הסוד שלי, לא להרבה זמן...

"תסתמו," הסמיק ירחוני.

בחיאת, הוא ממש רגיש.

"לא בא לי ממש," ג'יימס פיהק וחייך חיוך ממזרי.

גיחכתי.

"זנב תולע!" קראתי לפתע. "לא אמרת שאתה הולך למטבחים?"

הוא התרומם בבהלה.

"אמממ... כ-כן! אני הולך!"

"וככה... נפטרים ממנו." חייכתי בגאווה.

ירחוני הרצין במהירות מפתיעה, מה שגרם לג'יימס להתחיל לצחוק כמו מטורף. מה שגרם לי לצחוק כמו משוגע.

ירחוני הסמיק עוד יותר ממקודם, אך חייך גם הוא.

"בכל מקרה..." ג'יימס פלט בין צחוק לצחוק, "אני חושב שאני ורך כף צריכים ללכת לאימון."

"מה? אבל לא אמרת לי שקבענו אימון היום! אף אחד לא אמר לי!" יללתי.

"אל תהיה עצלן." אמר ג'יימס והתרומם לישיבה על מיטתו. "תאמין לי שזה יהיה כיף."

"כיף... שניכם אידיוטים." מלמל ירחוני.

זרקתי עליו את הכרית שלי, וברחתי משם לפני שהוא הספיק להגיב.

"אידיוט. כמה זמן לוקח לך להבין רמז?" חייך אלי ג'יימס, כשירדנו אל חדר המועדון.

"מה? הוא היה חושד אם הייתי מצטרף כל כך מהר לאימון!"

"בזה אתה צודק, וזה צריך להשתנות."

יצאנו דרך התמונה של האישה השמנה, ורצנו לאורך המסדרון.

עליתי במדרגות, ודילגתי כל מדרגה שנייה, כשג'יימס לידי.

בפתאומיות, הוא נעצר.

נעצרתי אחריו, וראיתי אותו מביט בריכוז בקיר חלק.

"חדר הנחיצות, הא?" שילבתי את ידי.

הוא לא ענה, וגם לא היה צריך לענות, כי הקיר התמוסס ושלף דלת עץ פשוטה.

שלחתי את ידי ופתחתי אותה.

באמצע החדר היה שולחן קטן, שעליו הונחה קערית של תותים אדומים, ושתי כוסות בירצפת גדושות.

בסוף החדר הייתה מיטה.

צחקתי, ונכנסתי עם ג'ייימס פנימה.

הוא הרים תות אדמדם, והחזיק אותו בין שיניו.

לקחתי את החצי השני בפי, ונגסתי בו. הצמדתי את שפתיו לשלו, ושנינו נתקפנו צחוק.

למרות שכבר היה די מאוחר וחשוך בחוץ, השמש השוקעת נראתה מהחלון, והציפה את החדר באור ורדרד.

"נראה שמישהו רומז לי משהו..." אמרתי לו, בעודי הולך בסיבובים, וסוקר את החדר הגדול במבטי.

כשהסתובבתי אל ג'יימס שוב, החולצה שלו כבר הייתה זרוקה על הרצפה, והוא החל להתקדם אלי באיטיות.

זה היה יכול להיות ממש מטריד אם לא היינו עושים את זה בערך כל שלושה ימים.

קפצתי על המיטה, והוא התנפל עלי.

הוא נישק את שפתיי בפראות שנגדה בצורה מופלאה את שפתיו הרכות.

התענגתי על הרגע, והנחתי לו להפשיט מעלי את גלימתי. לאחר מכן את חולצתי, את העניבה ואת המכנס.

שפתיי טיילו על גבו וצווארו, והוא נתן לי לעשות זאת, בעוד הוא מלטף את גבי בעדינות.

חיבקתי אותו, ונישקתי אותו בעדינות.

הוא נאנח בעונג.

חיבקנו אחד את השני. הוא הפך אותי והתגלגל עלי.

ג'יימס לפף את רגליו סביב רגליי, ונשק לעורפי.

חיבקתי אותו כאילו שחיי תלויים בכך, ונשקתי לצווארו.

הוא התמסר אלי, ופירק את החיבוק.

שכבנו על המיטה, אחד ליד השני, ופרענו את השיער אחד של השני בעדינות.

"האובססיה ללילי עדיין קיימת?" חייכתי.

"היית מת." הוא השיב בחיוך, ונשק לי.

בהיתי בתקרה, בזמן שג'יימס המשיך ללטף באיטיות את זרועי.

"זה כל כך הרבה יותר טוב מאימון קווידיץ'." קבעתי לבסוף.