עולמות מתנגשים

תודה רבה לכל מי שנרשם והגיב!

פרק 3

נ.מ פרסי

הגעתי הביתה ונכנסתי.
חיכיתי שאמא שלי תחזור מהעבודה, לאחר כחצי שעה אמי ופול נכנסו הביתה.

שמחתי שהיא איתו, הוא יתמוך בה עכשיו.
"פרסי, מה אתה עושה פה?" שאל פול בהפתעה.
אמא ראתה את המבט על הפנים שלי ומיד שאלה "מה קרה?"
נשמתי עמוק "כדאי שתשבו, אני צריך לספר לך משהו" אמרתי בעודי מפנה את תשומת ליבי לאמי.
היא ופול התיישבו ואני התחלתי.
"אתמול כירון כינס ישיבה וסיפר לנו משהו מאוד מפתיע. מסתבר שקוסמים קיימים, יש להם שרביטים והם עושים קסמים והכול" אמרתי בהתלהבות.
"מגניב" אמר פול בחיוך ואני המשכתי.
"יש בית ספר לכישוף בשם הוגוורטס, כן אני יודע שזה שם נורא" אמרתי למראה ההבעות על פניהם של אמי ופול.
"בכל מקרה, מנהל בית הספר הזמין אותי ללכת ללמוד שם במשך שנה ואני הסכמתי. יבואו איתי אנבת', פייפר, ג'ייסון, ליאו, הייזל ופרנק" אמרתי וחיכיתי לתגובתה של אימי.
איפה זה?" היא שאלה
"אמ.. בסקוטלנד" עניתי
"בסקוטלנד?!" היא צעקה
"אבל אפשר לחזור בחגים ואני אדבר איתך הרבה באיריס-נט ואני אשלח מכתבים ו.." אמרתי בניסיון להרגיע אותה, אך היא קטעה אותי באמצע.
"אתה מבטיח להיזהר?" שאלה
"כן" עניתי בביטחון
"ואתה תכתוב הרבה?" שאלה אמי
"כן" עניתי
"בסדר" אמרה
הוקל לי.
עכשיו הגעתי לחלק הקשה באמת "תודה אמא, אבל מה שאני עומד לספר לך עכשיו הוא יותר מסובך והוא נוגע גם לך" אמרתי לה.
ואני סיפרתי לה, סיפרתי לה שהיא הבת של וולדמורט, סיפרתי לה למה באמת רוצים שאני אבוא לבית הספר, סיפרתי לה מה וולדמורט עשה.
זה היה קשה, בפעם הראשונה ראיתי את אמא שלי מתפרקת.
אמא שלי, שתמיד הייתה חזקה ועודדה אותי, נשברה.
במשך כל הזמן הזה פול חיבק אותה ולחש לה דברים מעודדים, שמחתי שהוא איתה. ידעתי שהוא יעזור לה לעבור את התקופה הקרובה.
אחרי שחיבקתי את אמי לפרידה הלכתי והשארתי אותה עם פול.

לא רציתי להפרד ממנה ככה אבל ידעתי שעכשיו היא צריכה להיות עם פול.
הרגשתי רע על מה שסיפרתי לה, אך ידעתי שהייתי חייב.
קיוויתי שבבוקר היא תרגיש טוב יותר.

*************************************************************************************

למחרת בבוקר כולם עסקו בארגונים אחרונים לפני שהקוסמים יבואו לאסוף אותם.
"כולם מוכנים?" שאל ג'ייסון
"כן" ענינו
לבסוף הוא הגיע, איש ג'ינג'י וחייכן.
"אתם החדשים?" שאל ואנחנו הנהנו. "אז תיכנסו למכונית" אמר והצביע על מכונית קטנטנה, תהיתי איך כולנו ניכנס לשם.
התחלנו ללכת לכיוון המכונית.
פתאום מכונית התקרבה אלינו, ראשה של אמי הציץ מגג המכונית.
אימי צעקה "פרסי, פרסי חכה!" חייכתי.
שמחתי שהיא בסדר אחרי אתמול בערב.

התגעגעתי אליה. כשכירון אמר לנו שזאת תהיה פנימייה ידעתי שאני אראה אותה עוד פחות מהרגיל.

כולנו נעצרנו וחיכינו שהרכב יתקרב.
הרכב נעצר ואמי רצה אלי וחיבקה אותי חיבוק גדול ולחשה לי באוזן "אני אוהבת אותך, תשתדל לא להיהרג ותכתוב הרבה. מבטיח?" שאלה
"מבטיח" עניתי וחיבקתי אותה יותר חזק.
בינתיים יצאו מהרכב אבא של אנבת', אמא החורגת ואחיה החורגים ורצו להיפרד ממנה, אחריהם יצא אבא של פייפר, טריסטן מקלין, השחקן המפורסם ורץ בביישנות מסוימת לחבק את ביתו. אחריו יצא פול והלך לכיווננו.
פרנק, הייזל, ג'ייסון וליאו שהוריהם לא הגיעו עמדו בפינה עצובים ומבוישים עד שאימי גררה גם אותם לחיבוק, אחר כך הצטרפה גם אנבת' ומשפחתה ופייפר ואביה וביחד חיבקנו אחד את השני לפרדה מלווה במעט בכי משני הצדדים.
"תתקשרו הרבה" אמרו הורינו ואנחנו הבטחנו.
נכנסנו למכונית הקטנה שאיכשהו הייתה ענקית מבפנים, ונסענו אל דרך לא ידועה.
 

הפרק הקודם		הפרק הבא