Mentor

שוב משחקי הכס. ראיתי שוב את כל הסדרה ושמתי לב שלאריה יש מיליון מנטורים, אז כתבתי משהו עליה ועל אחד מהם :) לא יצא מדהים, אבל אני מקווה לת"ב?

xoxoxo

שירי

אריה למדה מטייווין לאניסטר את השיעורים הכי טובים.
היא למדה לשקר כמו שצריך. תחת מבטו הביקורתי של הלורד לאניסטר היא הרגישה כאילו הוא מלמד אותה תוך כדי שהיא טועה. כאילו הוא ידע כשהיא שיקרה ונעץ בה את המבט בפעמים שהיא לא נשמעה אמינה. והוא ראה שהיא ילדה אינטליגנטית, מלאת פוטנציאל, שאכן למדה, ותיקנה טעויות, והבינה שמה שצריך בשביל שקר מוצלח זה רק קמצוץ של אמת.

(מי היה אביך?
סתת אבן.
ומה הרג אותו?
נאמנות.)

הוא גם לימד אותה להיות כמוהו. להתנתק מהרגש, ולתת לו למות עמוק בתוכה רק כדי להחזיר אותו לחיים כשהוא דרוש. כשהוא יעיל. לא להפוך לריקה, אלא להיפך. לשמור על הזעם, להגן עליו, לטפח אותו, אבל לא לתת לו להרוס אותה. לתעל אותו כך שהוא לא יביא לנפילתה אלא ירומם אותה מעלה. יהפוך אותה לחזקה יותר.

(הם אומרים שהוא יכול להפוך לזאב מתי שירצה. הם אומרים שאי אפשר להרוג אותו.
ואת מאמינה להם?
לא אדוני, היא אומרת, והיא קרה כמו קרח. אפשר להרוג כל אחד.)

והשיעור החשוב ביותר, כמובן, היה זה בו הוא לימד אותה לשחק את המשחק בפינתם הקטנה שנמצאת במרכז היקום ובסופו בו זמנית. המשחק מסוכן והשחקן מסוכן: והיא צריכה לזכור שלמרות שהאריה זקן, הטפרים שלו עדיין חדים, חדים וארוכים.
היא כמעט ציפתה שהוא יסתובב בכל רגע ויגיד לה באותו קול רגוע שגורם לצמרמורת לעבור בעצמותיה שהוא יודע מי היא באמת ושלא תנסה לעבוד עליו. היא תמיד מתוחה בקרבתו, והיא יודעת שהוא מרוצה מזה, שהוא מבין שהיא לא טיפשה. אז הוא תמיד משאיר אותה על קצות האצבעות שלה, דרוכה כמו חיית טרף.
כמו זאב.

(כמו לביאה.)

אריה סטארק שונאת את טייווין לאניסטר, אבל היא גם כמהה במידה משונה לתשומת ליבו.
הוא האיש הנורא ביותר שפגשה, והמורה הטוב ביותר שהיה לה.
היא מתעבת אותו, ומעריכה אותו, וצמאה לגאוותו בה. וישנה גאווה, היא יודעת את זה. היא יודעת שהוא חושב שהיא חכמה, אולי אפילו חכמה יותר מסרסיי. הבנה זו נותנת לה מעין תחושת סיפוק מוזרה, כאילו היא קיבלה נקמה קטנה מהמלכה המוזהבת על ידי כך שהיא בתו האהובה של אב שאיננו שלה. זה עורר בה גם עצבות משונה והרגשה שהיא ניצחה במשחק וזכתה בהכל אך זהו רק פרס ניחומים על כך שכבר לא נותר לה דבר. שהם הרגו את אביה, ואז דחפו בפרצופה תחליף בדמותו של מורה מעוות.
אריה שנאה ואהבה את הלורד לאניסטר בו זמנית, ולעולם לא הייתה מוציאה את שמו מהרשימה שלה, לא עד שמת. היא ידעה שהוא היה גאה בה לו ידע על הרשימה ועל הקור בו היא חזרה על השמות, מכיוון שהוא אהב ושנא אותה- בדיוק כפי שאהב ושנא את כל ילדיו.

(והם היו כולם ילדיו, בסופו של דבר, כל מי שהוא כיבד מספיק בשביל ללמד.)

אריה עזבה בסופו של דבר, והוא לא היה מופתע וגם היא לא. הם שחקנים במשחק והם חכמים יותר מזה. היא לא ציפתה להישאר ואף לא רצתה, וידעה שגם הוא יעזוב עם הזמן. המורים הטובים ביותר הם אלו שמרפים מהר והולכים בקלות לאחר שהשיעור הועבר, עם נטו יעילות, נטו של צינה.
אחרי שהיא עוזבת היא הסתובבה בדרכים עם הרבה טיפוסים משונים, והגיעה אפילו אל אסוס. היא למדה אינסוף שיעורים, ומורים היו לה אין ספור; אבל כשאריה הגיעה לתאומים, למשכנו של הלורד וולדר פריי, היא זכרה רק אחד, ולא השאירה נשמה שתשמע את הגשמים מייבבים במסדרונות.
הרי זה השיעור שהיא למדה מהטוב ביותר.
מהמנטור.

(ועכשיו, הגשמים מטפטפים באולמותיו
ואין מי שישמע.)