מבט

אז הפיקצר הזה הוא אחד מהאהובים עליי בסדרה שאני אכתוב... ולכן בחרתי לפרסם אותו כפרק פתיחה

"לוסי, תגידי לו שאני באמבטיה." לחשה לי אמריקה. "לו? אמבטיה?" השבתי לה מבט מבולבל, ואז הבנתי שמקסון ואמריקה כנראה רבו שוב. נאנחתי קלות בתוכי בייאוש ואז נזפתי בעצמי- אסור לי לחשוב ככה- אמריקה היא הגברת שלי, אסור לי לחשוב עליה ככה. וחוץ מזה, היא הגברת הכי מקסימה שיש. "כן. אל תתני לו להיכנס," היא הורתה לי ונסוגה לחדר האמבטיה יחד עם מרי ואן.
ניגשתי לדלת והעמדתי פנים מופתעות כשמקסון נגלה אליי מאחוריהן.
"ה... הוד מעלתך," גמגמתי וקדתי קידה מגושמת מעט. עד כמה שהייתי נאמנה לאמריקה, לא הרגשתי בנוח לשקר למקסון- הוא אחת מהדמויות להערצה שלי. הלב שלי נקרע בין שני האדון שלי לבין הגברת שלי. "ערב טוב, האם תוכלי לומר לי איפה אמריקה?" הוא שאל בנועם ונשימותיי התקצרו.
אמריקה. על החיים ועל המוות. "היא באמבטיה, הוד מעלתך," עניתי בשקט, כמעט בלחש, והשפלתי את עיניי לרצפה. לא העזתי לתת למבטי לפגוש במבטו- ידעתי שאם יביט בעיניי השקר יתגלה. "אה. קיוויתי שהיא עוד אוכלת. חשבתי שאולי אוכל להצטרף אליה לארוחת הערב."
קולו היה כל כך מתוק, והוא הניע את כפות רגליו במעט מבוכה. איך אוכל לשקר לו עכשיו? התחושה הלא- נוחה התעצמה בגופי. "היא החליטה לעשות אמבטיה לפני הארוחה." עניתי לו לאחר עשר שניות של שקט. אפילו אני שמעתי את ההיסוס בקולי. אבל רק דמיינתי את אמריקה, מרי ואן רוכנות יחד בצמוד לדלת חדר האמבטיה, מאזינות לשיחתנו, ואת אמריקה עוצמת עיניים ומצליבה אצבעות בתקווה. 'אל תישברי לי עכשיו לוסי. אל תישברי לי עכשיו.' יכולתי לדמיין אותה ממלמלת.
התמונה העלתה גיחוך על שפתי וקולו של מקסון צף אליי ופוגג את התמונה. "אני מבין. טוב, אז אולי תמסרי לה שביקשתי להודיע לי כשהיא תסיים. אני רוצה לדבר איתה." הכנות בקולו מוססה את שאריות השליטה במציאות שעוד נשארה לי. במאמץ רב העליתי שוב בעיני רוחי את התמונה של שלוש מהנשים החביבות עליי יושבות ושותות את שיחתנו בצמא.
"הממ... האמבטיה הזאת יכולה להימשך הרבה מאוד זמן, הוד מעלתך." עניתי לו וחיוך קטן עלה על פניי כשחשבתי על הגברת המקסימה והמצחיקה שלי. סוף סוף הצלחתי להביא את מבטי לפניו של מקסון. הוא חייך אליי חיוך של קושר קשר- מובן שהוא ידע שכל השיחה הייתה העמדת פנים. סביר להניח שהוא אפילו ניחש איפה אמריקה מתחבאת.
"אה. בסדר." הוא ענה לי בעוד חיוך משלו. עיניו ריצדו אליי ולאחר מכן אל חדר האמבטיה. הוא ידע. הנחתי את ידי על פי, אבל הוא לא נכנס לחדר. שיערתי שנראיתי כמו חיה ניצודה. "אז תמסרי לה בבקשה שהייתי פה, ותגידי לה שתבקש לקרוא לי אם היא תרצה לדבר. תגידי לה שלא משנה מתי זה יהיה; אני אבוא בכל שעה."
"כן, אדוני." החוויתי לו קידה נוספת וחיוכי התרחב. אז לא שיקרתי לנסיך בסופו של דבר. "הממ, תודה," הוא אמר לאחר כמה שניות של שתיקה. "לילה טוב." הוא שמר על טון רשמי, אבל עם זאת הוציא לי לשון. פלטתי צחקוק קטן בדממה. "לילה טוב, הוד מעלתך." השבתי לו בשקט.
"זה יהיה הסוד הקטן שלנו." הוא פלט בטון מבודח כששפתיו קרובות לאוזני. ידעתי שאת זה, אמריקה לא תצליח לשמוע. "אל תדאג, הוד מעלתך." לחשתי לו בחזרה והוא עזב את החדר, קרץ לי והמשיך ללכת במסדרון.