על ארבעת האנשים הראשונים בהוגוורטס...

"באמת, כבר דיברנו על זה! טהורי דם הוא לא מה שחשוב, אלא טהורי לב!" התרעמה אישה סמוקת לחיים.

"הלגה, את טועה בהחלט, אני מצטערת לומר! כי אם יבואו תלמידים רפי שכל לכיתות, מה יהיה אז? זה לא משנה כמה דמם טהור, וזה נכון גם לגבי לבבם. השכל שלהם הוא הקובע!" התערבה אישה גבוהה יותר, וחמורת סבר.

"שתיכן טועות!! התלמיד הכי אמיץ וחדור מטרה יתקבל לבית ספרי!" הדובר הניף את חרבו בניצחון.

זה היה יום סערה, והרוח שבחוץ השתוללה בדיוק כפי שהשתוללה האווירה בפנים.

סלזאר סלית'רין, רוונה רייבינקלו, הלגה הפלפאף וגודריק גריפינדור היו שקועים בריב המתמשך הזה במשך כמה שבועות ארוכים.

"תראו אותנו. חסרי שכל כמו כל שאר האחרים!" צנחה רוונה לכיסאה.

" זה לא פלא, כשהוא בחבורה," הוסיף גודריק בשקט והורה בראשו על סלזאר, שעמד בדממה אל מול החלון.

"עמיתי היקרים," הסתובב סלאזר, כאילו הוא לא שמע שום דבר מכל מה שקרה עכשיו. "כמדומני שהתלמיד הכי חמקמק וחדור מטרה יתקבל לכאן. חכמה היא חשובה, טוב לב גם כן וכמובן שגם אומץ רב, אבל רק מי שראשו ניצב על כתפיו יצליח לבצע כשפים מסובכים, משונים ואולי גם נוראיים בחלק מהמקרים."

"ומה רע עם כל מה שאנחנו הצענו, סלאזר? זה לא יעזור בכלל?" התחמם גודריק.

"כן, ברור שכן, אבל במה שהצעתם יש גם פגמים-"

"-ומה הם?-"

"-תן לי להסביר, גודריק. טוב לב מבשר על חולשה. מי שליבו הוא טוב וטהור, לא יהסס לתת את רחמיו לאחרים. שכל - הוא לא כוח, או מיומנות, אלא רק על יכולות מחודדות לשנן, לזכור ולהבין. ואומץ... אומץ אומר על פזיזות. מי שלא פוחד מאויביו, עלול להיות טיפש לעומת חדור מטרה, שדמו טהור ומלוטש בעזרת דורות של קוסמים שקדמו לו, וחושיו ממוקדים במה שהוא עושה."

"אני מצטער לבשר זאת בצורה הזו, אבל גם בחדורי מטרה יש פגמים," אמר גודריק, וסלאזר הרים גבה בתגובה.

"כן, מה ששמעת, סלאזר. חדות מטרה וחלקלקות, מצביעות על מישהו שלא ייתן לאף אחד, או לשום דבר לעצור אותו. אולי בעיניך שיסוף גרונות ברחבי בית הספר זו לא בעיה כדי למצוא את הטובים ביותר, אבל אני חושב אחרת." הוא גמר, וחזר להתיישב, מחכה לתגובה שלא הגיעה.

שתיקה רועמת, וגם מתח מסוכן שררו באוויר.

"טוב, אני חושבת שנגמור את פגיש-"

"למה, רוונה?" שאל סלזאר בנועם.

הסיבה הייתה ברורה לשני האחרים.

"אני חושבת שנגמור את הפגישה של היום, סלזאר," היא החמירה, "מכיוון שמחר הוא יום חדש, וחכם יהיה לחכות שכולנו נגיע גם בראש חדש. אולי ההארה שלנו צריכה קצת זמן ורענון."

"אני מסכימה!" נזפה הלגה ויצאה, מבלי להוסיף אף לא מילה נוספת בנושא.

"אני נאלץ להגיד שהרוב קובע. סלזאר, תוכל לנעול אחריך את הדלת?" שאל גודריק, והביט בחיוך ידידותי מאולץ בעמיתו לעבודה.

"כמובן," השיב סלזאר בקרירות. "רוונה, את נשארת?" 

"לא, לא היום," השיבה רוונה, ומיהרה לצאת לצד גודריק, ששילח בחטף מבט של ניצחון אל עבר סלזאר העגום.

"אז רוונה..." אמר גודריק בדרכם החוצה. "איך אוכל להעסיק אותך בימים שכאלו?"

"גם אני שואלת את עצמי את אותה השאלה לפעמים, גודריק. ניסיתי את כל האפשרויות. אני חייבת להודות שבזמן האחרון כמה חנויות נוחיות קטנות פילסו את דרכן אל ליבי, ותפסו את חיבתי. תתלווה אלי לסיבוב קטן של וויסקי אש?" היא חייכה אליו.

גודריק חייך אליה בחזרה חיוך חביב.

"ערב טוב לרוונה רייבינקלו!" חייך המוכר הסמוק.

"שלום לך, תומאס. תשומת הלב שאתה מקנה לי בכל ערב היא בהחלט מחמיאה, אבל הלילה אני אהיה... תפוסה," היא חייכה לעברו.

"שלום לך, תומאס! כמה זמן עבר!" צהל גודריק, ונכנס בהרבה נוכחות.

"גודריק גריפינדור הגדול... מה למזוג לך, מה למזוג?" שאל האיש הסמוק בחיוך נלהב, ושפשף את זו בזו.

"וויסקי אש," חייך גודריק.

"כפול. על חשבוני," הוסיפה רוונה, והניחה על השולחן ספינה.

"ספינה??? רוונה, אין לי עודף..." אמר תומאס במבוכה.

אם קודם המוכר הסמוק היה אדום, עכשיו זה יראה לכם כמו ורדרד בהיר ליד איך שהוא הסמיק עכשיו.

"קח את הכל בתור טיפ. המקום הזה צריך כמה משקאות חדשים בתפריט, לא כך, גודריק?" שאלה רוונה בשעשוע.

גודריק הוסיף לחייך לעברה במרץ.

"שנתפוס לנו שולחן?" הוא שאל אותה בקול עמוק.

"אחריך," חייכה רוונה, והתיישבה לצדו.

"רוונה, אני רוצה לדבר איתך עכשיו ברצינות על משהו. דברי אם תרצי, ותשתקי אם לא, אבל קודם תקשיבי."

היא הנהנה אליו.

"סלזאר... הוא כופה עלייך להיות איתו? משפחתו כבלה אותך? את מאוימת?" הוא שאל בשקט, והתכופף לכיוונה.

"אוי, גודריק... אסור לי לדבר על זה, ואתה יודע," היא חייכה בתסכול, וקפצה קלושות במקומה.

"תגידי," הוא האיץ בה בעדינות. "זה יהיה רק לטובתך."

"לא, זה רק יסבך אותי," היא הביטה בעיניו.

גודריק חייך חיוך קטן ומעוות.

"את יכולה לספר לי, טוב? אני לא אגיד לאף אחד שעוד לא יודע."

"לא, גודריק, אל תגיד לאף אחד. נקודה."

"טוב, רק תספרי לי!" הוא נכנע.

"המשפחות שלנו," עכשיו רוונה ממש לחשה, ושניהם התכופפו אחד אל השנייה. "אמא שלו ואבא שלי למדו ביחד בצעירותם, ורצו לאחד את הנצרים שלהם, מכיוון שהם נכפו להתחתן עם  האמא והאבא שלי ושלו. בהתחלה סלזאר סלד ממני בכל פעם שראה אותי, אבל כעבור כמה זמן, הוא התחיל לאהוב את ההצעה. אני עדיין קרועה בינך לבינו לבין עצמי, אז אני לא יודעת אם אני מחבבת את הרעיון כמוהו או לא..."

"תני לי לעזור לך לחשב את הנקודות..." החמיץ גודריק, "את לא אוהבת את זה."

"אתה לא אוהב את זה, ואני מבינה. אבל אני לא שונאת את זה כמוך. אני... עוד לא החלטתי. ואם תעז להפוך את זה לטלנובלה עם סלזאר, גודריק, אני נשבעת שאני-"

"הוויסקי שלכם, רוונה," קטע אותה תומאס.

"תודה, תום," היא חייכה אליו בנעימות, ושלחה אל גודריק מבט נוזף, שאומר: "לא הייתי צריכה לספר לך את זה, ואם אתה תספר, אני נשבעת ש..." ואת המשפט הזה היה קשה להשלים בראשו של האציל האמיץ והטיפש למדי.

במהרה, הלילה ירד, והשמיים הוצפו בצבע ורוד כהה ורומנטי.

לילה מושלם לזוגות אוהבים.

"אני אפגוש אותך שוב מחר בבוקר?"שאל גודריק את רוונה.

"בטח," היא השיבה, ומיהרה להסתובב וללכת, לפני שגודריק יעשה משהו שיגרום לה להתחרט על פגישתם.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כן, היה קצת קצר. אני מקווה שאהבתם! פרק חדש נכתב ממש ברגעים האלו...