סיפורו של דרקון

*כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

סופת גשמים אדירה שטפה את כל אזור היער באותו בוקר. תושבי היער היו אמנם רגילים לגשמים ולסופות, אבל הדרקון הצעיר אשר עף באותו הזמן מעל היער איבד בכל זאתאת דרכו. היה זה דרקון גדול למדי, על אף גילו הצעיר. צבעו היה אפור ירקרק, זנבו ארוך ומלא דוקרנים מחודדים, מאחורי ראשו היו קוצים ארוכים אשר יכלו לשפד בן אדם ובקצה כנפיו האדירות נראו טפרים מעוקלים. הדרקון היה חצי עיוור וכאשר הגיע הגשם הוא כבר לא ראה דבר, לכן נופף בכנפיו בלי לדעת לאן הוא עף עד שהתנגש בעץ ובשאגה גדולה נפל אל הקרקע. הוא גישש את דרכו עד שפתאום שמע קולות מדברים. הוא התאמץ להביט והצליח לראות כמה כתמים צהבהבים חיוורים עומדים במרחק קצר ממנו. הוא הסתער עליהם בעודו נושף אש (דבר אשר היה קשה מאוד בגלל הגשם השוטף למרות שהייתה זו אש דרקונים) ובדיוק כשהצליח לתפוס אחד מהם בפיו הושלכה עליו רשת שחורה ענקית והוא לא הצליח להמשיך לתקוף אלא להיאבק חסר אונים בתוך הרשת.

יצורים אלה היו גובלינים. הם באו כדי  לכלוא את הדרקון ולקחת אותו אל בנק הקוסמים גרינטוס, על מנת שיוכל לשמור על אחת הכספות. ממש באותו הזמן אמו של הדרקון יצאה אל הגשם השוטף כדי לחפש את בנה. היא עפה זמן רב עד אשר הצליחה לראות את בנה מפרפר בתוך רשת ענקית וסביבו עומדים בערך כעשרים גובלינים . האם הסתערה על הגובלינים ובזעם אדיר הצליחה להרוג חמישה מהם. אך גם הגובלינים היו בעלי כוחות, וברגע שנשמתו של הגובלין החמישי פרחה מגופו כל הגובלינים הנותרים הרימו את ידיהם ושלחו כשף הריגה (אבדה קדברה) לעבר הדרקונית. הדרקונית נפגעה מהכישוף מיד. המראה האחרון שראתה לפני שמתה היה את בנה מצווח בתוך הרשת העצומה. הדרקון שצפה במתרחש הצליח לזהות את אמו, למרות היותו חצי עיור ולמרות הגשם המתחזק. הוא שאג שאגה אדירה כאשר הומתה הדרקונית אך כעבור רגע שותק בידי הגובלינים.

הימים שבאו לאחר מכן היו האומללים ביותר בחייו של הדרקון. הוא למד לקשר בין צליל הקרקשנים לחרבות והוכה ללא הפסקה. לבסוף כל פעם ששמע צליל זה הוא זז מיד. הדרקון שמר על אחת הכספות העמוקות ביותר בגרינטוס, שהייתה שייכת באותם ימים לזוג לסטריינג'. בעקבות השהייה הממושכת מתחת לאדמה החל עורו, שהיה אפור ירקרק, להתקלף לצבע אפור חלבי מכוער. רוב הזמן הוא רק עמד ושמר, קשור ליד הכספת. הדרקון העביר במעמקי גרינטוס שנים שלמות. העיוורון החלקי שלו אימלל אותו יותר מתמיד והוא שנא את החשכה אשר בה כמעט שלא ראה דבר. כך עברו עליו שנים של ייסורים, סבל ועינויים. עד שיום אחד חייו השתנו. היה זה יום אפל ביותר במעמקי גרינטוס. הדרקון עמד כמה שעות ליד הכספת ושמר. פתאום הוא שמע קולות מתכתיים מקרקשים. הדרקון חשב שאלה חרבות וזז מפתח הכספת. עברה בערך כרבע שעה עד שהדרקון הבין שמשהו אינו כשורה: מכיוון הכספת עלו נשמעו רעשים רבים ופתאום היא נפרצה בבת אחת. הדרקון לא הספיק להבין את המתרחש בברור כי באותו הרגע נופצו שרשראות הברזל הענקיות אשר קשרו אותו. הוא דידה כמה צעדים עד שהגיע למרחב שאיפשר לפרוש את כנפיו ולעוף. לעוף! הוא עף ביקע את הכיפה הגדולה של גרינטוס ועזב את הבנק לעולמים. הוא עף. התחושה הנפלאה, האוויר הצח והאור הרב יצרו לדרקון את הרגע המאושר ביותר בחייו, אותו הוא יזכור לעד. כך המשיך הדרקון לעוף, גומע את האוויר הנפלא.

הוא לא ידע ולא שם לב שעל גבו נמצאים שלושה בני אדם אכילים. הוא לא ידע שבאותו הרגע הארי רון והרמיוני מנסים להיאחז בו כמה שיותר חזק ותוהים מתי יוכלו לרדת מגבו. הוא המשיך לעוף זמן רב עד שמצא את מה שחיפש: מים. הוא התקרב אל האגם וראה פתאום שלוש דמויות קופצות ממנו אל תוך המים הצוננים. הוא תהה אם לרדת ולאכול אותן אבל הוא ידע שהוא לא יספיק להגיע בזמן לפני שייפלו למים והוא שנא אוכל רטוב, לכן הניח לשלושת הדמויות, שתה קצת מהאגם, עשה מעליו כמה סיבובים ואז עף למצוא משהו אחר לאכול. כעבור שעה אכן מצא משהו כזה ואז הלך לישון במערה שמצא בסביבה. כשהתעורר הוא ראה שהוא נמצא במקום אחר לגמרי מזה שבו נרדם והבין שמאז עבר זמן רב. מולו עמד אדם שאותו התקשה הדרקון לראות. האדם החזיק שרביט הצביע אִתו על הדרקון ומלמל משהו. ואז הדרקון ראה. הוא ראה טוב יותר משראה מאז שבקע מהביצה. הוא כבר לא היה חצי עיוור. הוא ראה שבן האדם מולו גבוה למדי ובעל צבע שיער ג'ינג'י היה זה צ'רלי וויזלי שחזר לרומניה לאחר סיום המלחמה נגד הלורד וולדמורט. אבל הדרקון לא ידע זאת. הוא רק ידע שהוא יאהב את האיש הזה ,לנצח. ובאשר לאיש: הוא לא ידע מיהו הדרקון אך המשיך לטפל בו. הדרקון שכבר לא היה אומלל וחצי עיוור נשאר ברומניה.