אותי קודם מג'יימס..." היא צחקה.

הוא הצטרף לצחוק שלה.

"אני... אני הולך להביא לי משהו מהמטבח, את רוצה לבוא איתי?" שאל סיריוס.

"אני חייבת להשאר פה" היא ענתה.

"אז להביא לך משהו?" שאל הנער וחייך.

"כן. אני אשמח למיץ... מיץ דלעת, בבקשה!" היא השיבה.

"אבל בלי שיקוי אהבה בפנים, כן?"

"אני לא יכול להבטיח כלום, אבל-" הוא החל לברוח מאגרופה של לילי שהיה קרוב בצורה מפחידה לאפו.

סיריוס גיחך.

"טוב נו, אני אנסה לעמוד בפיתוי" הוא צחק.

"לא סתם תנסה, תצליח!" היא אמרה לו.

"כן, המפקדת!" השיב סיריוס והצדיע.

"רך כף?" היא אמרה לגבו המתרחק.

הוא הסתובב בהפתעה.

"תודה שוב, על מה שעשית היום במועדון" היא אמרה וחיוך קטן הופיע על פניה.

"אין על מה" אמר סיריוס והלך למטבחים.

הוא דגדג את האגס, נכנס פנימה וצעד לאורך המטבחים.

"מיץ דלעת... איפה זה לעזאזל?" הוא מלמל לעצמו.

חריקה צורמת של דלת נפתחת נשמעה.

"גבירתילי... החבר שלך שם" נשמע קול צייצני של גמדון בית.

"תודה" השיב לו קול מוכר.

"אתה יודע, סיריוס, המסדרון יכול להסתדר בלי מדריכה לשלוש דקות..." חייכה אליו לילי.

הוא הסתובב והושיט לה כוס של מיץ.

"תודה" היא אמרה ולגמה ממנה.

היא ירקה את כל השלוק ישר על חולצתו של סיריוס.

הוא חייך והוריד אותה.

לילי הביטה בו בהפתעה.

"מה אתה עושה?" היא אמרה והרימה גבה.

"החולצה רטובה" הוא משך בכתפיו.

"כן, אבל זה לא היה מיץ דלעת"

"זה היה. פשוט הוספתי לו רוק דודאים"

"איכס! סיריוס!" היא אמרה, בזמן שסיריוס החל להתפקע מצחוק.

לילי הניחה את הכוס אל תוך דלי שסחבו שלושה גמדוני בית קטנים.

"אדונילי וגבירתילי רוצימים צפרדעי שוקולדים?" שאלה גמדונת בית שעברה שם.

"אני אשמח ל... חמש!" אמר סיריוס.

"תמיד תהיתי מה הסוד שלך לאכול כל כך הרבה בלי להשמין" חייכה לילי.

 "קסם" השיב לה סיריוס.

"מצחיק מאוד..." "לא, אני רציני, תנסי את זה! 'אנטורמס', זה תמיד עובד" הוא קרץ לה.

"הצפרדעי שוקולדים שלך, אדונילי" אמר גמדון בית אחר שהגיע.

"תודה רבה!" זעק סיריוס וחטף את המגש במרץ.

"אנטורמס" מלמלה לילי, אבל לא הרגישה בשינוי.

"טוב, את כנראה מושלמת כמו שאת" חייך סיריוס.

לילי הסמיקה. "תודה"

"אתה יודע, תמיד חשבתי ש-" "רך כף!!!" נשמעה צעקה מכיוון הדלת.

"תתחבאי" הורה לה סיריוס ולילי נעלמה מאחורי הר של שקיות קמח.

"איפה היית, חזיר שכמותך, המתיחה על פיבס הייתה פשוט מעולה!" הוא אמר ונעמד מולו.

"סליחה, קרניים, אבל יש דברים יותר חשובים מזה" השיב לו סיריוס וטפח על בטנו בגאווה.

"מה עובר עליך?" שאל ג'יימס.

סיריוס משך בכתפיו.

"ואיפה החולצה שלך?" של פיטר.

"שם" הצביע סיריוס לעבר חמישה גמדוני בית שניקו אותה.

בזווית עינו, הוא הבחין בלילי שהתגנבה אל דלת המטבח.

הוא החליט למשוך זמן.

"מה עשיתם לפיבס?" הוא שאל.

"אוהו", השיב ג'יימס בגאווה, "מה לא עשינו לו?"

החבורה החלה לצחקק.

"מה אתם עושים כאן, ארבעתכם?" לילי הופיעה בדלת והסתכלה עליהם במבט חמור.

"אוכלים" השיב ג'יימס, "רוצה להצטרף?"

"לא! לכו מכאן, או שאני אוריד נקודות לגריפינדור!" היא איימה.

"אוי אוי אוי. אני כל כך מפחד" לגלג סיריוס וקרץ לה בחטף.

היא תקעה בו מבט רושף, אבל קרצה גם חזרה.

"לכו. עכשיו." ציוותה לילי ופתחה את הדלת לרווחה.

"בסדר" צייץ פיטר וברח משם, כשרמוס אחריו.

"למה אתם מחכים???" היא צווחה, בצורה שמאוד דמתה לאחותה.

"לחולצה של רך כף" התגרה בה ג'יימס.

"אז – רך כף – יכול לחכות לחולצה המטופשת שלו לבד!" האדימה לילי.

  "בסדר, בסדר, תירגעי לפני שתתעלפי לי פה!" צחק ג'יימס ויצא החוצה, לוקח הזמן.

לילי תקעה בו מבט וחזרה למסדרון.

ואז היא חזרה אל סיריוס.

"תודה" הוא מלמל.

"לא אתה צריך לבקש תודה" היא חייכה.

"זה נכון" היא גיחך.

"אויש, תסתום" היא נישקה אותו ארוכות ולפני שסיריוס הצליח לשים לב, לילי נעלמה משם והשאירה אותו לשבת על השולחן, המום.

"החולצה שלך אדונילי. אדונילי?" הגיע גמדון בית ונעמד מול סיריוס , שלא הקשיב לו.

"ת- תודה!" הוא אמר, חטף את החולצה, לבש אותה וברח מהמקום.

--------------------------------------------------------------------------------------------

אז זה היה הפאנפיק...

אני ממש אשמח לתגובות בונות, אבל לא יותר מדי, כי זה בסך הכל הראשון שלי.

נכתב בשיתוף עם: לסטרינג'