שהכאב ימצא לו חברים - סונגפיק

*אזהרה* מפורט ברמז על אלימות ועל התאבדות של דמות, הקריאה באחריותכם *אזהרה*

דראקו מאלפוי נופף בשרביטו למול פרופסור דמבלדור כשעיניו דומעות, הוא חייב להרוג אותו, זה מה שציווה עליו וולדמורט. "אין לי ברירה" הוא מלמל, ספק לעצמו ספק לדמבלדור.

לפתע דמות שחורה הגיעה במהירות מצד שמאל, ונעצרה אל מול דמבלדור. זה היה פרופסור סנייפ.

סנייפ לא בזבז זמן, זקר את שרביטו וצעק במלוא גרונו "אבדה קדברה". נחשול אור ירוק טס מהשרביט של סנייפ, והעיף את דמבלדור. דמבלדור מת.

בסוף זה מסתדר תמיד

זכרת לקבל את המצב

תהיה טיפה סבלני

תראה מה שחשוב עכשיו

"לאאא" צרחה פרופסור מקגונגל בליבה, דמעות החלו להקוות בזווית עינה, היא ניגבה אותם מהר.

היא חייבת להיות חזקה, בשביל הוגוורטס, בשביל התלמידים, בשביל עולם הקסמים, ובעיקר בשביל דמבלדור.

אסור לה להתפרק עכשיו.

זה בטח אמיתי וזה כואב

לא כל כך פשוט לאבד את הלב

בסוף זה מסתדר גם כשנראה

שאתה רחוק מזה רחוק מעצמך

פרופסור מקגונגל ניסתה לחנוק את הדמעות, לחזור על המנטרה שהכל יהיה טוב, והכל יסתדר. אך זה לעולם כבר לא יקרה.

היא איבדה את אהוב ליבה, את דמבלדור.

היא רחוקה מלאמין, רחוקה מלרפא את ליבה השבור. להתנחם...

שהכאב ימצא לו חברים

לטייל איתם בלילה

אתה סיימת לוותר

על האמת שכל יום מבפנים

היא צועקת שכבר די לה

עוד מחכה שתתעורר 

לפתע רעיון מרושע ביצבץ במוחה, היא ניסתה להשתיק אותו, זאת לא הדרך.

אך זה חזר על עצמו, והחל להתגבר מרגע לרגע. היא תיקום את מות דמבלדור. היא תגרום לסוורוס סנייפ לשלם על מעשיו.

היא תהיה חזקה בשביל הנקמה.בשביל דמבלדור. שכבר לעולם לא יתעורר.

לא בקרוב.

בסוף זה מסתדר תמיד

תזכור שזה גדול בחשכה

תהיה טיפה סבלני

בסוף כל הלילות הייתה זריחה

פרופסור מקגונגל לא הייתה פזיזה, היה לה רעיון מחוכם במיוחד.רעיון איך להרוג את סוורוס סנייפ.

היא תתגנב לחדרו בלילה, לפני הזריחה.

ואז נקמתו של דמבלדור תהיה שלמה. לא לפני כן.

זה בטח אמיתי וזה כואב

לא כל כך פשוט לאבד את הלב

בסוף זה מסתדר גם כשנראה

שאתה רחוק מזה רחוק מעצמך

פרופסור מקגונגל ניסתה לנתק את הרגש, לחשוב בהגיון על מה שהיא עומדת לעשות. אך לשווא.

הגופה של דמבלדור שוכבת על הריצפה לא יצאה לה מהראש, מאיימת למוטט אותה.

היא הוציאה את מפת הקונדסאים שלקחה מהארי, וראתה שסנייפ נמצא בחדרו, כנראה ישן.

פרופסור מקגונגל מיהרה לשם בעינים דומעות.

סנייפ היה בחדרו, אבל הוא היה ער. הוא יודע מה עומד לקרות. הוא נושא באחריות. דמבלדור כבר הזהיר אותו על כך.

הדלת של חדרו נפתחה במהירות, זאת היתה פרופסור מקגונגל.

"כן מינרווה?" שאל סנייפ, מנסה להסתיר את הרעד הקל שבקולו.

"סנייפ, תגיד משהו שיצדיק את זה. את זה שרצחת את פרופסור דמבלדור" היא צרחה בגרון ניחר."תגיד משהו".

שהכאב ימצא לו חברים

לטייל איתם בלילה

אתה סיימת לוותר

על האמת שכל יום מבפנים

היא צועקת שכבר די לה

עוד מחכה שתתעורר 

"לא את הכל את יכולה להבין" אמר סנייפ בקול שקול. מודע לתוצאות שצפויות לבוא.

"אין מה להבין כאן, אתה רצחת את מנהל בית הספר, ואתה תשלם על כך". פרופסור מקגונגל היתה אדומה מכעס.

מקגונגל שלפה את שרביטה, ואמרה בקול הכי יציב שהצליחה להפיק מגרונה. "קרושיו".

פורפסור סנייפ התפתל על הרצפה, נאנק מכאבים. הוא ניסה להתנגד לקללה, אבל היא היתה חזקה מדי. היא מגיעה מקוסמת חזקה וכועסת.

"את לא מבינה" אמר לה בפנים מיוסרות. "זה מה שהוא רצה, בדיוק את זה..."

לפתע קולו נדם ועיניו פלבלו לכל הכיוונים עד שהפסיקו, קצף ניתז מפיו.

עד שיצאה נשמתו רחוק מגופו.

זה זמן ליפול על המיטה

זו מתנה להיות אתה

תנשום עמוק מהר תראה

חלל ריק נועד להתמלא

פרופסור מקגונגל הייתה מבולבלת, היא לא באמת רצתה להרוג אותו. ומה זה הקצף המשונה שנזל לו מהפה.

אבל היא הרגישה ששום דבר בליבה לא השתנה, הנקמה לא עשתה לה יותר טוב, אלא בדיוק להפך.

היא ניסתה לנשום ולחשוב מה קרה הרגע, ולפתע נפל לה האסימון. פרופסור מקגונגל החווירה.

והכאב ימצא לו חברים

לטייל איתם בלילה

אתה סיימת לוותר

על האמת שכל יום מבפנים

היא צועקת שכבר די לה

די לה...

היא הבינה שהיא שיחקה במשחק של וולדמורט, היא עשתה בדיוק מה שהוא רצה שהיא תעשה. עכשיו אין שום הגנה על הוגוורטס.

המנהל מת ועכשיו היא גם הרגה את הפרפסור לשיקויים. אין להם שום סיכוי.

היא עלתה לחדרה נסערת ממעשיה, והחליטה שנמאס לה. נמאס לה מהחיים.

מהכל...

---------------

ת''ב?