רוורס פולס

קמתי בבוקר בחדרי אשר בבקתת הטלפתייה. קמתי מהמיטה, התלבשתי, ענבתי את עניבת הקסם הכחולה שלי עם אבן הטופז העגולה במרכזה והלכתי להעיר את אחותי מייבל מהחדר הסמוך.

אני שונא לקום אחרון כי אז בדרך כלל דודי פורד חומד הכסף המטומטם גומר את כל הפנקייקים בזמן שאחיו סטאנלי מנסה לרקוח מתכון מושלם למייפל עם חלוק מעבדה לבן ומייבל משחקת עם נחש המחמד שלה.

הבוקר היה שונה, זה יום ההולדת שלי ושל מייבל ומייבל אוהבת לישון עד מאוחר כי אנחנו לא הולכים לבית הספר והיא צריכה אנרגייה להתעללות בגדעון ופסיפיקה פיינס הבני דודים המעצבנים בכל העיירה. בתקופה האחרונה בובות וודו התחילו לעצבן אותנו כי הן לא צורחות אז עברנו להתעללות בזוג הילדים החלש והעני ביותר ברוורס פולס.

אני לעומת אחותי החרשנית מייבל, לא אוהב ללכת לבית הספר, אז יוצא שאני נשאר בבית ואחותי הולכת ללמוד בכל זאת לשעות שנשארו במערכת. מצד אחד אני לבד כל שאר הזמן אבל מצד שני יותר כיעף להחריב את אוהל המיסתורין לבד בלי עזרה מאחותך שקטנה ממך בעשר דקות (ה.כ-מידע לא מדויק אין לי שמץ באמת בכמה ומי).

השעה 10:00 ואני בדרכי לאוהל המיסתורין כדי לשבור כמה מוטות ולגנוב דברים כמה חפצים של גדעון. בדרכי אני עובר ליד בית הספר שרואה משחק כדורסל  שגדעון יושב בצב וקורא ספר אז אני נוגע לרגע בעניבתו והכדור עף על גדעון ושובר את משקפיו המרובעות שמקנות לו מראה של חנון מושלם, אני לא יודע מה מייבל מוצאת בבחור הזה.

הגעתי אל אוהל המיסתורין ונגעתי בעניבתי, התחלתי לרחף לחדר המשותף של פסיפיקה וגדעון שבראש הפירמידה. עברתי על בגדין ומצאתי חליפה כחולה בצבע שלהעניבה שלי שכנראה הייתה לאירועים מיחודים כי זו הייתה החליפה היחידה שם, מושלם, חשבתי לעצמי והמשכתי להסתובב.

אחרי ששברתי לו את משקפי הספייר ואת המשקפיים הרגילים עם הכדור כדי שבימים הקרובים יראה מטושטש יצאתי מהאוהל כאשר אני מחזיק בידי הימינית את החליפה ובידי השמאלית את העניבה כדי שלא אפול אל מותי.

****************

פרק ללא קטעי דיבור

		הפרק הבא