סנייפל

אני לא יודעת אם זה PG או pg13....

עשיתי את זה pg13 ליתר ביטחון.

כל הקרדיטים לסקאברס (באנגלית)

ויתור זכויות וכל זה

אני מקווה שתהנו ותאשרו!

===============================

"בוא" לחש רון להארי, באמצע שיעור שיקויים משעמם במיוחד. הם היו צריכים למצוא דרך טובה להסתלק משם, כי סנייפ מעולם לא היה מרשה להארי ורון לצאת ביחד החוצה. רון וויזלי נזכר פתאום בסוכריות ה"שוקולדימום" של אחיו, פרד וג'ורג' וויזלי, שהוא שמר תמיד בכיסו, ומיהר לבלוע את אחד הממתקים. בזמן האכילה רון נתקף כאב קשה במרפקו ודימום קשה, וסוורוס סנייפ, ראש בית סלית'רין והמורה לשיקויים נאלץ לתת לרון ללכת. הארי ידע מה לעשות, אך חיכה כמה דקות. לאחר שהם עברו הוא אכל סוג אחר של סוכריות, בשם "ממתקיא" ויצא החוצה בחיוך בעודו מקיא. אחרי ששניהם יצאו החוצה הכל נרגע, רון הפסיק לדמם והארי הפסיק להקיא. "מה אתה רוצה?" שאל הארי, ורון החל לגחך. "תקשיב," הוא אמר, "שמתי לב שסנייפ תמיד שומר לידו בקבוק מייפל. אני חושב שיש לו משהו איתו. אז, מה שחשבתי, הוא שלא צריך שום שיקוי אהבה. כל מה שאנחנו צריכים הוא להתקין מיני "צמלית" או איך שלא קוראים לזה על הצנצנת, ונראה מה קורה. זה יהיה אדיר!" הארי חייך ורון חייך. "אבל," אמר הארי "למה היית חייב לומר לי את זה עכשיו, וחוץ מזה, איך נתקין את המצלמה?" פרצופו של רון נעשה עצוב במקצת, אך לאחר מכן הוא חזר לחייך, ואמר "יש לי את האנשים המושלמים למשימה. האחים שלי. חוץ מזה, לא רציתי לשכוח מהרעיון, ולצחקק כל השיעור" הארי שוב חייך וצחק עם רון. זה בטח יעבוד.

~כעבור יום בערך, אחרי התקנת המצלמה~

סוורוס סובב את ראשו אחורה בחדות, נמנע מליצור קשר עין עם החומר המתקתק, בעל הריח המשכר שעמד מאחוריו כאילו כלום. מאז ומתמיד היתה לו חולשה למייפל, דבר שעצר אותו יום יום בנערותו מלחשוב רק על לילי. משהו אחר. הוא לא יכל לשאת עוד את תחושת ההחמצה הגדולה שנשא עמו, כשמנע מלהביט בחומר. הוא היה חייב להתגבר על חולשותיו, כי לעולם לא תתקבל בידי סלית'רין עם חולשות. וכמובן, היה גם את עניין טהורי הדם, שסוורוס היה גאה להודות שהוא לא תומך בו. הוא בעצמו היה חצוי דם. הוא קירב את פניו אט אט עד נגיעתם בצנצנת. אפו השבור נגע בזכוכית, ולרגע הוא הרגיש זיק של כאב, אבל הוא עבר בן רגע. הוא חש שהזכוכית התרככה למגעו, וגם ליבו ההרוס התחבר מחדש. הוא סובב את מכסה הצנצנת באיטיות רבה ובעדינות, מרגיש שהוא חייב להגן ולשמור מכל רע את החומר השברירי והעדין. הוא הרים את אצבעו במהירות, וטבל אותה בחומר עד הסוף. את מה שהרגיש לא היה ניתן לתאר, דבר שמעולם לא הרגיש. הוא חווה כרגע רוגע, עונג, שחשב שיכל לחיות איתו כל חייו.  הוא ליקק את המייפל האלוהי מאצבעו, מדגיש את העונג ומעניק למייפל חיוך קטן. הוא מעולם לא העניק חיוך כזה ללילי. הוא הרגיש דחף פתאומי לנשק את המייפל נשיקה מלאה באהבה, ארוכה, והוא לא התנגד. סוורוס ליקק שוב את שפתיו בעונג. הוא גילה משמעות חדשה לחייו. הוא אמר לצנצנת המתוקה בידיוק מה שחשב. "אני אוהב אותך" הוא לחש באיטיות. "אוהב!" הוא צעק, בקול שגם המסדרון מחוץ לחדרו שמע. הוא שמע קולות צחקוק קלים, אבל זה לא שינה לו. הוא נישק את המייפל עוד נשיקה קצרה על שפתיה, וחש שהמייפל מחייכת. הוא הרגיש שגם המייפל אוהבת אותו.

~מהצד של רון והארי~

"ידעתי שזה יעבוד!" לחש רון להארי, והתכונן לשלוח ינשוף לפרד וג'ורג' שיסתכלו גם הם. רון והארי החלו לצחוק כל היום, אך הצחוק גווע ברגע שהרמיוני תפסה אותם, והכריחה אותם לספר מה קרה. הארי ורון השתתקו, ואז סיפרו להרמיוני הכל, וגם היא החלה לצחוק. הם אף פעם לא הביטו בסנייפ מתנשק עם מייפל, וזה היה פשוט מצחיק.