הסדק

אליס ישבה בתחנת האוטובוס וחיכתה להסעה לבית הספר. היה מאוד קר בחוץ אך היא לא לבשה מעיל. סוזן שמה בכביסה כל מעיל שלבשה לאחר יום בלבד ומשום שהיום

נגמרו לה המעילים בארון, היא לקחה את המעיל היחיד של אליס. כשאליס הלכה עם סוזן לקניות, סוזן אמרה לה: "אל תבקשי ממני לקנות שום דבר, אני לא קונה שטויות"

אך סוזן בעצמה קנתה שלל בגדים וכל חפץ שטותי שנגלה לעיניה. סוזן וגרוגרי אף פעם לא קנו לאליס בגדים חדשים וחלקם החלו להיות קטנים עליה. כשאליס ביקשה מהוריה

בגדים חדשים הם אמרו פה אחד: "תגידי תודה שאנחנו נותנים לך אוכל!"

אליס הייתה ילדה כחושה, בעלת עור חיוור, עיניים ירוקות ושיער שחור כלילה. הפוני שלה התנודד עם הרוח והיא הזיזה אותו מפניה פעמים רבות. הבגדים המסיביים שהיא

לבשה הסתירו את יופיה והיו מקור הלעג של הילדים בבית הספר. ההורים של אליס התירו לה לאכול רק את שהם הותירו אחריהם וזה הספיק לה אך היא לא הייתה מודעת

לעובדה שהיא הייתה בתת משקל. היא חשבה שככה זה בכל המשפחות, הוריה שטפו לה את הראש לגמרי.

בעודה רועדת מקור, אליס חיפשה הבדלים אפשריים בין הוריה לורנון ופטוניה דרסלי אך היא לא מצאה כשלבסוף באה ההסעה. כמו תמיד, ביקש טים בן ה-7 לשבת לידה.

מערכת ההסעות בבריסטול הייתה מחולקת לכמה מיניבוסים כשכל מיניבוס נסע לעיר אחרת. אליס למדה בגלוסטר וכך גם טים ומכאן הסיבה להיותם באותה ההסעה. אליס

תמיד הרשתה לטים לשבת לידה כי היא פחדה שהוא יפגע ממנה. היא דיברה איתו מחוסר רצון. טים לא היה מנומס בעליל, כשהוא ראה את המסכה שאליס כ"כ רצתה וסוף

סוף קנו לה אותה, הוא הפציר בה לתת לו אותה. זו הייתה מסכה שחורה עם גולגולת והיא הייתה הדבר היחיד שחימם את אליס כרגע. "בבקשה! תביאי לי את המסכה!"

הפציר בה טים. "אמא שלי לא מרשה לי לתת", תירצה אליס, שלא מצאה סיבה אחרת לסירוב.

"אני יכול לפחות להשאיל אותה להיום?"

"אממ... אני לא יכולה כי אני קבעתי להיפגש עם חברה ואני צריכה את המסכה", שיקרה אליס, שלא היו לה חברים. לעגו לה בטענה שהיא לא מגוונת בביגוד שלה.

"אני יכול להצטרף אליכן?"

עכשיו הוא כבר ממש מגזים, חשבה אליס בליבה. גם אם היא באמת הייתה נפגשת עם חברה היא בחיים לא הייתה מצרפת ילד קטן, במיוחד לא מעצבן כמו טים. כאן סיימה

אליס את השיחה ושמה אוזניות. הנהג הורה על טים לעבור למקום שהתפנה אך לצערה של אליס הוא לא היה רחוק ממנה, הוא התיישב לפניה. טווח הראייה של אליס איפשר

לה להבחין בטים בעודו בוהה בה ללא הרף, מנסה לצפות במסך הטלפון שלה וקורא לה לעתים. אליס העמידה פנים שהיא לא שמעה אותו כי היא האזינה למוזיקה באוזניות

תוך כדי שהיא מעמידה פנים שהיא קוראת משהו חשוב בטלפון. אליס הרימה מעט את מבטה לעברו וראתה שהוא ממשיך לבהות בה. זה הטריף אותה. אין לו משהו אחר

לעשות? היא נאלצה להימנע מלהזיז את מבטה מהטלפון.

סוזן התקשרה לאליס כדי לוודא אם היא בהסעה וברגע שטים שמע את הצלצול, הוא מיד קם ודחף את ראשו לטלפון. זה תמיד היה ככה אבל באותו יום אליס החליטה לשים

לזה סוף. "אפשר קצת פטריות?" רטנה אליס כשטים חזר למקומו אך המשיך לבהות בה. לאליס היו רגשות מעורבים - מצד אחד היא הרגישה הקלה כי היא עשתה משהו

שהיא רצתה לעשות זמן רב, ומצד שני היו לה רגשות אשם כי היא כנראה פגעה בטים.

הנהג עצר ליד בית הספר ואליס שמחה כי לא הייתה צריכה לראות יותר את טים באותו יום, אבל הנהג עצר בצורה שאליס הייתה צריכה לצאת לכביש ולהקיף את המיניבוס.

אליס הייתה בטוחה שמשהו לא כשורה אך היא לא העזה להעיר לנהג על כך משום שהיא התביישה. היא יצאה מהמיניבוס כשלפתע מכונית נסעה במהירות הבזק ועצרה.

הנהג שהיה בתוך המכונית צעק: "למה את מתפרצת לכביש?! יכלתי להיכנס לכלא בגללך!" אליס נבהלה ורצה לכיוון בית הספר ונפלה ארצה על המדשאה. "תראו מי זאת!

מקבצת הנדבות של בית הספר!" קראה קימברלי רוברטס, התלמידה הכי פופולרית בבית הספר כשכולם החלו לצחוק. אליס התאפקה שלא לבכות, קמה, הורידה מעליה את

הלכלוך וצעדה לעבר הכיתה.

אליס התנחמה במחשבה על כך שלמדה היטב למבחן בהיסטוריה אך עדיין חששה מלהיכשל. לצערה קימברלי ישבה לידה וכמו תמיד שמה את התיק באמצע המעבר כדי

שאליס תמעד עליו ותיפול שוב אך להפתעה של קימברלי אליס צעדה מעליו. לאחר הנפילה המביכה במדשאה היא החליטה להפסיק ליפול, לפחות באותו יום. המורה, מר

ג'ייקוב רוג'רס נכנס לכיתה וכולם נעמדו. קימברלי בעטה בשקט בתיקה לעבר אליס וזו נפלה. כולם צחקו ואליס הבחינה בכך שאף המורה התאפק שלא לצחוק. התלמידים

התיישבו והמורה חילק את המבחנים. אליס סיימה את המבחן ראשונה וכשהיא התקדמה לעבר שולחן המורה כולם הסתכלו עליה במבטים בוחנים. כשמר רוג'רס סיים לבדוק

את המבחן של אליס הוא הרים את מבטו הכעוס אליה.

הפרק הקודם