בחירות | אביטל

בע"ה

שם הפאנפיק: בחירות
שם הכותבת: אביטל
דירוג: G
סוגה: אנגסט
בטא: אני
ויתור זכויות: ג'יי קיי רולינג היקרה (:

אני רוצה להגיד (לא) תודה לכל הפוליטיקאים שהעניקו לי את ההשראה לפאנפיק.
אשמח לתגובות בונות. קריאה נעימה!

הארי פוטר חתם את הקלף האחרון בשעווה כשנשמעה דפיקה מהוססת על דלת חדרו. הוא סינן "יבוא" מבלי להרים את עיניו והניח לאורח להתנהל פנימה בעצמו.
כשהרים את עיניו סוף סוף, לאחר דקה או שתיים, הופתע מאד לראות את העומדת לפניו, בהבעת פנים בלתי מוכרת.
"הרמיוני?" לחש בעפעפיים שמוטים, "סליחה שנתתי לך לחכות ככה."
"זה בסדר, ראיתי שאתה עסוק מאד," אמרה בחיוך מנחם, "ומן הסתם גם לא ישנת בימים האחרונים…"
לסתו של הארי נפלה תוך רגע. הרמיוני צחקה - "לא למדתי גילוי עתידות בסתר, לא השתניתי עד כדי כך… זה פשוט ש… טוב, אתה נראה עייף. כמו כולנו, פחות או יותר."

הארי קם ממקומו בצעדים כבדים וניגש למראה המאורכת שנתלתה מעל ראשו. הוא בחן את הפנים שהתבגרו מהר מידי, את הלסת המרובעת והכבדה, את השיער שנזרקה בו שיבה ואת העיניים האדומות שנאבקו להישאר פקוחות.
"אני מבין למה את מתכוונת," השיב בכבדות, "זה פשוט העניין הזה, שלא נותן לי מנוח."
"כמו לכולנו," אמרה הרמיוני במעשיות, "פשוט ביזיון. מחדל מביש. אלה האיגרות שכתבת? אפשר להסתכל?"
הרמיוני גלגלה אליה את אחת מהטיוטות בלי להמתין לתשובה והחלה קוראת, כשמצחה משתתף בקריאה ומתקמט ככל שעיניה ירדו במורד השורות.
"נראה לי שיהיה זה הטוב ביותר. אמיץ מצידך לקחת על עצמך את מלוא האחריות. מפעם לפעם אני רק מבינה יותר מדוע בחרנו בך לתפקיד הזה."
היא חייכה קלות, והוסיפה - "לך לישון, הארי. מחר יהיה יום די ארוך, אני חושבת. אתה צריך עזרה עם האיגרות?"
הארי הנהן חלושות והרמיוני אספה בחיקה כמה מהן, יוצאת מהחדר בגב זקוף וגאה.
הארי נותר בכיסאו עוד שעה ארוכה, מביט לא מביט באיגרות ובמה שנשאו בכנפיהן. רק בשעת לילה מאוחרת נאנח עמוקות ויצא חרש ממשרדו אל הלילה החשוך והקר.

***

השינה הייתה ממנו והלאה. קרני השמש הראשונות נתנו לו תירוץ לקום ממיטתו והוא ניצל את ההזדמנות במלואה. ג'יני התעוררה כשהניח את רגליו על הרצפה הקרה ושלחה אליו מבט עייף.
"הארי?" שאלה בשקט, כמעט מתוך שינה, "מתי חזרת אתמול?"
"מאוחר," השיב בעודו מכניס את רגליו לנעליים השחורות, "יצאתי מהמשרד בשתיים."
“אבל חיכיתי לך… בשלוש עוד לא היית כאן," שרר מבט דאוג על פניה של ג'יני, "למה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
"נכון," השיב ועיניו הביעו התנצלות עמוקה, "הייתי חייב להשתחרר קצת לפני שאני חוזר הביתה... טסתי על מטאטא, לקח די הרבה זמן…"
"זה בסדר... " השיבה ג'יני ושילחה בו מבט אוהב, "בהצלחה היום, יקירי. אתה יודע שאנחנו אתך, מעריכים מאד את היושר, הכנות והאומץ לעמוד בקושי בגבורה…"
הארי לא השיב. הוא נשק למצחה של ג'יני וסגר את הדלת חרישית, מספיק לראות איך השמש מבעד לחלון החדר צובעת את הרקיע בצבע ארגמני יפהפה.

***

כשיצא הארי מביתו, עוד היה העולם יפה ובראשיתי. הגשם שירד בלילה והחזיר אותו רטוב עד לשד עצמותיו - שטף את העולם והביא עמו ריחות רעננים של פריחה והתחדשות.
הארי קטף פרח סמוך שפרח במהלך הלילה, ככל הנראה, והצמיד אותו אל ליבו בזמן שהסתובב חרש על מקומו.
ליד משרד הקסמים כבר הייתה המולה. נראה היה שעולם אחר הוא זה, בעולם אחד דממה ורוגע, ובעולם מקביל - המולה וסערה. הארי נשם נשימה עמוקה וצעד כמה פסיעות. העולם השתתק.
הארי חייך לכולם, אמר "בוקר טוב" ומיהר להיכנס למשרדו. עובד מחלקת התחזוקה, שהארי שכח את שמו, מיהר לרוץ אחריו ולהשיגו.
"בוקר טוב, כבוד השר," חייך העובד בעל הפנים המוכרות, "רציתי לוודא האם זה נכון מה שכתוב באיגרות? אתה, כלומר - כבוד השר, באמת מתפטר?"
"אם זה מה שכתוב, כנראה שזה נכון... " אמר הארי בשלווה, מופתע לגלות כיצד הקלה ממלאת את ליבו.
"תודה, כבוד השר, אתה היית השר האנושי והטוב ביותר שקם לעולם הקוסמים," המשיך העובד בפנים מאירות ופנה לעבודתו.
הארי נכנס למעלית, מברך לשלום את העובדים המוכרים, שהיו נאמנים וטובים, לאורך הדרך כולה… כולם הסתכלו עליו בתדהמה, ואפילו זעזוע. נטישה נראתה על פניהם.
הארי נופף להם לשלום, נפרד מהם במבטו בפעם האחרונה ויצא מהמעלית, נכנס בפעם האחרונה בחייו למשרד שהיה הבית השני שלו בעשרים השנים האחרונות…

***

הארי דפק את ראשו בשידה כשהרמיוני נכנסה שוב לחדר.
"אני דופק את הראש בכל פעם שמישהו נכנס למשרד… וזה קרה כל כך הרבה פעמים היום…" חייך לכיוונה הארי, "אני מקווה שלא אבלה את הלילה בקדוש מנגו. למה כולם צריכים להיכנס בדיוק כשאני אורז את הדברים?"
"אתה לא תבלה את הלילה בקדוש מנגו," אמרה הרמיוני, "אתה תבלה אותו פה, במשרד, יש הרבה דברים לעשות…"
"הרמיוני, אבל גמרתי כבר לארוז הכל… אין לי מה לעשות כאן יותר."
"יש לך" - קול עבה ועמוק נשמע לפתע בחלל המשרד. הארי הרים את מבטו בהפתעה וגילה את הסגן שלו עומד ממש לידו. הרמיוני יצאה מהמשרד בחיוך.
הסגן זימן לעצמו כורסא והתיישב. הארי נהג כמוהו והתיישב מולו, ממתין בשתיקה.
"נערכו היום בחירות," חייך הסגן מתחת לשפמו, "המתכונת שונתה מעט, כך שאפשר היה לערוך אותן היום."
"מקסים," אמר הארי בציניות מהולה בכאב, "איך זה קשור אליי?"
"כבוד השר, 80 אחוזים מהקוסמים הצביעו בעדך. למרות שלא התמודדת, 80 אחוזים ממכריך החליטו להמר על הצבעתם וללכת אתך עד הסוף, בשבילם."
"אבל… המלחמה שפרצה בגללי… ומאות ההרוגים…" החוויר הארי, "כל זה לא יכול להיות אמיתי. אני את שלי עשיתי, והגיע הזמן שאפנה את המקום לקוסם צעיר ומוכשר יותר."
"המלחמה פרצה בגללך," אישר הסגן בקולו, "אבל מסתבר שעולם הקוסמים נוכח לדעת שאתה בדיוק מה שהם צריכים. קוסם מוכשר, שלפעמים טועה כמו כל אחד, אבל עניו ובעל אמת ישרה וצרופה. הם החליטו להאמין בך שוב, ואם תשמע לי - תסלק את כל הארגזים האלה מכאן מהר… הם עושים לי בחילה."

הסגן העלים את כורסתו ויצא כלעומת שבא. הארי קם ממקומו וכתב על השולחן לפניו, בכתב קטן שאיש לא יראה מלבדו: "האמת היא דבר יפה ונורא, ולפיכך יש לטפל בה במירב הזהירות."
אחר כך התיישב על כיסאו, חייך חיוך אחרון של הקלה, ונרדם.