חפץ מוגלגי קסום

"אני אומר לך, רון, התמדה ומאמץ, זה המפתח!" התנשף ארתור וויזלי ומחה זיעה מפניו.

"אני עדיין לא מבין את ההיגיון בזה," השיב לו בנו, "למה אתה בכלל רוצה לכשף מכונית של מוגלגים? במה זה יעזור?"

"בהכל! להגיע ממקום למקום, כמו למשל... לבית של הארי! וגם לקינגס קרוס וסמטת דיאגון!" ענה לו ארתור ושיפשף את המכונית הכחולה.

"חוץ מזה, התחבורה של המוגלגים היא דבר מרתק, ללא גבולות. תראה את הדבר הזה!" הוא טפח על הרכב בגאווה.

"אמא תתפוצץ עליך..." מלמל רון בשקט.

מולי וויזלי עכשיו הייתה בביקור שנתי אצל צ'ארלי, אחיו הגדול של רון.

הוא כבר סיים ללמוד בהוגוורטס, ועכשיו הוא עובד עם דרקונים בארץ אחרת.

מולי אפילו לא ידעה מה בעלה עושה בזמן שהיא לא נמצאת.

היא רק הספיקה לנשק אותו על לחייו ולאחל לו שבוע טוב בזמן שהיא לא נמצאת.

אחרי זה, היא עלתה על אוטובוס הלילה ונסעה משם.

"רק הרחבה סמויה מאחורה, וסיימנו!"  חייך ארתור.

הוא שלף את שרביטו, מלמל לחש שרון לא ידע לפרש וקיפץ קצת במקום.

"זה מוכן! זה מוכן! ג'יני, פרד וג'ורג'! רתם חייבים לבוא לראות את זה!" חייך ארתור בגאווה וקיפץ עוד קצת.

"אנחנו באים, אבא!" נשמעו שני קולות זהים במקהלה.

פרד וג'ורג' הופיעו מולם בתוך פחות מחצי דקה.

"תאר מה היה קורה אם אמא הייתה חוזרת לפני שאבא היה גומר!" ציחקק פרד.

"ארתור!!! כישפת מכונית מוגלגית??? איזו הפתעה!! אני חוזרת מטיול ארוך, מתה מעייפות וזה מה שאני צריכה לראות???" חיקה אותה ג'ורג' בקולה המדויק.

ארתור הסתיר חיוך קטן שעלה על פניו.

"זה לא מצחיק, ילדים. לדעתי אמא תאהב את זה מאוד" הוא אמר להם בנימה בוגרת, שלא התאימה לו.

"טוב" "אנחנו הולכים" הם השיבו ונעלמו מן העין.

ג'יני הגיעה מיד אחריהם.

"זו המכונית שאיתה נאסוף את הארי?" היא שאלה בהתרגשות.

"כן. זה התכנון." השיב אביה בגאווה.

"וואו" היא לחשה.

רון גלגל את עיניו.

"כל הקיץ את מדברת רק עליו! אולי תתעסקי במשהו אחר קצת?" הוא התפרץ לשיחתה.

ג'יני השפילה את מבטה.

"היא יכולה לדבר על מי שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה!" נזף ארתור.

רון יצא החוצה.

ג'יני הלכה בעקבותיו.

"אל תשכחו שאמא מגיעה היום!" צעק ארתור לילדיו.

כעבור כמה שעות, מולי באמת הגיעה.

"איך היה?" שאל אותה ארתור, בהתלהבות קצת מוגזמת.

"מדהים!" השיבה מולי, "לבן שלנו באמת יש כישרון מיוחד... אה, שחכתי לגמרי! הבאתי לך משהו!"

  היא חיטטה בתיקה הקטן והוציאה משם תיבת נגינה קטנה.

"זה מוגלגי לגמרי!" היא חייכה אל בעלה.

"מדהים...!" הוא השיב ולקח את החפץ המתנגן מידיה.

אחרי שארתור פתח וסגר את תיבת הנגינה בערך עשרים פעמים, הוא החליט שהגיע הזמן להראות לאישתו את הרכב החדש שלהם.

הוא הוביל אותה אל מקום השהייה של המכונית, אמר "טא דא!!!" וחיכה לתשובה.

"וואו..." מולי בהתה בזה זמן מה.

"עם זה נאסוף את הארי מחר בלילה!" אמר ארתור אחרי שתיקה ממושכת.

מולי המשיכה לבהות.

"מולי? הכל בסדר?" הוא שאל לבסוף.

"כן, כן..." היא ענתה ונכנסה פנימה אל תוך הבית.

היא עדיין לא ידעה שעל המכונית הזו הולכים לעבור די הרבה דברים...

דברים כואבים... מאוד...

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טוב, אז אני יודעת שזה לא מושלם או מדויק מאוד, אבל... כן, אני די אוהבת את זה...

מקווה שנהניתם!!!