המסע של ג׳יני

היה חשוך ומפחיד, ג׳יני לא ראתה כלום.

״הארי?״ היא שאלה

״אה יופי, ואותי את משאירה כאן?!?!״ צעק אליה הקול של הארי.

״מה פתאום? אתה חוזר איתי!״ היא צעקה אליו בחזרה.

״דאדלי...? הדודה פטוניה...? הדוד ורנון!!??!״ הארי קרא.

״אני אדם אחד! זאת ג׳יני! מה קורה לך!?!?״ היא התעצבנה עליו.

הכל נעשה מבולבל באותו שלב, צבעים רצדו, נרות נדלקו ונשמעו צעקות. כן המון צעקות, אבל קול אחד היה ברור מכולם, והוא קרא בחשש מה: ״ג׳יני...? את בסדר...?״

ג׳יני התעוררה במיטה שבחדירה בביתם של ביל ופלר שם היא, הארי, רון והרמיוני היו אמורים לבלות את חופשתם, את הבסתו של הלורד וולדמורט.

הרמיוני ורון שכנו מעליה, הרמיוני לחשה דבר מה באוזנו של רון ויצאה מהחדר.

״איפה הארי?״ היא אמרה בלי לחשוב בכלל.

״מה פתאום את שואלת?״ הוא שאל בחשדנות.

״סתם״ היא שיקרה.

״אז... איפה הוא?״ היא שאלה, מעט יותר בפחד.

״הוא... אממ... הוא...״ רון גמגם.

״הוא יצא לקנות אוכל, הוא יחזור עוד דקה״ אמרה הרמיוני שנכנסה בדיוק לחדר ובידה כוס מים.

״תשתי את כל זה״ היא אמרה לג׳יני.

ג׳יני הסתכלה בתוך הכוס שהרמיוני הגישה לה, המים היו סגלגלים, אבל היא שתתה, תוך כמעט שנייה היא נרדמה, הדבר האחרון שהיא זוכרת זה את רון אומר להרמיוני: ״שיחקת אותה״

שש שעות לפני כן

הארי ישב ליד האח, חושב מה לעשות.

״הארי בבקשה!״ התחננה הרמיוני לאחר שהארי סיפר לה ולרון מה הוא רוצה לעשות.

״הרמיוני אני חייב!״ הארי התנגד לה.

״אז אנחנו נבוא איתך!״ מחה רון.

״לא, אני לא מסכן אתכם בזה״ הוא התחיל להגביר את קולו, הוא יהיה חייב לצאת מהר, לתפוס אוכלי מוות זה לא עיניין פשוט.

״אתה לא תסכן אותנו!״ צעקה הרמיוני.

״זה כן מסכן אתכם!״ הוא התחיל לצעוק גם הוא.

״אני לא אתן לך ללכת!!!״ צרחה הרמיוני, היא חצתה את החדר ונעמדה על יד הדלת פושטת את ידיה.

״הרמיוני, אני אצא מהדלת האחורית״ גיחך הארי.

״לא, אתה לא.״ אמר רון, חצה את החדר גם הוא ונעמד על יד הדלת האחורית זרועותיו פשוטות לרווחה.

הארי קם על רגליו, נמאס לו.

״קדימה זוזו״ הוא אמר.

״לא!״ צעקה הרמיוני

״זוזו!״ הארי הגביר מעט את קולו.

״מצטער״ אמר רון ״אבל לא״

״זוזו!!!!״ הארי צעק.

״אבל למה?״ התבאס רון שכנראה הבין שהוא יצתרך לבתר.

״למה? למה? כי אני לא רוצה שתגמרו כמו פרד! זה למה!״ הארי צעק, הוא לא היה מודע למה שאמר, ורק אחריי כמה שניות הוא קלט, רון הרפה לגמרי את אחיזתו בדלת וגם הרמיוני, רון חצה שוב את החדר והתיישב על הספה.

״אני... אני מצטער.״ אמר הארי.

״זה בסדר״ אמר רון שקם בחזרה על רגליו, הרמיוני התחילה לבכות.

״אני חושב שאתם צריכים לאפשר לו ללכת״ אמר קול.

הארי הביט הצידה וראה את ביל שולח לעברו קריצה.

״ביל!״ השלושה נבהלו.

״אל תצעקו, אתם תעירו את כל הבית״ הוא אמר להם.

״לדעתי כבר יותר מדי ערים״ אמר הארי.

ביל חייך ופתח את הדלת הקדמית לרווחה, הם התיישבו כולם על הספה, חוץ מהארי.

״אנחנו ניתן לך ללכת אם תרצה״ אמר ביל ״אבל קודם אתה צריך לארוז.״ 

הארי התיישב.

״עכשיו לך תארוז, רון והרמיוני יעזרו לך״ הוא הוסיף. ״תפרדו כמו שצריך.״ 

הוא קם מין הספה והלך לכיוון הדלת המובילה לחדרו שלו ושל פלר, שנייה לפני שנכנס הוא הסתובב אליהם ואמר:״ בהצלחה, הארי.״

״את תוכלי לארוז לי ספרים הרמיוני״ אמר הארי להרמיוני שכבר ממש בכתה בהיסטריה על כתפו של רון.

״היא הציצה מעל כתפו של רון וחייכה.

כעבור שעה הארי עמד ליד הדלת, נפרד מרון והרמיוני.

״ביי״ הוא אמר, פתח את הדלת ויצא החוצה,  שרביטו בהיכון.

שש שעות אחר כך

ג׳יני התעוררה שוב, הסתכלה סביבה, מנסה להיזכר, ואז היא נזכרה, הרמיוני מביאה לה מים סגולים, רון שואל אותה מה קרה.... הארי ביער...

״הארי!״ היא קראה ורצה לסלון.

״הארי!״ היא קראה שוב.

״הא-״ היא התחילה בעודה נכנסת לסלון, אבל לא הארי ישב שם, אלא רון, הרמיוני, ביל ופלר.

״הכל בסדר?״ שאלה הרמיוני.

״איפה הארי?״ ג׳יני שאלה ישר.

״הוא-״ רון התחיל.

״ אל תמציא לי סיפורים רון, וגם לא את הרמיוני״ היא אמרה להרמיוני שבדיוק פתחה את פיה משתוקקת להגיב. ״אף אחד מכם״ ג׳יני המשיכה, היא רצתה תשובות אמיתיות.

״הארי יצא לטיול״ אמר רון.

״אמרתי לכם לא להמציא סיפורים!״ היא התעצבנה.

״-לתפוס לו כמה אוכלי-מוות״ השלים רון, הרמיוני תקעה בו מרפק.

״מה!?!?!!?״ ג׳יני צעקה.

״שבי״ אמר ביל בשקט.

ג׳יני התיישבה.

״זה יהיה קשה אבל אם את רוצה לדעת...״ ביל סיפר לה הכל, על המריבה של רון הארי והרמיוני, על לאן הוא הלך, הכל.

״אני... אני לא מאמינה...״ אמרה ג׳יני כשהוא סיים.

״כן...״ אמרה פלר. ״או משוגע! או פשוט משוגע אילד אזה!״ 

״את... את לא מתכננת משהו נכון?״ שאל רון בחשש.

״לא״ אמרה ג׳יני חד משמעית ״ניתן לו לחזור לבד״ זה היה שקר.

היום הזה היה שקט במיוחד, רוב הזמן הם ישבו בסלון כולם ושתקו, מידי פעם הם שאלו מה השעה ודברים כאלה, אבל חוץ מזה ומארוחות, כולם ישבו ושתקו, בהתחלה הרמיוני קראה, אבל גם לה נמאס בסוף.

״אני הולכת לישון״ היא הודיעה ב- 22:45.

רון הלך לחדרו חמש דקות אחריה, פלר הלכה ב- 23:04.

ביל חיכה, עד שג׳יני תלך.

״אוף, את מתכוונת ללכת בקרוב?״ הוא מלמל, חצי ישן.

״כן״ היא אמרה ״עכשיו״ היא קמה מן הספה וצעדה למעלה, היא ארזה את בגדיה בתיק גב גדול, היא הסתכלה למטה, ביל כבר הלך לישון, היא לקחה לה המון אוכל ומים, היא גם השאירה להם פתק שבו כתבה: 

ביל, פלר, רון והרמיוני היקרים,

יצאתי לחפש את הארי, לפני כמה ימים ביל לימד אותי ליצור פטרונוס מדבר, תשלחו הודעות בעזרת פטרונוסים וינשופים, לא מאמינה שהארי עשה את זה.

באהבה,

ג׳יני❤

היא הניחה את הפתק על הספה, היא התלבטה אם לקחת מעיל או לא ״לא, לא צריך.״ היא החליטה לבסוף ויצאה החוצה, אל הקור, היא רעדה. ״במחשבה שנייה...״ היא אמרה ותלשה את מעילה מעל המתקן.

לפני המון זמן במקום אחר

הארי נכנס לתוך בקתה קטנה שכמעט לא ראו בין כל העצים והשיחים במקום.

הוא נכנס בשקט.

״שב״ הורתה לו דמות מאחוריו.

הארי קפץ.

״מי אתה? אתה אוכל-מוות?״ הארי שאל מכוון את שרביטו אל פניה של הדמות.

הדמות פלטה צחקוק.

״שיטה לא חכמה כל כך יש לך? אני לא אוכלת-מוות, אבל נניח שהייתי, הייתי מגלה לך?״ היא צחקה בלעג.

״שב״ היא הורתה בראשה לכיוון שולחן עם כיסאות.

הארי התיישב בחשש בכיסא צמוד לקיר.

הדמות הסתכלה עליו ויצאה מהחדר.

״אה, יופי, ואותי את משאירה כאן?!?!״ הארי צעק עליה, אבל היא כבר יצאה.

״טוב...״ חשב הארי ״לפחות נדליק אור...״ ואז אמר בקול:״לומוס!״ נדלק אור מקצה שרביטו, החדר היה מכוער ומגעיל, המון עכבישים על הרצפה, וכמה פרורי גבינה בקערה קטנה, הארי שמע צעדים, הדמות נכנסה שוב.

היא הורידה את הגלימה שכיסתה את ראשה, נכנסו מאחוריה עוד שתי דמויות.

הארי פלט צווחה קטנה.

״הדודה פטוניה...? דאדלי...? הדוד ורנון?!?! מה אתם עושים כאן?״ הוא צעק.

״נגמרה המלחמה?״ שאל דאדלי בשקט.

״אממ... כן״ ענה הארי, לפתע עלה בראשו רעיון.

״הי! רק רגע, איך אני יכול לדעת שזה באמת אתם?״ הוא שאל.

״תשאל איזה שאלה שאתה רוצה״ אמר הדוד ורנון.

הארי ניגש לבחון אותם מקרוב.

הוא תפס בקצה שערו של דאדלי ומשך. דאדלי צרח.

״אוקיי! סליחה!״ הארי אמר.

הוא עשה לחש מוריד כשפים, כולל שיקוי פולימיצי. כלום לא קרה.

״מה אתם עושים כאן?״ הארי שאל לאחר הבדיקות.

״קודם אוכל ומים״ רטן הדוד וורנון.

הארי הוציא מתיקו מרק קר בקופסא, הוא הניח את המרק על השולחן, הדרסאלים אכלו במרץ ושתו מהבקבוק שהארי הושיט. להם.

״טוב...״ אמר הארי לאחר שהם גמרו לזלול. ״מה אתם עושים כאן?״ 

״אנחנו יכולים לשאול אותך את אותה השאלה״ ענתה הדודה פטוניה.

״אני מחפש אוכלי מוות שנשארו.״ ענה הארי בקלילות.

״אנחנו כאן מתחבאים״ אמר הדוד ורנון.

״מה זאת אומרת? ממה?״ שאל הארי.

״אתה בטח זוכר את היום שה... ה... האנשים המוזרים לקחו אותנו, הם סיפקו לנו אוכל ומים כאן, אבל לאחרונה הם הפסיקו להגיע, לא ידענו אם כבר מותר לנו לצאת, אז נשארנו כאן וחיכינו להזדמנות, והנה היא הגיעה!״ הדוד ורנון עצר.

״ההילאים הביאו אתכם לכאן?״ שאל הארי מתבונן סביבו.

״מקום נורא אם תשאל אותי, שום בדי תפאורה, תחרה, סאטן״ הדודה פטוניה ענתה בקרירות כלשהי.

״אין פה שום מחשב או טלוויזיה״ התלונן דאדלי.

״אין קפה משובח או עיתונים לבוקר, מרק בוץ, זה מה ששתינו.״ נהם הדוד ורנון.

הארי לא ידע מה להגיד, הוא היה חייב להמשיך.

״יש לכם איך... איך לעזור לי?״ הוא שאל, מופתע מהשאלה שיצאה מפיו, עזרה מהדארסלים? לא תודה.

דאדלי והדוד ורנון נראו מופתעים בדיוק כמו הארי עצמו, אבל הדודה פטוניה הנהנה לאט. 

״אני ראיתי אותם מדברים, ידעתי שזה הם לפי מה שהם אמרו, ככה הם קראו גם לאחותי פעם... הם אמרו משהו כמו: ׳בוץ-דמית דוחה לא מגיע לך לחיות!׳  האישה ששם צרחה, היה הבזק  אור ירוק ואז הם צחקו.״

״איך קראו להם? את יודעת?״ הארי שאל. 

״הם לא אמרו״ ענתה הדודה פטוניה, מתנצלת. 

״טוב, תודה על המידע.״ אמר הארי וקם מהשולחן. ״אני אבוא ללוות אתכם החוצה ברגע שאני אוכל.״ הוא הושיט את ידו לתיקו והוציא משם עוד שתי קופסאות מרק ושני בקבוקי מים גדולים, הוא הושיט אותם לדוד ורנון, שלקח אותם ושם על השולחן, דאדלי והדוד ורנון הלכו לחדר השני, אבל הדודה פטוניה נשארה עם הארי.

״אתה בכחל זאת הבן של אחותי, לא משנה מה אני חושבת.״ היא אמרה ״תשמור על עצמך.״ היא ניגשה אליו ועשתה משהו שכמה שנים קודם לכן הארי לא היה לחשוב בכלל שהיא תעשה, היא ניגשה אליו וחיבקה אותו. 

״להתראות, הארי.״ היא אמרה.

הארי יצא מין הבית המום.

ואז הוא נתקע בו כעבור שתי שניות בערך.

״אקס-״ הארי ניסה, אבל הוא היה זריז ממנו.

״אקספליארמוס!״ הוא צעק, הארי ניסה לאחוז חזק בשרביטו אבל זה היה חסר תועלת, השרביט עף מידיו ונחת בידו של האיש.

 ״שתק!״ נשמעה צעקה מאחורה.

האיש נפל על פניו, האישה ששיתקה אותו רצה אל הארי ועטפה אותו בחיבוק.

״ג׳יני!״ צעק הארי.

״הארי!״ צעקה ג׳יני.

״מה את עושה כאן?״ הוא שאל.

״מצילה אותך״ היא קראה בבוז.

״מי זה?״ שאל הארי.

״לומוס״ ג׳יני אמרה.

הארי רץ להביא את שרביטו.

״אני חושבת שזה האדם-זאב, גרייבק.״ ג׳יני בחנה את האיש במבט מאיים, כשהרימה את עינייה הארי עמד מולה, שרביטו בהיכון.

הוא עשה כישוף להסרת לחשים ושיקויים שוב, וחוץ מקצת איפור בקסם שזלג על פניה כלום לא קרה, ״הארי!״ ג׳יני הסמיקה בעצבנות ועשתה עליו את הכישוף, כלום לא קרה.