החתול שלא אהב מחזות זמר

פול ניסה לכתוב את הדוחות שהבוס שלו ביקש ממנו כשהוא שמע את השאגה.

"סם!"

זו היתה שאגה נזעמת, שנשמעה מפלצתית, ובו זמנית נשית, ובו זמנית... מוכרת?

"מה זה היה?" שאל בבהלה ביל, חברו הטוב של פול ועמיתו לעבודה.

"זה נשמע כאילו זה בא מבחוץ," אמר טד, חבר לעבודה נוסף ומעצבן למדי.

השלושה קמו וניגשו אל החלון הקרוב, ממנו הם ראו למרבה תדהמתם בריה גדולה ומשונה שנראתה כאשה עשויה סלעים.

"סם!" קראה הבריה שוב בכעס.

היא הפנתה את גבה לבניין ופנתה ללכת.

"היא נשמעת כמו שרלוט," מלמל ביל בעיניים פעורות מפחד ודאגה.

"זאת לא שרלוט! זה ענק מאבן!" ענה טד בצעקה היסטרית למדי.

פול בלע רוק.

"זה לא יכול להיות אמיתי," הוא אמר, "אולי זאת סוג של תחפושת, בובה? פרסומת למשהו?"

"זה לא נראה כמו פרסומת," ענה ביל מבלי להתיק את עיניו מהמחזה.

דמות האבן הפנתה את גבה לבניין והחלה להתרחק.

היא נעצרה ליד מכונית, הביטה בה לרגע ואז הטיחה בה את אגרופה.

"הי!" קרא טד, "זו המכונית שלי!"

הוא נטש את עמדתו ליד החלון והחל לרוץ למטה.

"הי, חכה! זה מסוכן!" קרא ביל ורץ בעקבותיו.

פול היסס לרגע והצטרף אליהם.

השלושה הגיעו אל הרכב של טד, שהפגוש שלו היה מעוקם ושבור באופן מאוד אמיתי.

הלב של פול צנח מפחד.

ביל נראה כאילו הוא עומד להקיא.

טד פלט סדרה של קללות שאין צורך לחזור עליהן.

נשמע קול מעיכה והשלושה הרימו את מבטם וראו את יצורת האבן דורכת על מכונית אחרת.

"הי!" קרא טד בעצבים ומיהר אל המפלצת.

פול וביל מיהרו בעקבותיו.

היצורה הפנתה אליהם את ראשה ונעצה בהם את עיניה שזהרו בצהוב כמו פנסים.

פתאום פול ראה עד כמה היא גבוהה וגדולה, עד כמה היא רבת עצמה וזועמת ועד כמה היא אמיתית. מאוד מאוד אמיתית.

הוא פלט יבבה.

"ש-שרלוט?" שאל ביל, כמעט בציוץ.

"אני כבר לא שרלוט," ענתה היצורה וקירבה את פני האבן המבעיתים שלה אל השלושה,

"אני לב אבן! אל תפריעו לי, אני הולכת למצוא את סם ולהרוג אותו."

"להפריע? מה פתאום להפריע?," ענה טד בניסיון נואש להישמע רגוע, תוך כדי שהוא צועד לאט אחורנית,

"אני לא רוצה להפריע. תהני לרצוח את בעלך, אני חייב ללכת ביייייייי!"

הוא הפנה את גבו וברח משם.

פול תפס בזרועו של ביל והשניים רצו אחרי טד.

הלב של פול פעם בקצב, הוא הזיע והתנשף ולא הצליח לעכל מה בדיוק קרה מסביבו.

העולם לא היה בסדר.

"לא היינו צריכים לתת לה ללכת להרוג את סם!" מחה ביל ברגע שהשניים השיגו את טד.

"אז מה היינו צריכים לעשות, אה?" שאל טד ופסע צעד לעבר ביל,

"לשחק אותה גיבורי על ולשכנע אותה לעשות את הדבר הנכון? ככה היא לא היתה הורגת את סם, היא היתה הורגת אותנו!"

ביל פתח את פיו כדי להתווכח, אבל פול הניח יד על כתפו.

"הי, ביל," הוא אמר, "אני שונא להגיד את זה אבל טד צודק.

זה מסוכן מדי לדבר איתה. בוא נלך להתחבא יפה בבתים שלנו. המשטרה כבר תטפל בזה."

ביל הנהן באי רצון.

"אני מקוה שהיא תהיה בסדר," הוא אמר.

***

"אני מרתיחה את הקפה שלך-" החלה אמה לזמר, אך לפתע האדמה רעדה.

הלקוחות בבית הקפה צרחו בפחד ובבלבול.

"מה, את שרה עד כדי כך גרוע?" שאלה זואי בלעג.

"לפחות אני עושה את העבודה שלי במקום לקחת 'מנוחה קולית'," ירתה אמה בחזרה.

רוב הלקוחות הצטופפו מול החלון של בית הקפה, עיניהם ופיותיהם פעורים לרווחה.

זואי ואמה הצטרפו אליהם וראו מה הרעיד את הרחוב: בריה משונה וגדולה מאבן פסעה שם.

"ידיים למעלה!" נשמע קול סמכותי.

אמה ניסתה לראות מי הדובר, אך היא היתה נמוכה מדי ולא הצליחה לתפוס עמדה טובה ליד החלון.

"תודה לאל, המשטרה הגיעה," מלמלה אישה זקנה.

לפתע נשמעו קולות יריה, צלילים שאמה שמעה עד כה בסרטים בלבד.

אך ממה שאמה הצליחה לראות, הכדורים לא גרמו לבריית האבן שום נזק, למעשה הם גרמו לה לזרוח ו...לגדול?

"הייתי פה," אמרה אמה, הסירה את סינר העבודה הירוק שלה וזרקה אותו על הרצפה.

"הי! מה את עושה?" שאלה זואי, מעוצבנת.

"אני הולכת למכונית שלי כדי לעוף מהמקום המחורבן הזה עכשיו," השיבה אמה.

"אני באה איתך," ענתה זואי והורידה את הסינר ואת כובע המצחיה שלה.

***

פול הקשיב לעצה של עצמו וחזר לבית השקט והמוגן שלו.

הוא ישב על הספה שלו והתכונן לראות משהו מרגיע בטלויזיה, אך ליד השלט הוא מצא על השולחן שלו משהו שלא היה שם קודם:

קופסה קטנה ושחורה, מעוטרת בסמלים סיניים אדומים.

"מה זה עושה כאן?" שאל פול את עצמו ופתח את הקופסה.

כדור של אור צהוב-ירוק יצא מהקופסה וסנוור את פול.

כשהאור דעך, פול ראה יצור קטן ושחור מרחף מולו.

היצור פיהק בעייפות.

פול בהה בו בהלם.

היצור פקח זוג עיניים ירוקות בוהקות בעלות אישונים צרים וזקף את אוזניו המשולשות.

"הי, אני פלאג!" הוא אמר בעליצות.

"אוקיי," ענה פול, עדיין המום.

"הי, מה זה?" שאל פלאג.

הוא ריחף לעבר הפלאפון שפול הניח על הספה.

"זה נוצץ!" הוא קרא בחדוה.

פול יצא מההלם.

"הי, עזוב את זה!" הוא ביקש.

"זה אכיל?" תהה פלאג תוך התעלמות מבקשתו של פול.

הוא הרים את הפלאפון ונגס בקצהו.

"לא, זה לא!" הוא ענה לעצמו, "אבל מה לגבי זה?"

הוא התרומם מהספה והחל לרחף ברחבי החדר.

"הי! עצור!" קרא פול וניסה לשווא לתפוס את היצור הקטן.

***

אחרי שאמה הורידה את זואי, היא נסעה לדירתה השכורה, התיישבה על המיטה שלה וניסתה להירגע.

אך לידה היה דבר שלא היה שם קודם- קופסה קטנה ושחורה, מעוטרת בסמלים סיניים אדומים.

"מה זה עושה כאן?" היא תהתה, הרימה את הקופסה ופתחה אותה.

מהקופסה יצא כדור של אור ורוד שסנוור את אמה.

לבסוף האור דעך והופיעה במקומו יצורה קטנה ואדומה עם נקודה שחורה וגדולה על מצחה.

היא פקחה זוג עיניים גדולות וכחולות.

"מה לכל הרוחות?!" פלטה אמה בבעתה והתרחקה לצד השני של המיטה.

"שלום," אמרה היצורה וחייכה חיוך מתוק.

"זה מדבר!" צעקה אמה, "מה לעזאזל- זה ג'וק אנימה מדבר!"

"זה בסדר," ענתה היצורה בקולה הדקיק, "את לא צריכה לפחד."

"אני לא מפחדת," אמרה אמה, אך עיניה היו עדיין פעורות מבהלה, "פשוט יש לי ג'וק אנימה מדבר מעל המיטה!"

היא ירדה ממיטתה ונצמדה אל השולחן בחדרה.

"אני יודעת שזה בטח נראה לך מוזר, אמה," אמרה היצורה הקטנה.

"מה את בדיוק? ואיך את יודעת את השם שלי?" תבעה אמה לדעת.

"אני קוואמי וקוראים לי טיקי," השיבה היצורה בחביבות, "אל תדאגי, אני אסביר לך הכל."

***

פלאג תפס את השלט של הטלויזיה וניסה לאכול אותו.

פול ניסה לתפוס את פלאג, אך הקוואמי התחמק ממנו בריחוף קליל.

לפתע הטלויזיה נדלקה.

"בלתי יאמן ככל שזה נשמע, נראה שנבלת על אכן משתלטת על האטצ'טפילד, דונה," אמר דן, הקריין של החדשות.

"ראש העיר מוסר לתושבים שיישארו בבתיהם בבטחה וכך מייעצים גם אנחנו," אמרה דונה הקריינית,

"אך מי יושיע אותנו מהמפלצת שאפילו המשטרה לא יכלה לה?"

פלאג התבונן בעניין בשידור החוזר של לב אבן שהראה איך היא זרחה וגדלה לאחר שכדורי הרובים פגעו בגופה המשוריין.

"הי, אתה יצור קסום, נכון?" שאל פול את פלאג, "אתה יכול לעצור אותה, נכון?"

פלאג עטה הבעה רצינית, לראשונה מאז פול פתח את הקופסה.

"אני לא יכול לעצור אותה," הוא ענה, "אבל אני יכול לתת לך את הכוח לעשות את זה."

"תסביר," דרש פול.

"תראה, אני קוואמי," ענה פלאג, "אני יכול לתת לך את כוח ההרס. מבין?"

"אני לא בטוח," הודה פול.

"טוב, אני כנראה צריך לתת הסבר מפורט יותר, אבל קודם, יש לך משהו לאכול?" ביקש פלאג, "אני רעב."

"זה לא הזמן לאכול," אמר פול בכל הסמכותיות שהצליח לגייס.

הוא שילב את ידיו.

פלאג נאנח והנמיך את הווליום בטלויזיה.

"אני יכול לתת לך כוחות על," הוא אמר, "להפוך אותך לגיבור על. קח את הטבעת מהקופסה."

פול הרים את הקופסה מהספה והוציא מתוכה טבעת כסופה.

"זה נקרא המופלא של החתול השחור," הסביר פלאג, "אם תשתמש בו כמו שצריך, הוא ייתן לך את הכוח להרוס ולפורר את מה שתיגע בו."

"אז אני אמור לפורר עם זה... את שרלוט?" שאל פול והחוויר.

"לא, רק את החפץ שבו נמצא האקומה שלה," ענה פלאג בקלילות והעביר ערוץ באמצעות השלט.

"מה זה אקומה?" שאל פול.

"זה לא באמת משנה," ענה פלאג, "הנקודה היא שהיא מחזיקה איזה שהוא חפץ שאתה צריך להרוס.

ככה היא תחזור להיות בת אדם. אתה אל תדאג לאקומה, החיפושית כבר תטפל בו."

"מי זאת החיפושית?" שאל פול.

"תהיה לך שותפה ללחימה בפשע בנושא של פרת משה רבנו," השיב פלאג.

"אוקיי. איך אני משתמש בכוח ההרס?" שאל פול.

"אתה תצטרך לומר 'קטאקליזם' ואז יהיה קסם שחור בכף היד שלך," ענה פלאג תוך כדי שהוא מזפזפ בין הערוצים בטלויזיה.

"וכל מה שאני אגע בו יהפוך לאפר?" שאל פול והביט בטבעת שבכף ידו במבט מוטרד, "אני לא בטוח שאני רוצה כוח כזה."

"לא כל מה שתיגע בו יהפוך לאפר, הדבר הראשון שתיגע בו יהפוך לאפר," הבהיר פלאג.

"אה. יופי," אמר פול בהקלה.

"אבל אתה לא תוכל לעשות את זה לפני שתענוד את הטבעת," אמר פלאג וזיפזפ בין עוד כמה ערוצים, "היא תיתן לך מן מטה מיוחד כזה-"

"אה, משהו כזה טכנולוגי?" שאל פול.

"אם אתה אומר," ענה פלאג בהיסח הדעת, "וחליפת חתול שחורה, כדי שאנשים לא יזהו שזה אתה."

"חליפת על? אתה צוחק, נכון? כאן זה העולם האמיתי, לא איזו חוברת קומיקס.

ידעו שזה אני גם אני אלבש בגדים מוזרים ואשים מסכה. אני פשוט אראה מגוחך לגמרי," אמר פול.

הוא שיחק בטבעת מבלי משים.

"לא יזהו אותך," אמר פלאג בחיוך, "אנשים הם עיוורים.

אבל אם זה ממש מדאיג אותך, גם חלקים בגוף שלך יכולים להשתנות. רוצה שיער בלונדיני? אוזניים מחודדות?"

"לא, תודה," אמר פול, "אני מעדיף את השיער והאוזניים הרגילים שלי."

"מה לגבי עיני חתול?" הציע פלאג, "ככה גם יהיה קשה לזהות אותך וגם תהיה לך ראיית לילה. חוץ מזה, זה נראה נפלא, תראה אותי!"

פול שקל את זה לרגע.

"עיני חתול זה בסדר," הוא אמר, "יש עוד משהו שאני צריך לדעת?"

פלאג חשב לרגע.

הוא השתעמם מהטלויזיה, כיבה אותה והניח את השלט על השולחן.

"הו, כן," הוא נזכר לבסוף,

"מהרגע שתפעיל את הקטאקליזם שלך יישארו לך עוד כמה דקות עד שהחליפה תיעלם.

וכדאי לך להיזהר עם זה, כי ככה כולם יגלו את הזהות הסודית שלך."

"אוקיי," אמר פול וענד את הטבעת על קמיצתו הימנית,

"אבל אם הכוח הוא בטבעת, איך אתה יודע שאני צריך להיות גיבור על? זה יכול להיות כל אחד אחר. אולי עדיף שזה יהיה מישהו אחר."

"אתה הנבחר, פול," אמר פלאג, מעט בעייפות, "הכוכב של ההצגה. אז במקום להתווכח פשוט תגיד: פלאג, ציפורניים."

"פלאג ציפורניים?" חזר פול בבלבול.

הטבעת השחירה, פלאג נשאב לתוכה והופיע עליה סמל כפת חתול בצבע ירוק.

חליפת על החליפה את בגדיו הרגילים של פול בהבזקים חשמליים.

"מה קורה פה?" הוא שאל, מבולבל ומפוחד.

מסכה הופיעה על פניו, חל שינוי בעיניו ומטה כסוף נוצר בנדן על מותנו השמאלי.

כשההבזקים נעלמו, פול בחן את חליפתו.

היא היתה צמודה למדי והיתה עשויה מחומר דמוי עור שחור.

פול הרים את כפות ידיו וגילה שהן היו עטויות כפפות שהסתיימו בטפרים.

סביב מותניו היתה כרוכה חגורה ארוכה מדי, שהשתלשלה מאחור כמו זנב.

לרגליו היו מגפיים גבוהים ושחורים.

"פלאג," אם אתה שומע אותי, אני רוצה את הבגדים הרגילים שלי בחזרה!" הוא קרא לחלל החדר.

משלא קיבל תשובה, הוא פסע אל המקלחת כדי לבחון את פניו.

על החלק העליון של פניו היתה מסכה שחורה מחומר נוקשה- כמו פלסטיק עבה, רק נוחה יותר.

היא היתה מעוצבת כפני חתול, עם חוטם חתול מעל אפו ואוזני חתול מעל מצחו*.

אך מה שהדהים אותו באמת לא היתה המסכה עצמה, אלא העיניים שהביטו בו מבעד לשני החורים.

העפעפיים והעור שמסביבם היו בצבע שחור כזפת, שחור שהדגיש את העיניים עצמן, עיניים בצבע תכלת עז, בלי שום אזור לבן שבמרכזן אישונים שחורים וצרים.

"וואו," אמר פול.

הוא יצא מהמקלחת ועלה אל גג ביתו.

הוא שלף את המטה הכסוף מנדנו ולחץ על הכפתור המרכזי בסמל הכפה הירוק.

מיד נפתח מסך מרובע מלמעלה.

פול לחץ על סמל סימן שאלה והחל לקרוא את המדריך למשתמש במטה.

*ראיתם silencer? אם כן אז בערך כמו המסכות שם, רק בלי הקרן ובצבע שחור. אני מת על העיצובים של מרינט!

הפרק הקודם