הרמיוני...

"רון!!! בוא הנה מיד!!!" צעקה מולי וויזלי מהמטבח.

"אני בא, אני בא!" הוא זעק, סגר את המזוודה שלו וגרר אותה אחריו אל המטבח.

"מה?" הוא שאל אותה בסתמיות.

"אל תתחצף! מחר אתה צריך לקום מוקדם! לך לחדר שלך מיד!" היא צעקה עליו.

"אבל עכשיו רק-" "לא איכפת לי!" האדימה אמו.

רון רקע את דרכו בדרך לחדרו.

"אמא רק מתרגשת" הוא שמע קול מוכר בצורה מעיקה.

"היא לא יודעת איזה סכנות מחכות ל-" החל לומר הקול השני, "ג'יני וויני המתוקונת שלה במקום הזה!" צחקקו התאומים במקהלה ונכנסו אל תוך החדר.

"די, לכו" הזדקף רון.

"למה?" שאל פרד.

"עשינו משהו רע?" חייך ג'ורג'.

"הייתי רוצה לומר שכן..." מלמל רון בזמן שהתאומים חיטטו בדבריו.

"רון!!!" הוא שמע עוד זעקה רועמת מהמטבח.

"אוי לא", אמר פרד, "רון שבר את שיא הצעקות לפני היציאה הוגוורטס!" זעק ג'ורג' ושניהם יצאו מהחדר של רון, שקם מהמיטה.

"אני בא, אמא!" הוא השיב לה.

"יופי. הרמיוני באה לפגוש אותך!" היא חייכה חיוך לבבי.

רון נכנס למטבח וראה את הרמיוני ניצבת מולו.

היא רצה וחיבקה אותו חיבוק נעים.

כשהם כבר היו בחדר השינה רון נאנח והתגלגל בחוסר נוחות על מיטתו, כאילו הוא ישן על סלע כבד במקום על מיטתו הרכה שהוא היה רגיל אליה.

הוא התגלגל על המיטה ופניו נחתו על הרמיוני.

הרמיוני, אשתו העתידית.

בתקווה שהארי לא יתפוס אותה קודם...

הוא פלט אנחה כבדה.

כולן חייבות להעדיף את הילד שנשאר בחיים.

מה עם הילד הג'ינג'י שנולד עם חמישה אחים גדולים?

ואחות קטנה אחת? הא?

זה גם כן קשה לשרוד ככה ולהישאר בחיים.

בזמן שרון שקע ברחמים עצמיים כבדים, עיניו הכבדות החלו להיעצם.

"הרמיוני..." הוא לחש לחלל הריק ונרדם.