חופה נטושה.

חופה טושה.

עלי כותרת נשכחים.

לפני רגע נחתמה פה אהבה.

נחתם פה בית.

וכולם כבר בפנים, 

רוקדים,

צוחקים,

מתחבקים. 

שמחים אהבה ובבית.

ואת, את שם,

בחוםה הנטושה. 

לבד. 

לא רוצה להיכנס. לשמוע אנשים שאומרים,

שאת יפה. 

אז תחייכי.

לא רוצה את האנשים האלה שחולפים פה,

מול החופה מבלי לראות אותה,

ומעיפים בך מבט תמהה. 

אנשים עמדו פה, דומעים,

מרוגשים. 

לבסוף היא ננטשה,

החופה.

כמו כולנו.

את מהרהרת במטאפורה של חופה נטושה. 

לא מרפה. 

מזדהה איתה.

ואת נשארת שם,

בחופה הנטושה,

שעות,

ימים,

לנצח.