ארנב בלי אוזניים הוא לא ארנב

"לאא!!! בבקשה! אני מצטער! זה לא היה בכוונה... אני מבטיח שזה לא יקרה שוב!" קרא הארנב המסכן. שמו היה ארני. עד לאותו הרגע היה ארני הארנב המבוקש ביותר על ידי משטרת ארנבניה. הוא הואשם בעשרות פשעים חמורים, ביניהם גניבת מעל חמישים קילוגרמים של גזר ממשרד האוצר. "אני אעשה הכל... רחמים!" הוא המשיך.

"עברת עבירות רבות," קרא הארנבשופט. "למה לנו לסלוח לך? למה לנו לתת לך לחמוק מעונש לאחר כל-כך הרבה זמן שחיפשנו אותך? אתה שדדת עשרות מפעלי גזרים, גנבת ממשרד האוצר ועכשיו אתה מצפה שפשוט נסלח לך! זה לא יקרה. חוץ מאם..."

"אם מה? אני אעשה הכל!" קרא ארני.

"אם תספר לנו על שלושת השותפים שלך. את השמות שלהם, מספר תעודת הארנב שלהם, איך הם נראים, מה הם אוהבים לאכול, איפה הם נמצאים. אם תעשה זאת, תצא מזה ללא עונש." קרא הארנבשופט. "האם אתה מסכים לתנאים?"

"אני... אינני יכול להלשין על השותפים שלי. נשבעתי באלוארנב שלא אעשה זאת לעולם. לא אעשה זאת גם אם תאיימו לגזור את אוזני," קרא ארני.

"אתה הבאת את זה על עצמך..." קרא אורן, הארנבשופט. "גזרו את אוזניו!"

"לאאא!!!" קרא ארני. "בבקשה, רחמו עלי! ארנב בלי אוזניים... הוא לא ארנב!" שני ארנבים גדולים ומלאים, כל אחד מהם מחזיק רובה-גזר בידו, צעדו לכיוונו של ארני. ביחד הם החזיקו מספרים ענקיים - כינו אותם "מספרי גזירת האוזניים". אתם יכולים להבין בטח מה מקור השם. הם התקרבו צעד נוסף לכיוון הארנב... ותוך שנייה לא היה לו שום דבר על הראש.

כל הקהל צחק. "חה חה אין לו אוזניים! מגיע לו!" קראו חלק מהארנבונים. אך שלושה מהם התחבאו בקהל, בוכים על מר גורלם. תות, כרוב וחסה היו שמותיהם - והם פחדו למוות. הם היו שלושת שותפיו של ארני. אומנם היה להם אוצר ענקי של גזרים שבו יוכלו לקנות מחילה שלמה - אך תמיד ייאלצו לחיות בפחד שייתפסו.

"בואו אתי," קרא חסה. הוא היה החכם מבין השלושה - ותמיד ידע מתי צריך לפעול. "אנחנו צריכים לברוח לארץ הרחוקה, למקום שבו גדלים הזאבים."

"ל... למקום שבו גדלים הזאבים?!" קראו כרוב ותות ביחד.

"כן," אמר חסה. "אף אחד לא יעקוב אחרינו עד לשם - ונוכל לחיות בשקט את חיינו. יש לנו מספיק גזרים לכל חיינו, נחיה חיים טובים ונעימים."

"אבל אם יטרוף אותנו זאב?!" קרא תות.

"ו... ו... ואם יתפוס אותנו עורב?!" צווח כרוב.

"זהו סיכון שאנחנו חייבים לקחת. אסור לנו להיתפס - כי אם כן, גורלנו יהיה כמו גורלו של ארני. זכרו את משפטו האחרון - ארנב בלי אוזניים הוא לא ארנב. עלינו לברוח. עכשיו!" קרא חסה.

"לא כל-כך מהר..." קרא הארנבשופט. "תפסו אותם!" הוא הוסיף.

"מי הם?" מלמל הקהל.

"הם... שותפיו של ארני - שמעתי אותם מתלחששים! מחר בשמונה בבוקר תתחיל גזירת האוזניים."

תות, כרוב וחסה בכו מרוב פחד. פתאום קרא חסה: "תראו, זאב!" כל הארנבונים הסתובבה בפחד, נותנים לתות, חסה וכרוב הזדמנות לברוח. "אחרי," לחש חסה. "אנחנו... בורחים."