הדר פוטר

הדר היתה ילדה רגילה לגמרי. 

היה לה עור מעט כהה, עיניים חומות, שיער שחור קלוע לצמה ומשקפיים. 

היא לא היתה מכשפה  

אבל שם המשפחה שלה היה פוטר, מה שתמיד משך תשומת לב. 

"את בת דודה של הארי פוטר?"

"תראו, קוראים לה פוטר! היא קוסמת!" 

"את תהפכי אותי לצפרדע, פוטר?" 

"איפה התנשמת שלך, פוטר?" 

"אני וולדמורט, הדר פוטר. אבדה קדברה!" 

"הדרררר... פוטרררר..." 

הדר תמיד אמרה לכולם שהיא שונאת הארי פוטר ושהיא לא קראה את זה אף פעם. 

זה היה שקר, אבל ככה הציקו לה בנושא קצת פחות. 

אחרי הכל, הם חשבו שהיא לא מבינה את הבדיחות המטופשות שלהם. 

האמת היא שהדר ממש אהבה הארי פוטר, אבל היא ידעה שאם מישהו יגלה את זה אף אחד לא יניח לה אף פעם. 

אז היא התרכזה בלימודים במקום בספרי פנטזיה ובלבלות עם החברה שלה שלא הכירה הארי פוטר, דנה כהן.

לדנה היתה דיסלקציה, כך שהיא אף פעם לא קראה את הספרים  

ופעם אחת היא ראתה סרט של הארי פוטר כשהיא היתה קטנה וזה ממש הפחיד אותה.

מאז היא גם לא רואה את הסרטים. 

כשהיא פגשה בפעם הראשונה את הדר היא שאלה אותה איך קוראים לה. 

הדר נאנחה וענתה: "הדר. הדר פוטר."

"אני דנה כהן," אמרה דנה בפשטות, בלי להוסיף שום בדיחה והדר ישר ידעה שהן הולכות להיות חברות.

הן גדלו יחד, שיחקו יחד, עשו שיעורי בית יחד ובעיקר דיברו זו עם זו.

"כשאני אהיה גדולה אני אשנה את השם שלי," אמרה הדר פעם אחת. 

"מה רע בהדר?" שאלה דנה.

"הדר זה שם מצוין," השיבה הדר, "הבעיה היא שם המשפחה שלי. פוטר. אני חייבת לשנות את זה למשהו אחר."

"מה רע בשם פוטר? שם קליט," ענתה דנה, "לפחות אין לך שם משפחה ארוך ומסובך ואשכנזי. בלי להעליב את האשכנזים."

הדר צחקקה. 

דנה כהן בעצמה היתה אשכנזית, פשוט לא היה לה שם משפחה ארוך. 

"את יודעת מה רע בשם פוטר. כולם מציקים לי בגללו," ענתה הדר. 

"הם לא מציקים לך, הם צוחקים איתך," השיבה דנה, "הם נהנים משם המשפחה המיוחד שלך. לפעמים את כל כך כבדה, הדר."

"גם את היית כבדה אם כל הזמן היו מתעסקים ככה בשם שלך, בצורה טובה או רעה," ענתה הדר. 

"לא, אני לא. הייתי לוקחת את זה בקלות. ממציאה בעצמי כמה בדיחות אולי. כמו שצוחקים על הנמשים שלי ואומרים שאני ג'ינג'ית אפילו שהשיער שלי חום ואני לא עושה מזה עניין. בטח, אני אוהבת גזר. מה הבעיה?"

"כלום," ענתה הדר, "חשבתי שתביני. לפעמים אני רוצה שהכל ישתנה."

***

"בואו נשחק אמת או חובה!" הציעה רותם. 

"מה הקטע אם אין בנים?" שאלה טל. 

"זה כל הקטע- שאין בנים. בשביל זה אנחנו בערב בנות ולא בערב כיתה," ענתה דנה. 

היא לקחה את הבקבוק שלה, הבקבוק הכי יפה בכיתה, עשוי מפלסטיק עבה וסגול ומקושט בצמידים. 

היא הניחה אותו על הרצפה וכולן התיישבו במעגל סביבו. 

רותם סובבה את הבקבוק, שנעצר והצביע על אגם, ילדה עם עיניים כחולות ושיער ארוך ובלונדיני שלבשה פיג'מה של חד קרן.

טל היתה המאתגרת שלה. 

"אמת או חובה?" היא שאלה. 

"חובה," ענתה אגם. 

"חובה עליך לגזור את השיער!" אתגרה טל באכזריות. 

כל הבנות התנשמו בבהלה. 

"את לא חייבת לעשות את זה, זה סתם משחק!" קראה רותם ברגש. 

טל לרגע היססה, אבל אז היא ניגשה לתיק שלה, המעוטר בחדי קרן, הוציאה ממנו קלמר שמצויר עליו חד קרן ושלפה זוג מספריים ורודים.

"לא!" קראה מישהי. 

כמה בנות כיסו את פיהן באימה. 

אגם קירבה את המספרים לשיערה הארוך, היפה והבלונדיני. 

היא היססה שוב. 

ואז היא גזרה אותו. 

קווצות בלונדיניות נפלו אל הרצפה.

כל הבנות צרחו. 

"את באמת עשית את זה, את לא נורמלית!" הזדעזעה טל.

"אומייגאש," צייצה הדר. 

"אני יודעת שגזרתי את זה עקום, אבל דודה שלי יכולה לתקן את זה, היא ספרית," אמרה אגם בקלילות. 

"אבל זה השיער שלך!" קראה דנה. 

"זאת רק תספורת," ענתה אגם ואספה את הקווצות מהרצפה. 

הדר נרעדה. 

היא התכוונה לבחור בחובה לכשיגיע תורה, אבל עכשיו היא ראתה מה הבנות בכיתה שלה מסוגלות לעשות. 

הן יכולות לאתגר אותה לגזור את השיער. 

ועכשיו הן יצפו שהיא באמת תעשה את זה. 

אגם סובבה את הבקבוק, שהסתובב במהירות עד שהוא הצביע על הדר. 

התחתית שלו פנתה לכיוון רותם.

"אמת או חובה?" שאלה רותם.

"אמת," השיבה הדר. 

"אמת ש..." אמרה רותם... "אמת ש..." 

"אמת שהיא התנשקה עם מישהו!" הציעה אגם. 

"לא, זה חרוש. למי אכפת? אין מצב שהדר התנשקה עם מישהו בכל מקרה," ענתה טל. 

"אז מה את מציעה?" שאלה אגם. 

"אולי אמת שהיא זאת שהפלאפון שלה צלצל באמצע הטקס!" הציעה דנה. 

"את אומרת את זה רק כי זה היה הפלאפון שלך!" ענתה טל. 

"לא נכון," ענתה דנה.

"כן נכון!" השיבה טל. 

"לא נכון!" השיבה דנה. 

הדר גלגלה את עיניה למשמע הריב המטופש. 

המורה כבר הודתה כמה פעמים שזה היה הפלאפון שלה, אבל משום מה אף אחד לא האמין לה. 

"אמת שקראת הארי פוטר!" צעקה רותם כדי להתגבר על רעש הריב. 

הבנות צחקקו. 

"בזבזת את האמת שלך, רותם," אמרה טל ונאנחה אנחה מזויפת, "כולם יודעים שפוטר שונאת את פוטר."

נכון, ככה כולם חושבים. 

היא פשוט יכולה להגיד "שקר" ולצאת מזה. 

אז למה היא אומרת את המילה "אמת"? 

"אומייגאש!"

"פוטר, את היית כזאת שקרנית?" 

"חכי שאבא שלי ישמע על זה... "

"היית צריכה לשתות וריטסרום כדי שזה יצא ממך?" 

"את כל כך דומה להרמיוני..."

"את תמיד ידעת על מה אנחנו מדברות כל הזמן!" 

"את מכשפה!"

"די!" קראה הדר, מתוסכלת, "שיקרתי לכם כדי שתפסיקו עם כל ההצקות האלה!"

"דווקא עכשיו כשאנחנו יודעות, נראה לי שנציק לך קצת פחות," אמרה טל. 

"כן, עכשיו אנחנו לא צריכות להכריח אותך לקרוא את זה כבר," הוסיפה רותם.

"אנחנו החברות שלך, הדרי. את יכולה להציק לנו בחזרה!" אמרה דנה בחום. 

"איך הצלחת לשמור את זה בסוד? את ילדה כזאת מגניבה," אמרה אגם. 

הדר נאנחה.

"אולי אתן תהיו בסדר, אבל עכשיו כל הבית ספר ידע ולא יעזוב אותי לרגע," היא אמרה בעצב. 

"אל תדאגי, אנחנו נעמוד לצידך," ענתה דנה והניחה יד על כתפה של הדר. 

"כן," אמרה טל וחייכה חיוך ממזרי, "ואם מישהו יספר בדיחה לא במקום, נעשה עליו קרושיו."