גייל

בגדים רשמיים תמיד גרמו לו להרגיש מגוחך, אז הוא השאיר אותם בצד, למעט הצצות מפעם לפעם באולפן הטלוזיה. הוא הרגיש תמיד זר במחוז 2, למרות שהרגיש שעשייתו סוף סוף משמעותית, גורמת לשינוי.

הוא התגעגע למחוז שתים עשרה, לבית שלו, ליער, לציד... וכאן הוא משתדל לעצור את המחשבות. כי מכאן מציצה קטניס, ומקטניס מגיעה כל כך הרבה זכרונות מתוקים, וממנה מגיעים כל כך הרבה אי הבנות, מחשבות שבחיים לא יבין את ההגיון שבהן. מקטניס מגיע עצב, דאגה, אושר, ולפעמים אפילו עצבים. ובעיקר מצפון. כי למרות שלא היה לו מושג למה היה גורם הפצצות שלו, הוא יודע שהיא בחיים לא תרצה לראות אותו יותר. וכמה שהוא רוצה לראות אותה. כמה שהוא רוצה לחלוק איתה עוד כמה שעות ציד מאושרות ולהוציא את כל מה שהם חושבים באמת. לצחוק, לצפות בה מותחת את הקשת, להבהיל אותה עם הדממה, להעביר יום אחד בלי דאגות, צער, מריבות.

הוא רוצה לטוס לשם, לקחת אותה, לצחוק איתה, להתחתן. לצוד, לחיות ללא חשש משחקי הרעב.

אבל זאת קטניס של פעם. קטניס שאיתה באמת חשב שיום אחד יקחו את המשפחות שלהם ויגורו ביער, כשיצליח לשכנע אותה.

קטניס של היום מאוהבת מידי בילד המסכן, בפיטה. הוא לא יוכל להתחרות במסכנות שלו, לא אם לא ישתגע ויצרח בקולי קולות, יאכל גופות. 

הוא עדיים אוהב את קטניס ויקח אותה בכל מצב, אבל עכשיו מאוחר.

כשנפרד ממנה בפעם הראשונה, וחשב שלא יראה אותה יותר, צעק לה שהוא אוהב אותה בעוד אוכפי השקט גוררים אותו מהמקום. צעק וצעק אחרי זה כשרץ ליער. צעק את האהבה אליה.

הוא התייפח, התגבר והלך לעזור לפרים ואמא של קטניס. הוא חיבק אותן, נשק להן על המצח, אמר להן שהיא תחזור, ושעד אז ולתמיד הוא ידאג להן. ושהם משפחה. לתמיד.

ואז הוא חזר ליער. פירק את שק הדמעות שהצטבר כשחיזק את המשפחה שלה. הוא ניסה לשיר לציפורים, אבל הקול שלו היה צרוד מידי. מוחה את הדמעות הוא צד כמה סנאים, אפילו רק כדי להוציא את הכעס, והביא חצי חצי למשפחה שלו ושל קטניס.

קטניס הקטנה, קטניס הקשוחה והדעתנית. לא מודעת לכמה שאוהבים אותה, כמה מתגעגעים אליה. כמה מעריצים אותה על האומץ.

והכעס החל להיבנות עם כל שלב של המשחק. שנאה מלובנת אל הקפיטול. כשרק הופיעה בלהבות שלה, הוא חש כיצד הוא רוצה לרוץ ולתלוש ממנה אותם, שלא תישרף, ולהגיד לה שהוא שם, שומר עליה.

ואז מלארק הכריז שהוא מאוהב בה. ואז הוא התחיל לנטור טינה אליו. אבל סבבה, יצא גבר.

איך שהתחיל אמבט הדם, הוא חש בדמו מבעבע, כועס ודואג, לא רוצה לראות את קטניס על המסך, לא רוצה שהיא תמות. והיא הצליחה. היא שרדה. חיוך קטן וזהו, זהמה שסימל את ההקלה המטורפת ששטפה אותו אז. כשהוא גילה שפיטה עם הקרייריסטים, הוא נשבע שאם הוא שורד הוא ירצח אותו. ואז הוא הבין שהוא מגן עליה. והכרת תודה מילאה אותו, גם נלחץ, שלא תתאהב. הרי הוא אוהב אותה, והיא צריכה לאהוב אותו.

ואז הם לא הפסיקו לככב על המסך. יחד. מתנשקים בכל הזדמנות, אומנם זה מציל אותה, אבל מישהו אחר נוגע בה.

כשאיימה להתאבד, הוא הופתע שמעבר לרגש העצב, היה לו גם גאווה. גאווה בבחורה שהתאהב בה, שמתריסה נגד הקפיטול מול כל פנאם. שמדליקה כעס אצל אנשים. הוא חש ככה גם שהמתמודדת ממחוז 11 מתה, גאווה.

ואיזו שמחה פרצה בבית כשניצחה, סוף סוף הקלה, חיוך מפציע, מחיאות כפיים מכל בתי השכנים. הוא הבטיח למשפחת אוורדין והות'ורן ארוחת ערב משובחת לקראת חזרתם, הניצחון.

בפנים הוא חש ערבוביה של אושר, אשכרה קטניס חוזרת הביתה, קצת נבגד ונעלב. יהיה לו קשה לדבר איתה כמו פעם, אחרי כל מה שקרה עם פיטה מלארק.

ומאז דברים מסובכים. וכשדברים התחילו להתעדן, להיות נוחים יותר, הוא אמר לה שוב. שוב אמר לה את מילות הפרידה שלו. אני אוהב אותך. ונישק אותה. דבר שהרגיש אחר מכל חויה אחרת שהיתה לו אי פעם.

היא יצאה לסבב ניצחון, שוב פעם משחקת את המאוהבת. מה שכן, באמת פיטה אחלה בחור, עם לב טוב.

אחרי ההצלפות, חצי מעולף, היא נישקה אותו בשקט, ודומעת, מתחננת שירפא.

הוא העריך את זה. העריך שהגנה עליו, והתעורר בו תקווה. שהיא תאהב אותו חזרה. שיתחתנו, יקחו את המשפחות שלהם ויגורו ביער, יבנו עתיד חדש.

ואז היא ופיטה הכריזו שהם מתחתנים. ככה, משום מקום. באיזשהוא מקום הוא עוד קיוה שזה חלק מההצגה של ההישרדות שלה, אבל כבר לא רצה לפגוש אותה. זה רק הסב לו כאב.

הקפיטול, שהשנאה אליהם רק גברה מיום ליום, מה שעוללו לילדים קטנים. מה שעוללו לו, השחיתות, הגועל שנובע מהם, פשוט החליד אותו, הבעיר את הנקמה. הגמול הרבעוני, רק ליבה את השנאה. לוקחים את קטניס שוב לסבול, שוב להילחם על החיים.

שוב פיטה וקטניס דבוקים, מככבים בטלווזיה. מצטערים יחד על ביטול החתונה, ואז משנים את דעתם ובעצם אומרים שכן מתחתנים, ושיש ילד. הוא שוב בשוק. שוב מתאפס על עצמו ומשתדל רק להתרכז בדאגה אליה, ובקיום המשפחות.

קטניס שוב פעם מתריסה נגד הקפיטול, שוב גאווה מבצבצת מעבר לרגשות הסותרים שנאבקים בתוכו. ושחור על המסך, כנראה יש בלאגן רציני, אולי אפילו זירה מושמדת. צריך להתחיל מרד. 

ויש מרד. בערך.

הקפיטול הבעירו כל זכר למחוז. הוא הבריח רבים אל האחו, קודם את אוורדין ושלו, ואז ניסה להציל את מי שהצליח לשרוד עד אז. שלשוה ימים ולילות הם שרדו באחו, צופים בתמרות העשן שעולות ממה שפעם היה הבית. אבלים על החברים, על קהילה שלמה שנמחתה מלבדים כמה מאות בודדות.

משם הוא הגיע למחוז 13, נכנס עמוק יותר ויותר אל תוך המרד. כשקטניס הופיעה, אושר עילאי היה בו. חיה, נושמת, אולי לא במצב הכי טוב, אבל חיה. לפעמים הופיעו בו הבזקי תקווה שהיא תאהב אותו, אבל ידע שאולי כבר מאוחר. פיטההוא זה שסובל יותר עכשיו.

עם הזמן היחסים משתפרים, יחד עם שעות הציד, טבולים במריבות מטופשות. אבל יש כל כך הרבה דברים שמנוגדים ביניהם, כל כך הרבה חילוקי דעות שקשה לה לגשר עליהם, למרות שהוא כל הזמן מנסה.

הם יוצאים שוב למחוז 12, לצילומים, עורבני חייקן אחרי הכל. ואז הוא מוציא את הדמעה היחידה שהוציא בפניה כל חייו, בביתה, לאחר שחמק בדממה לשם. והיא השתיקה אותו בנשיקה. 

רק הולך ומסתבך, מתי בטוב ומתי ברע.

כשאוכפי השקט תפסו בו בקפיטול, הוא התחנן אליה שתסיים את חייו מהר, לא בסבל. והיא לא הבינה. הוא ניסה להסביר לה לחוץ ומבוהל, נאבק בהם, והיא לא הבינה. שניה לפני שנבלע בג'יפ הוא ראה את ההבנה מבליחה בה ואת היאוש פורץ בה, את הייסורי מצפון תוקפים אותה. והוא כמעט סלח לגמרי. חש בגידה וכמעט יאוש מהנערה שאותה עדיין אהב.

וכשצפה בה יורה בקוין במקום סנואו, הוא הבין מייד. פרים היא הסיבה. אבל עדיין היה קשה לו לקבל את זה, שלא הרגה את סנואו. אומנם הסכים שגם קוין צריכה לבוא על עונשה, אבל עדיין..

הוא הבין, הוא ראה אותה צורחת את שמו, הוא ראה את פיטה מונע ממנה להתאבד, הוא ראה שהיא רוצה יריה נקייה, שתגמור את המוות שלה בשקט.

מלבד זה שלא היה לו נשק, באופן סמלי של הטקס, הוא גם לא בטוח שהוא היה מסוגל לירות בה. עם כל הרצון הטוב. איזה חברים וציידים גרועים הם יחד, חשב לעצמו.

המשפט שלה נערך חודשים ארוכים. הוא התחנן וניסה בכל דרך אפשרית להשיג אישור לראות אותה, וניסה גם בלי אישור.

לבסוף הורחקה. למחוז 12.

אבל הוא כבר שקע במוחז 2. משקם את ההריסות. בונה את סוג השלטון שיהיה, מציע שוייון ובחירות. די נערץ. לא מסכים להתאהב באף אחת אחרת.

כשמגיע למילה קטניס מתעורר בו רצון שלא יוותר עליו, יתעקש עד שיצליח. הוא יבקר אותה. יראה מה שלומה, מה עבר עליה עם השנים, אולי להציע שוב נישואים.

והוא טס אליה, גומע את המרחק בזכרונות. מטייל במחוז שהתחדש, פוגש בחברים ישנים. הוא הולך לאחו. ושם נשבר לו הלב. למרות שקטניס מאושרת, עם שני ילדים ופיטה כבעל, עדיין קשה לו לצפות בהם יחד. למרות שלזה ציפה, לפיטה וקטניס משפחה חמודה וקטנה. למרות שהכין את עצמו לזה, הוא עדיין נשבר. הוא לקח את הסכין שלו וצד שלוש סנאים, ארנבת ואפילו אייל. גרר אותם עד לבית מלארק, והשאיר פתק. אוהב את כולכם, גייל.