המסע של ג׳יני חלק 2

לפני שאתם מתחילים לקרוא, אני ממליצה להתחיל מהפרק הראשון כדי לא להחסיר דברים. תהנו!😊

״בוקר טוב״ מלמל רון, שנכנס לסלון והופתע לראות שם את ביל, פלר והרמיוני. ״איפה ג׳יני?״ הוא שאל.

היושבים סביב השולחן  שתקו.

״מה זה אומר לי?״ הוא שאל ״הארי חזר?״ 

הרמיוני הנידה את ראשה מצד לצד והגישה לו מעטפה.

רון קרא בליבו את המעטפה והשתנק תוך כדי. ״מה-מה-מה!?!? יוצאת לחפש את הארי... לוקחת איתה ציוד... מה!?!?״

״גם אנחנו ניסינו להבין״ ביל פתח את פיו. ״היא הבטיחה אתמול!״

״מה עושים?״ שאל רון.

״מחכים״ ענה ביל.

״למה מחכים? מחכים שהיא תמות ביער!?!?״ צעק רון.

״מחכים שארי איחזור״ ענתה פלר.

״אני לא עומד לאבד את אחותי ואת החבר הכי טוב שלי!״ שאג רון ״מילא הארי- אבל עכשיו גם ג׳יני? היא אפילו לא בוגרת! עוד יש עליה מעקב!״

הייתה שתיקה קצרה.

״בדיוק...״ ביל מלמל ״בדיוק! בדיוק! רון אתה גאון!״ 

רון היה מופתע ומבולבל בדיוק כמו פלר והרמיוני.

ביל רץ אל רון ונישק אותו על ראשו.

״זהו הוא השתגע סופית!״ מלמל רון

״הא!״ הרמיוני קפצה בכיסא,  קפיצה שמאוד הפתיעה את רון ופלר, שעדיין לא הבינו מה קרה בדקה האחרונה. ״אני באה איתך ביל! אני רק אארוז ספרים... וכדי שאני אתלבש...״ היא קפצה ממקומה.

״לא״ ביל קטע אותה ״רק פלר באה איתי״ את ורון נשארים לשמור כאן עד שהם יחזרו, וחסר לכם שאתם יוצאים, יש לנו יותר מדי על הראש גם ככה״

באותו רגע פלר הבינה מה קרה. 

״אה! בוא נלך מיד! אחרת משרד אקסמים לא ייה פתוח!״ פלר צעקה.

ביל חייך. ״נתראה״ הוא אמר לרון והרמיוני.

הרמיוני התיישבה בכיסאה בעצב.

״בבקשה?״ היא שלחה אל ביל מבט מתחנן.

״לא״ ביל החליט סופי וברור, ״אנחנו נחזור בערב בסדר?״ 

״טוב...״ רון הנהן.

כעבור חמש דקות ביל ופלר היו מחוץ לבית.

״מה נעשה?״ שאל רון את הרמיוני.

״נחכה.״ היא ענתה.

״את רצינית? את רצינית? אני לא מתכוון לשבת כאן ולחכות שאחותי תיטרף על ידי אדם-זאב אכזרי ומרושע! לא!״ רון צעק עליה.

״רון בבקשה אל תצעק אליי״ התחננה הרמיוני ״אני מבטיחה לך ג׳יני והארי יחזרו״

אבל רון לא נרגע.

״אני לא יכול להאמין עלייך! הרמיוני זאת אחותי! אני לא מתכוון להשאיר אותה במי-יודע-איפה!״ הוא צעק עליה.

״אתה לא רוצה לדעת לאן ביל ופלר הלכו?״ שאלה הרמיוני.

״לא!״ צעק רון, אבל לאחר רגע חשב משהו שונה. ״טוב, לאן?״

״ביל ופלר,״ אמרה הרמיוני, שמחה לראות שמזימתה הצליחה. ״נסעו למשרד הקסמים״ 

״את זה הבנתי יש לך עוד משהו לומר או שאת סתם עושה את עצמך יודעת הכל?״ רון התפרץ.

הרמיוני תקעה בו מבט, הוא השתתק.

״ביל ופלר נסעו למשרד הקסמים בגלל שכפי שאתה אמרת, ג׳יני עדיין במעקב, מה שאומר שאפשר למצוא אותה.״ הרמיוני היססה לרגע ״בזכותך״

״נכון״ אמר רון בגאווה.

הם יצאו מהסלון ונכנסו לחדר האוכל. 

״אני לא מבין למה היא יצאה לחפש אותו בכלל, היא הייתה בטוחה כשהיא הייתה בבית.״ אמר רון והתיישב ליד שולחן האוכל.

״היא מתגעגעת״ הרמיוני ענתה והוציאה שתי צלחות מהארון.

״היא לא ראתה אותו יום״ אמר רון.

״אני חושבת שזה מאוד אמיץ מצידה.״ ענתה לו הרמיוני בקיצור.

״מי ביקש ממנה להיות אמיצה? ביקשו ממנה ללכת לישון!״ אמר רון.

הרמיוני היתיישבה ליד השולחן, מעמיסה על צלחתו של רון ביצים וסלט.

״היא בגריפידור״ הרמיוני הזכירה לרון ״היא אמורה ליהיות אמיצה.״

״תודה״ רון לקח את הצלחת מידייה. ״אבל גם אם את צודקת, אני בכל זאת לא מבין.״

״אולי היא רצתה להוכיח את עצמה, להראות שגם היא יכולה״ הציעה הרמיוני.

״זה ניבזי להגיד כזה דבר על ג׳יני.״ ענה לה רון.

״אולי״ אמרה הרמיוני ״ואולי זה נכון.״

״ואולי היא סתם התגעגעה להארי?״ שאל רון, לוגם לגימה ארוכה ממיץ הדלעת שבכוסו. 

״זה מה שטענתי מההתחלה!״ התעצבנה הרמיוני.

״אולי״ אמר רון ״ואולי את טועה״

הרמיוני גילגלה את עינייה לעברו.

בינתיים במשרד הקסמים

״ברוכים הבאים למשרד הקסמים״ קול נעים ונשי ענה מין שפורפרת הטלפון. ״אנא ציינו את שמכם ואת מטרת הביקור.״

״פלר וביל״ אמר ביל ״אנחנו רוצים לברר משהו על המעקב של ג׳יני וויזלי.״

״קחו את התגים והציגו אותם על גלימתכם.״ אמרה האישה.

שני תגים שכתוב עליהם ׳מבררים על מעקב של ג׳יני וויזלי.׳ החליקו במורד הטלפון. 

״תודה!״ אמר ביל והביא לפלר את התג שלה, התא התחיל לרדת למטה.

״הגאנו...״אמרה פלר כעבור כמה שניות.

הם ניגשו ישר למזכירה שישבה ליד הדלפק.

״שלום״ אמרה פלר.

״אה, היי״ אמרה האישה.

״אנחנו צריכים ממך משו את מקשיבה?״ שאלה פלר.

האישה גלגל את עינייה. 

״אוקיי, מה?״ היא שאלה.

״אנחנו רוצים לדעת איפה ג׳יני וויזלי נמצאת עכשיו.״ אמר ביל.

״ומאיפה לי לדעת?״ גיחכה האישה.

״כי יש עליה מעקב עדיין״ הוא ענה לה.

האישה הורתה להם לאן ללכת וכעבור דקה הם היו במעלית.

״ברוכים הבאים למחלקת המעקב״ בקע אותו הקול שהיה בטלפון מהמעלית.

ביל ופלר יצאו מהמעלית ולא ידעו לאן לפנות.

״אני מניח שאפשר לשאול אותו...״ אמר ביל בזמן שחלפו על פני איש.

״אה סליחה אדוני?״ שאל ביל את האיש.

״אה?״ מלמל האיש בכעס.

״אתה עובד במחלקה הזאת?״

״אם אני עובד... חצוף! אני בכיר כאן! ומי אתה?״ האיש כעס על ביל.

״אני ביל, ביל וויזלי, וזאת אישתי פלר דלאקור״ ביל הציג אותם.

״מה? וויזלי? אתה הבן של ארתור? אז למה לא אמרת! אני חבר של ארתור, כן, אני מחבב את האיש הזה מאוד!״ האיש חייך בשמחה.

״אם כך אדוני, אולי תסכים לעזור לי? זה קשור גם לאבא שלי״ ביל הדגיש.

״מה אני יכול לעשות בשיבילך?״ שאל האיש.

״אחותי הקטנה, הבת של אבי גם, נעלמה, עדין יש עליה מעקב וחשבנו שתוכל לעזור, אבא עצוב מאוד...״ זה היה שקר כי אף אחד לא סיפר לאדון וגברת וויזלי על היעדרותו של הארי או של ג׳יני, אבל ביל לא היסס.

״אוי אוי אוי... אני אעזור לך, בואו שבו על הספסל ששם ואני כבר אגיד לכם איפה היא.״ האיש הצביע על ספסל.

״אנחנו מאוד מודים לך״ אמרה פלר.

״כן, תודה לך אדון...״ אמר ביל.

״ברנשי״ האיש חייך והלך.

ביל ופלר חיכו למר ברנשי על הספסל, והוא חזר כעבור חמש דקות.

הוא הגיש להם דף. ״ אני מצטער, זה כל מה שיכולתי להביא לכם.״ הוא אמר.

״תודה״ ביל הנהן ולקח את הדף, מר ברנשי הלך.

בדף נראתה מדינה גדולה ונקודה קטנה שנע לאיטה. 

ביל נשם לרווחה ״היא חיה!״ הוא אמר.

ביל ופלר נכנסו בחזרה למעלית עם הדף בידיהם, כשהם יצאו ממשרד הקסמים הם הופתעו לראות שכבר חושך לגמרי בחוץ.

בינתים בבית 

הרמיוני ורון ישבו זה לצד זה בלי לעשות כלום, הם חיכו.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת. שניהם רצו מהר לפתוח, אבל היא נפתחה לבד.

ביל ופלר עמדו שם, הם נראו תשושים אבל מרוצים.

הרמיוני הלכה והכינה לכולם קפה בזמן שרון עזר להם ללכת לספה.

״יש לנו את זה״ אמרה פלר. ״ביל, תרה לאם״ 

ביל הושיט להם את המפה ולגם לגימה ארוכה מהקפה.

״היא בחיים!״ אמר רון, הוא הסתכל על הנקודה הולכת לאט.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת. 

״אולי זה הארי וג׳יני!״ התפללה הרמיוני.

אבל אלה היו מר וגברת וייזלי.

״אה, היי! שלום...״ ביל לא נשמע מופתע.

״בואו שבו״ הזמינה אותם פלר, גם היא לא הייתה מופתעת מהביקור הפתאומי.

״תראו לנו את ג׳יני מיד!״ צעקה גברת וויזלי והמתיישבה על הספה.

״היא ישנה.״ אמר ביל. 

״ישנה בשמונה?״ שאל מר וויזלי.

״כן״ ענתה פלר. ״אי אייתה אייפה״

״למה הייתם במשרד הקסמים?״ שאל מר וויזלי. ״אל תיראה מופתע ביל, מר ברנש שלח ינשוף ואמר לי שבני ביל ואשתו פלר ביקרו היום במחלקה שבה הוא עובד וסיפרו לו שג׳יני וויזלי נעלמה. יש לכם משהו שאתם רוצים לספר לנו ארבעתכם?״

הרמיוני הביטה ברון, רון הביט בביל וביל הביט בפלר, לפלר לא היה במי להביט. 

״פחדנים״ היא סיננה. ״טוב, אז באצם ארי יצא לאשות משו״

״מה הוא יצא לעשות?״ קטעה גברת וויזלי את פלר.

״אממ... לחפש אוכלי-מוות״

ביל, הרמיוני ורון הביטו בפלר בתדהמה. הם בהחלט לא חשבו שהיא תגיד את האמת.

״מה!?!?!?!?!״ מר וגברת וויזלי צעקו.

״ואז...״ הרמיוני הושיטה להם את המכתב של ג׳יני, הם קראו בשקט.

״אני לא מאמינה״ אמרה גברת וויזלי ״אני פשוט לא מאמינה! ולא חשבתם להגיד לנו?!?!?״

״לא רצינו להדאיג אתכם...״ רון מלמל.

״זה היה פחות מדאיג אותנו אם הייתם אומרים אמת מההתחלה רונלדוויזלי!״ גברת וויזלי צרחה עליו.

נראה שמר וויזלי עדין לא עיקל מה שקרא לפני רגע, הוא נראה בשוק.

״מולי״ הוא אמר ״בואי רגע״ 

הם הלכו הצידה ודיברו במשך כמה דקות עד שחזרו לספה עם תשובה.

״רון והרמיוני תארזו את התיקים שלכם מיד.״ אמרה גברת וויזלי.

״מה?״ רון היה המום.

״מה ששמעת, תמהרו.״ אדון וויזלי דיבר בשקט.

״אין לכם זכות להחליט עלינו!״ רון צעק.

״על הרמיוני באמת אין לי שום זכות״ אמרה גברת וויזלי ״היא תבוא אלינו כרגע ואם ההורים שלה יסכימו לה לחזור לכאן היא תוכל לחזור כמובן, אבל אני דיברתי עם ההורים של הרמיוני, והם חכמים במיוחד, הם ייקחו את ההחלטה הנכונה.״

״אין לך זכות להחליט עלי!״ אמר רון ״אני כבר קוסם בוגר!״ 

״עדין יש לי קצת זכות, אתה לא חושב?״ אמרה גברת וויזלי בתקיפות.

״ביל!״ קרא רון, ״נשמח לקצת עזרה כאן!״

״לא״ אמר ביל ״אני מצטער, תלכו לחדר ותארזו את התיקים שלכם.״

״אבל...״ רון ניסה אבל ביל התעקש.

״קדימה רון, זה הכי טוב שאפשר.״

״אבל רגע!״ רון צעק.

״קדימה רון״ הרמוני פצחה את פיה לראשונה.

רון קם בלי וויכוח ויצא אחרי הרמיוני מהסלון.

״מה יש לך?״ שאל רון כשהם הגיעו לחדרם.

״זה לא ברור?״ הרמיוני חייכה.

רון לא הבין איך אפשר לחייך במצב כזה.

״לא״ הוא אמר.

הרמיוני הסתכלה עליו במבט מרחם.

״לביל יש תוכנית.״ היא אמרה.

עכשיו גם על פניו של רון התפשט חיוך.

הם ארזו את הדברים וירדו למטה.

״אתם מוכנים?״ שאלה גברת וויזלי.

״כן״ הם ניסו להראות הכי מאוכזבים שרק יכלו.

״אני מבקשת ביל, שאם אני באמת מפקידה בידיך את הטיפול בג׳יני והארי, תעדכנו אותנו בכל דבר חדש.״ גברת וויזלי התקדמה לעבר הדלת.

״להתראות״ הרמיוני משכה את מעילה למטה והלכה לביל קריצה כמעט לא נראית, אבל הוא ראה.

״גם לכם״ הוא קרץ אליה בחזרה.

מר וייזלי נשם עמוק.