סתם נערה

טוב דבר ראשון  תודה רבה לבטאית שלי שרון (: דבר שני הפרק הזה לא משהו, מקווה שבהמשך הם יצאו יותר יפים (; קריאה נחמדת.

ג'יני התיישבה בחדר המועדון ונאנחה, היא הניחה את הספרים שבידה על השולחן, משתדלת כמה שפחות לבלוט, היא רק תכין שיעורים ותעלה לחדרה.
היא נמצאת כבר שבועיים במקום הזה, שאליו כל כך רצתה להגיע ולאט-לאט היא כבר לא ממש בטוחה שהיה שווה לחכות, כלומר בערב הראשון היה מדהים, הארוחה הטעימה והמיונים שפחדה מהם, אבל לבסוף קיבלה את מה שרצתה ומוינה לגריפינדור. היום הראשון שלה היה מרגש לא פחות, השיעורים היו מעניינים והיה מגניב להסתובב בין כל האבירים ושאר הנפלאות של הטירה.
הבנות האחרות מהשנה הראשונה נראו חמודות והיא חשבה שיהיה נחמד להתחבר איתן.
כמובן היה את הארי. אחרי שנה שלמה ששחזרה שוב ושוב את מראה פניו וחיכתה לראותו, הוא סוף-סוף היה שם. הוא היה אמיתי. היא אומנם לא העזה להוציא מילה שלמה לידו, אך זה לא הפריע לה ליהנות מעצם העובדה שהוא שם, כשכל הבנות גילו שהארי פוטר לומד בהוגוורטס, הן ללא ספק התלהבו מהעניין.
היא חשבה לעצמה שלא רק שהוא החבר הכי טוב של אחיה, אלא שהוא גם היה אצלם בבית, בסוף החופש.
אבל מאז עבר זמן והיא מצאה את עצמה הולכת במסדרונות בית הספר, מנסה להגיע לשיעור בזמן, בלי להתבלבל בין כל המדרגות והדרכים, מנסה לא להעלם בין ים האנשים שהולכים שם, מדברים וצוחקים, משתדלת לא למשוך תשומת לב מרובה.
ג'יני נאנחה ובהתה בחלון, בזווית עינה ראתה את פרד וג'ורג' יושבים על הדשא, מדברים עם חבריהם. זה העניין שהציק לה כל כך, חברים. היא הייתה בטוחה שאם היו לה חברות או חברים, היה לה כיף, אם רק היה לה עם מי לדבר, היא לא הייתה נבלעת בין כל תלמידי בית הספר ולא היה אכפת לה להיאבד במסדרונות. היא מעולם לא הרגישה כל כך בודדה. לא היו לה שום חברות במקום הזה, היא ידעה שזאת אשמתה, רוב הבנות שרצו ליצור קשרים זו עם זו, פשוט התיישבו אחת ליד השנייה בארוחות, בשיעורים, בהפסקות ובחדר המועדון, אבל היא הייתה כל כך ביישנית, שהיא אפילו התביישה לגשת לבנות ולדבר איתן.
היא ראתה אותן מתחילות להתגבש בתור חבורות, או זוגות ושלישיות. היא לא הייתה שייכת לשום מקום וזה ביאס אותה.
בארוחות היא תמיד התיישבה ליד רון וחבריו, אבל רון התייחס אליה כאל אחות קטנה ונודניקית, עם הארי היא כמובן לא יכלה לדבר, הבן אדם היחיד שנראה שהיה לו אכפת ממנה, הייתה הרמיוני. ג'יני הייתה אסירת תודה, אבל התביישה להציק לה יותר מידי, אחרי הכל היו לה החברות והחברים משלה.
היא התחילה להכין את השיעורים בזריזות. לפחות בלימודים לא היה לה קשה, היא התנחמה.
לפתע נשמע רעש מאחוריה, ג'יני הסתובבה וגילתה שם את קלאריס, נערה שקטה מהכיתה שלה, שהפכה בטעות את קסת הדיו שלה על הרצפה, קסת הדיו נשברה בקולניות. קלאריס הסמיקה עד שורשי שערותיה, כמה מהנערים שהיו בחדר הסתובבו להביט בה בכעס על כך שהפריעה להם ללמוד וקלאריס הסמיקה עוד יותר, עד שהסמיקה כמו צבעי האדום החזק שבו צבוע הסמל של גריפינדור, שהיה תלוי על הקירות.
היא ניסתה לחבר את הכלי מחדש ללא הצלחה רבה, ג'יני ריחמה עליה וקמה לעזור לה.
"תני לי" ג'יני לקחה את שברי הכלי, "רפארו" אמרה, ולאחר שקסת הדיו התחברה מחדש, אספה את כל הדיו שנשפך ואחר כך ניקתה את השטיח בציווי "קרצף" פשוט, כל כך הרבה פעמים ראתה את אמה עושה זאת. זה היה עוד אחד הדברים הכי כיפים בטירה, אפשר לעשות קסמים.
קלאריס הודתה לה, היא אספה את ספריה במהירות ופנתה לעלות למגורי הבנות, אך ג'יני החליטה לא לפספס את ההזדמנות ועצרה אותה.
"חכי, אני אעלה איתך." אמרה ג'יני.
קלאריס הסכימה וג'יני מיהרה לאסוף את ספריה ולעלות איתה.
"גם את הכנת שיעורים בתולדות הקסם?" חייכה אליה.
"לא בדיוק הכנתי, יותר ניסיתי. אני לא זוכרת כלום מהשיעור, אני לא מצליחה להקשיב לפרופסור בינס, הוא ממש משעמם אותי," היא אמרה וסגרה את פיה בביישנות.
"לא נורא, מזל שאני כזאת חננה ומקשיבה בכל השיעורים." חייכה אליה ג'יני בשנית, "אני אעזור לך."
הן פנו לעבר חדרן המשותף, איתן ישנו עוד שלוש בנות, שגם איתן לא העזה לדבר למרות שרצתה מאוד, סברינה שהייתה ילדה יפה מאוד, לכן גם הייתה סנובית ומפחידה, אביגיל, נערה חמודה וחביבה וננסי שג'יני עדיין לא הצליחה להחליט אם היא מוצאת חן בעיניה.
קלאריס וג'יני התיישבו ליד השולחן, בעוד ג'יני מסבירה לקלאריס את השיעורים, הן החלו לאט להיפתח זו לזו.
כשאביגיל נכנסה לחדר ושאלה אם הן באות לארוחת ערב, השתיים הופתעו לגלות שעבר כל כך הרבה זמן מאז עלו לחדר. הן הצטרפו אליה, כשבפעם הראשונה ג'יני חלפה על פני רון וחבריו, ולא התיישבה לידם, היא הרגישה שמחה שלא הרגישה מאז הערב הראשון.

***

"היי ישנונית, קדימה, אנחנו הולכות לארוחת בוקר," אמרה קלאריס ואור חדר לעיניה.
ג'יני פקחה את עיניה. היא התהפכה במיטה ופיהקה.
"טוב, בסדר חכו לי," אמרה לקלאריס וננסי שעמדו מעליה.
היא קמה, התלבשה וירדה איתם למטה לארוחת בוקר ואחר כך למשחק הקווידיץ' השני של העונה, רייבנקלו נגד האפלפאף. כמעט חודשיים עברו מאז שהיא התחילה סוף-סוף לדבר עם קלאריס, מאז כמובן שהמצב השתנה, סוף-סוף היו לה חברות, די הרבה יש לציין, היא נהנתה מכל רגע בטירה, אמנם לפעמים קצת התגעגעה הביתה, אך בשביל זה נועדו המכתבים.
קלאריס היתה החברה הכי טובה שלה, אם כי גם אביגיל וננסי היו חברות טובות במיוחד.
עם סברינה היא עדיין לא ממש הסתדרה, אבל בסך-הכל, זה לא היה ממש אכפת לה. האמת שרוב התלמידים לא ממש אהבו את סברינה, היא הייתה יותר מדי מתנשאת כדי שיהיו לה ממש חברות, לא רק מין משרתות-שפוטות שכרוכות אחריה.
אחרי המשחק הם נשארו בדשא, לשחק קצת
ג'יני עלתה לבדה למעלה. היא רצתה להיות לבד בחדר, לבדוק את היומן המוזר שמצאה, היא חשבה להתחיל לכתוב שם סיפורים קטנים או שירים שעולים לה בראש.
אבל אם רק הייתה יודעת מהו....

--------------------

הפרק הקודם		הפרק הבא