הרפתקה נוספת

אני יודעת שכנראה אף אחד לא אוהב את זה, לפחות פה, אבל אני כותבת בשביל עצמי אז לא ממש אכפת לי (אפילו שזה הועלה בעוד מקום) אבל בכול זאת, אם תגיבו זה יהיה ממש נחמד

נקודת מבט: פרסי

כשהתקשרו להזמין אותנו להלוויה של ג'ייסון זה היה בדיוק כשחזרנו ממגנס בן הדוד של אנבת'.

אני רק ארמוז לכם שזה היה רגע עם הרבה בכי.

אפילו לא היה לי חשק לאכול אוכל כחול!

אתם מבינים מה זה???

וזה הוא זה. הגענו.

ההלוויה נערכה שבוע אחרי שאפולו חזר להיות אל ולא מיד.

ככל הנראה כדי שריינה הייזל ופרנק יוכלו להשתתף.

שבועיים אחרי שהוא מת.

אני ואנבת' נכנסנו למחנה יופיטר.

ההלוויה נערכה בגן בכחוס.

כמעט צחקתי למראה הפסל הערום שבמזרקה. כמעט.

אני ואנבת' הצטרפנו להייזל, פרנק וריינה אבל לא ראיתי את פייפר וליאו.

"איפה פייפר וליאו?" שאלה אנבת' בעודה מוכה דמעה.

"ליאו לא ב אני לא יודעת למה ולפייפר לא היה מספיק כסף כדי לטוס לכאן" אמרה ריינה בקול רועד.

ריינה. בקול רועד. זה אחד הדברים שלא קורים אף פעם, כמו ניקו לובש כתום, לדוגמה.

"לפייפר אין מספיק כסף?" שאלתי חלושות. פייפר אמורה להיות עשירה.

גם אנבת' תלתה בריינה מבט שואל.

"אבא של פייפר איבד את כל הכסף..." אמרה הייזל.

"אה, נכון" נזכרתי. היו לא מעט צהובונים שדיברו על כך שטרסטן מקלין איבד את כל כספו ושהוא עובר לאוקלהומה.

אני אדלג על הכול הקטעים הבאים. אני לא רוצה לדכא אתכם.

ריינה הייתה באמצע נאום על הילדות עם ג'ייסון.

ופתאום כל העיניים שלל הלגיון והחצויים הזדגגו בכחול.

הסתכלתי סביבי. כבר לא הייתי שם.

אני, אנבת', הייזל ופרנק היינו במין חדר עם ברכת נוי נמוכה וריקה.

מולנו התגשמה דמות.

אנבת' נעצה בה מבט מתעב מיד.

ניחשתם נכון, הרה.

"מה?" אמרה אנבת' "חזרת כדי לאמלל את חיי עוד יותר?"

"דברי יפה חצויה" נזפה בה האלה.

"מה את רוצה מאיתנו עכשיו?" נאנחתי.

"תתקשר לאמא שלך ותודיע לה שאתה יוצא לעוד מסע חיפושים"

נעצתי בהרה מבט "אני לא רוצה לצאת לעוד מסעות חיפושים"

"זאת לא הבחירה שלך חצוי צעיר. אתה חייב. ולמען האמת-" התחילה להגיד אלת הנישואים "אם תסכים אתן לכם שי"

"שום שי שאת יכולה לתת יהיה טוב" לגלגה אנבת'.

"אפשר להחיות את ג'ייסון גרייס" אמרה הרה ואנבת' השתתקה.

הייתה דממה עד שפרנק שאל "אפשר להחיות את ג'ייסון?"

הרה חייכה חיוך שבא רצון. ואז פנתה אליי "נו, אתה מסכים?"

בקושי ניתקתי את המילים מפי אבל לבסוף אמרתי "בסדר. עוד מסע חיפושים. על הנבואה החדשה אני מניח?"

הרה הנהנה "לכו לפייפר וליאו. לגבי התחבורה במסע אתם לא צריכים לדאוג"

דמותה בהקה ונאלצתי לכסות את העיניים כדי להתגבר על הזוהר.

הרה נעלמה. מולנו עמדה במקומה דמות של נער בן 17 בלונדיני עם עיניים כחולות ומשקפיים. הוא לבש חולצה סגולה וג'ינס ארוך.

"ג'ייסון, אחי!" אמרתי בהקלה ורצתי אליו.

"אני מרגיש כאילו מתתי" אמר ג'ייסון חלושות וחייך חיוך קטן.

הייזל קטעה את החיבוקים "צר לי להפריע אבל יש לנו מסע חיפושים. הרה אמרה שאנחנו צריכים למצוא את פייפר וליאו."

עדכנו את ג'ייסון אבל הוא קטע אותנו "פייפס בסדר?"

אה, זה כזה חמוד, אבל לפי מה שאנבת' אמרה לי פייפר נפרדה מימנו.

"טוב, כדי שנמצא את פייפר וליאו. יש לכם רעיונות איפה הם יכולים להיות?" פרנק גירד בראשו.

"אני יודע את הכתובת של פייפר באוקלהומה" תרם ג'ייסון לשיחה.

"טוב, אז בואו נתקשר לריינה באיריס-נט" הציעה אנבת'.

אני כמובן חושב שזה רעיון מעולה, כמו כל הרעיונות של אנבת'.

הוצאתי דרכמת זהב מהכיס.

תמונת האיריס-נט הבליחה מולנו וחשפה את ריינה זועפת.

"מה קרה? אתם פשוט נעלמתם!"

"אה, למען האמת-" התחיל פרנק לספר את מה שקרה.

ריינה נעצה בג'ייסון מבט "אני שמחה שאתה בחיים"

ג'ייסון חייך "גם אני שמח שאני בחיים"

"סתום גרייס"

"בכל מקרה" אנבת' קטעה אותם " אנחנו צריכים רכב מהלגיון, רק עד לאוקלהומה."

"אני יכולה לעזור לכם בזה" אמרה ריינה והאיריס-נט נותק.

יצאנו החוצה. ג'ייסון אמר שאנחנו במקום שנקרא בית הזאבים שבנה ג'ק לונדון.

"יש לכם מושג כמה זמן נצטרך לחקות?" התלונני.

כמו על פי סימן הליקופטר קטן אך גדול די כדי להחזיק את כולן עופף אלינו.

דקוטה נהג בו.

שנייה, דקוטה נוהג בהליקופטר? זה לא נשמע לי רעיון כל כך טוב...

"ריינה אמרה שאתם צריכים טרמפ. אבל יש לי מספיק דלק רק עד לשם ולמחנה יופיטר." צעק לנו דקוטה בזמן שטיפסנו בסולם החבלים.

אחרי שעה אחת הגענו.

איך מישהו יכול לחיות במקום כזה?!

הפרק הקודם		הפרק הבא