Imagination- הארי פוטר

את ישבת בבית הקפה, מחכה לחבר שלך שיגיע לדייט שלכם.

כבר עברה חצי שעה משעת הפגישה ועדיין לא היה ממנו סימן.

ניסית להתקשר אליו, לשלוח לו הודעות והוא לא ענה.

עברה עוד שעה, המלצרים במקום ניגשו אלייך אחד אחד, לשאול אם את צריכה משהו או רוצה לשתות.

ובכל פעם מחדש השבת את אותה תשובה- שאת מחכה לחבר שלך שיגיע.

באיזשהו שלב כבר התחיל להימאס לך, רצית פשוט לקום וללכת, אבל המשכת לחכות, כי קיווית שבסופו של דבר הוא יגיע, למרות שעמוק בפנים ידעת שהוא לא.

את המשכת לנסות ליצור איתו קשר, אפילו התקשרת לחברים שלו, כבר לא היה אכפת לך שהוא לא הופיע לדייט, רק רצית לדעת איפה הוא ואם הכל בסדר איתו.

עברה עוד עברה עוד שעה וחצי, דמעה בודדה נשרה על הלחי שלך והשפלת את מבטך, לא מסוגלת לשאת את המבטים המרחמים של שאר האנשים, הלחישות והרכילויות.

״איזו ילדה מסכנה״ מישהו לחש.

״בטח החבר שלה עזב אותה״ מישהו אחר אמר.

המשפטים האלו פגעו בך, את אפילו לא ידעת למה.

לפתע דלת הכניסה נפתחה בחוזקה.

הרמת את מבטך בתקווה, אך כמובן שהוא לא היה שם.

במקומו עמד זר יפהפה וגבוה, בעל שיער שחור מבולגן ועיניים חומות כמו אגוז.

הוא רץ אלייך וחיבק אותך.

את היית מופתעת.

למה שאדם זר (ועוד כל כך חתיך...) יחבק אותך סתם ככה?

״תזרמי איתי״ הוא לחש לך באוזן לפני שהתנתק ממך.

״אני מצטער שגרמתי לך לחכות נסיכה, הפקקים בדרך היו נוראיים״ הוא קרא בדרמטיות.

הוא נשק לך על הלחי וחייך.

המוח שלך עצר לשנייה, לא ידעת איך להגיב.

״זה בסדר״ אמרת וחייכת אחרי כמה שניות של היסוס.

הוא התיישב מולך עם חיוך ואמר ״היי, קוראים לי ג׳יימס״.

״היי״ חייכת בביישנות.

הייתה שתיקה לכמה שניות ואז הוא אמר ״לא אמרת את השם שלך״.

״מצטערת, קוראים לי ה/ש״ אמרת וצחקקת.

״אז? למה בחורה יפה כמוך יושבת לבד?״ הוא חייך.

״אמור ללהיות לי דייט עם חבר שלי, הוא אמר שהוא יגיע אבל הוא הבריז״ אמרת ונאנחת.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא הבריז לך.

״אוי לא, אני מכיר את האנחה הזאת. זאת לא הפעם הראשונה נכון?״ הוא אמר כאילו הוא קרא את מחשבותייך.

הנהנת בראשך בתנועה כמעט בלתי מורגשת.

״אני מצטער, את לא ראויה לאידיוט הזה, תיפרדי ממנו״ הוא אמר ומבטו הפך לרציני.

הנהנת שוב.

ידעת שהוא צודק.

״יופי, עכשיו תספרי לי קצת על עצמך״ הוא אמר והחיוך השובב שלו חזר לשפתיו.

צחקת שוב וסיפרת לו על עצמך.

מלבד העובדה הקטנטנה והשולית שאת מכשפה, לא השמטת שום פרט על עצמך.

זה היה מוזר אבל הרגשת כל כך בנוח איתו, כמעט כאילו את מכירה אותו כל חייך.

ברגע שסיימת, הוא פנה לדבר על עצמו.

הוא סיפר לך שיש לו אח ואחות קטנים, ושהוא גר בעיירה קטנה ליד לונדון...

בשלב הזה הפסקת להקשיב לו ועברת לבחון את דמותו.

הוא היה גבוה וראית סימנים לשרירים מתחת לחולצה שלו.

הוא נראה בן 18 בערך ולבש סוויטשירט שחור, חולצה לבנה וג׳ינס כחול.

לפתע שמת לב שמשהו מבצבץ מכיס המכנס שלו.

׳זה לא יכול להיות׳ חשבת לעצמך, מכיס המכנס שלו בצבץ...שרביט?!

״ג׳יימס״ קטעת את שטף דיבורו והוא הסתכל עלייך בבלבול.

״מה?״ הוא שאל.

״השרביט שלך...״ אמרת והצבעת בידייך על כיסו.

הוא מיהר להסתיר את שרביטו בסוויטשירט שלו והסתכל עלייך בתדהמה.״את גם...״ הוא אמר בהיסוס.

״-מכשפה״ הנהנת בראשך והוצאית מעט את השרביט שלך מכיס החצאית שלך.

״את לא למדת בהוגוורטס, נכון?״ הוא שאל.

״למדתי בבובאטון״ אמרת וחייכת אליו.

״ידעתי שלא ראיתי אותך לפני. לא יכולתי לפספס בחורה יפה כמוך״ הוא חייך אליך חיוך רחב וצחקת.

התחלת להרגיש שאת קצת מאוהבת בבחור הזה.

~כעבור שנתיים~

ג׳יימס, רוז, פרד, דומיניק, לוסי, לואיס, לילי, מולי, אלבוס, הוגו, ויקטואר, טדי, רוקסן ואת ישבתם בגינה של בית משפחת פוטר.

כל הדודים של ג׳יימס ישבו בפנים ודיברו על דברים של מבוגרים.

זה היה ערב קיץ חמים, היום האחרון של החופש.

זה גם היה יום ההולדת של ג׳ימס, שהחלטת לחגוג לו עם כל משפחת וויזלי, מכיוון שידעת על הקרבה של כולם אחד לשני.

כבר הייתם אחרי שלב המתנות, ג׳יני, אימו של ג׳יימס אמרה שהוא כבר גדול מידי למתנות, אבל ג׳יימס היה ידוע כילד בנפשו, ולכן מתנות היו חובה במסיבה שלו.

היית כל כך שמחה שכולם נהנו.

זאת הפעם הראשונה שתכננת הכל לבד, בד״כ ג׳יני הייתה עוזרת לך אבל החלטת שהפעם תעשי הכל לבד.

״אז מה עם המתנה שלי?״ ג׳יימס לחש לך באוזן מוציא אותך ממחשבותייך.

״זה סוד״ אמרת לו וחייכת.

״נו באמת, ה/ש! את יודעת שאני לא יכול לחיות בחוסר ידיעה!״ הוא אמר בדרמטיות.

כל הנוכחים צחקו.״תפסיק להיות דרמה קווין. ה/ש אמרה שהיא תביא לך את המתנה שלה אח״כ אז היא תביא לך אותה אח״כ״ ויקטואר אמרה לג׳יימס ונענעה בראשה.

היא הסתכלה עלייך ואמרת לה בלי קול ״תודה״.

היא הנהנה וחייכה אלייך ואז הורידה את מבטה לידיה, שם שכב תינוק קטן בעל צבע שיער משתנה, שציחקק בהנאה.

טדי שיש ליד ויקטואר חייך אל בנו הפעוט והסתכל בשעונו.

״אנחנו צריכים ללכת,אנשים. יש לנו מחזה של מוגלגי לצפות בו״ הוא אמר ונעמד, גורם לכל האנשים, למעט אלבוס ולילי לקום ממקומם ולהתקדם לכיוון היציאה.

ויקטואר ניגשה אלייך והניחה את וויל בזרועותייך.

״תודה שהסכמת לשמור עליו, אני יודעת מה תכננת בשביל ג׳יימס היום בלילה וזה ממש לא מובן מאליו שהסכמת להשגיח אליו״ היא חייכה חיוך מתגרה, הפריחה נשיקה באוויר והתקדמה בעקבות בעלה.

״מזל טוב ג׳יימסי!״ שאר בני הדודים שלו איחלו לו ויצאו מהבית, משאירים אותו דומם ושקט.

״ילדים בואו תעזרו לי לנקות!״ ג׳יני צעקה מתוך הבית.

״אמ..טוב, אנחנו צריכים ללכת, תודה שהסכמתם לארח אותנו, היה כיף מאוד, אני אוהב אתכם, אמא ואבא! ותשמרו על עצמכם לילי ואלבוס! אנחנו הולכים, ביי!״ ג׳יימס אמר במהירות ואחז בידייך כדי להתעתק.

״ג׳יימס״ אמרת בנימת אזהרה והוא נעצר.

״לא נו, בבקשה ה/ש! הם לא צריכים את העזרה שלנו, בואי נלך הביתה כדי שתוכלי לתת לי את המתנה שלי!״ הוא יילל ואחז בידך בתחינה.

״אם אתה לא רוצה לעזור אז אל, אבל אני לא מתכוונת להשאיר את כל הבלגן הורים שלך! ועוד אחרי שהם אירחו אותנו כל כך יפה!״ אמרת ושילבת את זרועותייך.

״בסדר בסדר, אני אעזור״ ג׳יימס רטן והחזיק במטאטא שהושען על הקיר לידו.

את הלכת אל המטבח לעזור לג׳יני עם הכלים.

״אני אומרת לך ה/ש, בלעדייך ג׳יימס לא היה יודע מה זה מטאטא ואני הייתי מחילה לדאוג לגבי האישה שתהיה לו.אבל מאז שהוא פגש אותך אני רגועה, כל מה שחסר לי כדי שהחיים שלו יהיו מושלמים בשבילי, זה שתתחתנו״ ג׳יני אמרה וגיחכה, מודעת שהנושא הזה גורם לך להסמיק.

״אך תדאגי אמא״ קול מוכר נשמע מאחורייך ואת הסתובבת כדי להסתכל על הדובר.

״זה יקרה בקרוב״ ג׳יימס נשק על הלחי שלך וגיחך למראה הלחיים האדומות שלך.

״אני שונאת אותך ג׳יימס סיריוס פוטר״ אמרת מובכת.

הסיטואציה הזאת הייתה כל כך מביכה, במיוחד שאמא שלו הייתה שם.״גם אני אוהב אותך ה/ש ש/א ש/מ״ג׳יימס אמר באהבה ויצא מהמטבח.

הסברים:

ה/ש- השם שלך

ש/א- שם אמצעי (אם יש)

ש/מ- שם משפחה

~

~

~

מקווה שאהבתם את הפרק, בקשות מתקבלן בברכה.

פרק הבא יהיה עם טדי לופין!

(כן, אני מתה על הדור הבא)

הפרק הקודם		הפרק הבא