אדום // מתורגם

שלום לאף אחד!

לפני שאני אתחיל, חשוב להגיד שהפאנפיק הזה לא שלי -  כתב אותו choco1ate מוואטפאד ואני רק מתרגמת אותו.

אתם יותר ממוזמנים ללכת לקרוא את המקור (שהוא הרבה יותר טוב מהתרגום שלי) בלינק:

https://www.wattpad.com/75998841-red-a-clace-fanfic-red

אז אני ממש מקווה שתיהנו ותצחקו מהפאנפיק כמו שאני נהניתי ממנו.

~

"אני בטוח שאלק יזכור את שיעור הכנת הפאי שלו. אחרי הכל, מה זה צייד צללים בלי פאי?" ג'ייס גיחך, מסלסל את אחד מתלתליה האדומים של קליירי סביב אצבעו. "אבל בינתיים, מה את רוצה לעשות?"

"יש לנו ארוחת ערב עם ההורים שלי בשש, זוכר?" אמרה קליירי.

"אבל עכשיו רק 5:42..." אמר ג'ייס, טון הדיבור שלו לא משאיר ספק לגבי כוונותיו.

קליירי גלגלה את עיניה. "אז מה אנחנו עומדים לעשות, אדון משפטי פתיחה סוטים?"

בתשובה, ג'ייס דחף את קליירי כנגד העץ, מנשק אותה לאט. קליירי החזירה נשיקה, מבלי לתת את דעתה אל הסתמיים שמסביבם. לנשק את ג'ייס במפומבי לא נראה לה עניין כזה רציני כפי שאמא שלה לימדה אותה לחשוב, אפילו בלי לחשי תעתוע.

הם צחקו ודיברו והתנשקו למשך עוד קצת זמן, וקליירי התחילה לצייר את ג'ייס עומד בתנוחה מאוד לא הולמת - משתמשת בעץ כמשטח - בעותק של קודקס ציידי הצללים שלה, עד שראו את לוק עומד מעליהם, מגחך, ידיו על מותניו.

"חשבתי שאמצע את שניכם כאן. בואו, ג'וסלין מחכה באוטו." הוא הוביל אותם.

קליירי פזלה לעבר השעון שלה. השעה הייתה 6:05, עשר דקות אחרי הזמן שבו הסכימו להיפגש בטאקי.

"אתם מאחרים!" נזפה בהם ג'וסלין. נראה שקיבלה, גם אם במחאה, את היותם של קליירי וג'ייס.

קליירי וג'ייס התנצלו, ג'ייס עם נימוסיו המושלמים, ובתוך זמן קצר הם ישבו כולם בתא לארבעה אנשים.

המלצרית - סתמית שניחנה בראייה או אשת זאב, חשד ג'ייס - נעלמה עם ההזמנות שלהם. קיילי ושאר הפיקסים שעבדו בטאקי נעלמו באופן מסתורי לאחר בגידתן של הפיות.

"אז, ג'ייס, איך הולך?" שאל לוק, נשען קדימה על מרפקיו.

"מצוין, אדוני." ג'ייס חייך, משתמש שוב בנימוסיו. קליירי חשבה שה"אדוני" היה קצת מוגזם, אך לא אמרה כלום.

הם המשיכו לנהל שיחת חולין במשך עוד קצת זמן, עד שהגיע האוכל שלהם, והמלצרית הביטה בלוק במבט מוזר שהוא העמיד פנים שלא הבחין בו כשהגישה לו את המשקה שלו.

"אז איך ה - " קול צרחה חזק מילא את האוויר וקטע את ג'וסלין.

לפני שהספיקו להבין מה קורה, ג'ייס היה על רגליו, ידו מרחפת מעל חגורתו, מחפשת את להב השרפים שלא היה שם. קליירי נעמדה גם היא והניחה את כף ידה על זרועו.

"תסתכל," היא לחשה, מצביעה על יצור דוחה בעל ארבע זרועות שעשה את דרכו לעבר אדם שישב מכווץ. "אתה יכול לראות אותם?"

ג'ייס צייר בזריזות רונה על זרועו, ומצמץ. "זה...  סתמי, אני חושב."

כמה אנשים צרחו, וצפו כשהשד נהרג, צועקים ומקללים. מלצרית הגיעה והבטיחה להם שהכל טופל והתנצלה על אי הנוחות.

הם התיישבו שוב וקליירי בהתה האוכל שלה, חסרת תיאבון פתאום.

ג'ייס חייך חיוך קטן. "איזה חוסר נימוס, לקלל ככה בפני ליידי!"

קליירי גלגלה את עיניה. הם אכלו את שאר האוכל שלהם בשקט, אף אחד מהם לא מזכיר את המספר החריג של השדים שמופיעים בניו יורק.

כשסיימו, הם שילמו וחזרו לפארק ליהנות משעות האור האחרונות.

קליירי וג'ייס דיברו עוד קצת, בעוד קליירי ממשיכה לעבוד על הציור של ג'ייס שציירה, עד שהגיע הזמן ללכת.

ג'ייס נישק את מצחה של קליירי והודה ללוק ולג'וסלין על הארוחה, ואז צפה בשלושתם נעלמים בדרכם למכונית. בעודו מביט בהם, הוא הבחין איך שערן האדום של קליירי וג'וסלין מתערבב עם עליי השלכת שמסביבן.

~

כן, אני יודעת שהפרק הזה די גרוע, אני מבטיחה שמהפרקים הבאים זה נהיה הרבה יותר טוב.

אבל בכל זאת, ת"ב?