הסוף של אמה

בקשר לדירוג, לא ידעתי לאיזה דירוג זה שייך, 

נראה לי שהמחזה עצמו הוא Nc17 אבל הפאנפיק הזה הוא קצת פחות אז דירגתי R. 

כולל אלימות וקללות רציניות. 

"לאאאאאאא!" צרחה אמה.
הקהל צהל והריע.
היא נדחפה אל מאחורי הקלעים. 
איך זה יכול להיות? האם היא באמת נמצאת על במה של מחזמר? לא יכול להיות. 
לפתע קולות הקהל והבמה שמתחתיה נעלמו והיא שוב היתה בקלייבסדייל. 
יכול להיות שאני פאקינג הוזה לקראת הסוף? תהתה אמה בראשה, אולי כל הסרט אימה הזה היה הזיה אחת מזוינת? 
אבל היא היתה מוחזקת על ידי אנשים שנראו והרגישו אמיתיים להחריד, אנשים שהכירה: האחות מבית החולים, פרופסור היג'נס, נורה, החברים של פול ופול.
רק שאלה לא היו הם. 
אלה היו רק הגופים שלהם, השתלטו עליהם חייזרים מזמרים. 
הם שלחו אליה ידיים, כמו בריקוד איטי ומשונה. 
הם הולכים לקרוע את המעיים שלי מתוך הגוף ולהפוך אותם לחרא כחול, חשבה אמה באימה, פאק. שיט. לעזאזל. 
אך רגע לפני שהציפורניים של פרופסור היג'נס ושל נורה קרעו את עורה, נשמעה צעקה. 
"עצרו!" 
הדובר היה פול. 
הוא חייך חיוך רחב. 
פאק, רק אל תשיר עכשיו שיר מזוין, חשבה אמה. 
פול החל לשיר: 
הניחו לאמה
אני איני מרשה לכם
לקרוע את הקישקעס מתוכה

"למה לא, גבר?" שאלו בשירה שאר האנשים. 

עזבו כבר את אמה
אבל אני מסכים אתכם
עלינו להמשיך במלאכה

"בשביל הכוורת," שרו האנשים והרפו מאמה. 
אמה רצתה לברוח, אך הרגל שלה עוד היתה פצועה. 
פול המשיך לשיר: 

אבל לאמה לא מגיע גורל כזה
היא יותר מדי יפה בשביל זה
לא מגיעה לה אלימות
יש דרכים טובות למות
היא תהיה אחת מאיתנו
לא על ידי מטאור מקולל
היא תהיה אחת משלנו
אך לא על ידי קפה מורעל
נצרף אותה אלינו
אבל לא נפתח לה ת'ראש
לא נקרע את בטנה
לא אקיא אל גרונה
אמה הרגישה כאילו היא עצמה עומדת להקיא. 
היא החלה לברוח בצליעה, אבל פול אחז בשתי ידיה תוך כדי שהוא שר. 
אין לה ממה לחשוש
רק בצורה הכי מתוקה
הו, רק באמצעות נשיקה
כן, אבחר בזו השיטה
כי אני אוהב אותה
כי אני אוהב אוווותההה
"אני לא אנשק אותך!" צעקה אליו אמה, "אתה לא פול!" 
"אני כן, אמה," הוא ענה, "הקשיבי לי:"
אני מתבונן בך, כל מה שיש בך
ניצחת את הכל
פתאום זה מכה בי: כל מה שיש בי
זו את בגדול
"אל תשיר לי שירי אהבה!" קראה אמה וניסתה להשתחרר מאחיזתו. 
הוא הביט בה בחיוך שנראה מאוהב באמת והמשיך לשיר:
אז אולי נדבר
מאוהב בך יותר ויותר 
והלב לא מוכן לשחרר אותך
תגידו לי, על חיוך שכזה
איך אפשר לוותר
"אני לא מחייכת!" ענתה אמה, "למה אתה עושה את זה?"
כי את הכי יפה בעולם, 
מלכת היופי שלי
איתך אני מרגיש קיים
נולדת בשבילי
אני פשוט אוהב אותך, פשוט מאוד אוהב אותך 
חושב עלייך בלילות ובימים 
אני פשוט אוהב אותך, פשוט מאוד אוהב אותך 
ולא איכפת לי להשתטות קצת לפעמים 
אמה ניסתה להיאבק, אך לשווא. 
"פשוט תכניס לתוכי את החרא הכחול הזה," היא אמרה בדמעות, מובסת, "למה אתה חייב לשבור לי את הלב? להעמיד פנים שאתה עדיין פול ושאתה אוהב אותי?" 
"אני לא מעמיד פנים אמה," לחש פול בלי שירה והרים את פניה בעדינות
כדי שתוכל להביט בעיניו הכחולות, "לא שיקרתי לך. הסוף הוא בלתי נמנע והוא לא גרוע כמו שאת חושבת. אבל אני יכול לתת לך לבחור אם להיקרע באכזריות או לתת מקום ל-

עוד סיפור אחד של אהבה 
לפני שסוגרים את האורות
עוד סיפור אחד של אהבה 
שיוצאת מבין השורות 

פול הרקיד את אמה והפעם היא הניחה לעצמה להירגע מעט ולרקוד איתו. 
כי היא הרגישה שהוא אמר לה את האמת. 
או לפחות קיוותה.

שאר החייזרים המזמרים ליוו את השיר בקולותיהם. 

עוד לחישה אחת קטנה 
לפני שהולכים אל הבתים 
זכרונות מן הפגישה הראשונה 
כשהצטלבו המבטים 

פעם את בוכה, ופעם את צוחקת 
מזילה דמעה, כי זה הזמן ללכת 
לכל האהבות יש סוף להתחלה 
נפרדים רק במבט, בלי לומר מילה 

עוד סיפור אחד של אשליה 
שלא ידענו אם היא תגמר 
אוספים בלב את כל מה שהיה 
פעם רע ופעם טוב יותר 
עוד נשיקה אחת קטנה 
לפני שמכבים את האש 
מין הרגשה כזאת, משונה 
שזה הסוף, אבל עוד ניפגש...

אמה נעמדה על קצות אצבעותיה. 
היא תהתה אם זה הרגע האחרון של חייה. 
"אני אוהבת אותך, פול," היא לחשה ונישקה אותו על שפתיו. 
הוא נישק אותה בחזרה והחדיר לתוך פיה מהחרא הכחול ששצף בגופו, הפך אותה לאחת מהם. 
זה היה הסוף של אמה.