Dead in Places || הקונדסאים

רוב האנשים, כשהם נשאלים לבחור בין אצילות לעבדות יבחרו באצילות, נכון?

טוב, כן. כמובן שכן. בני-אדם תמיד מנסים להראות שהם טובים יותר.

אבל לפעמים אצילות היא יותר מדי. במיוחד כשאתה היורש של בית בלק האצילי ועתיק-היומין, אחת ממשפחות האצילות החשובות ביותר בעיר.

במקרים האלה, דברים יכולים להיות משובשים ביחס שלך כבן-אדם ולא אל עוד כלב בעוד גמר בתחרות יופי משובשת לכלבים.

״מר בלק,״ קול עתיק קטע את סיריוס מלבחור גם קולר. ״גברתי ביקשה ממך לרדת למטה כדי להתכונן לפגישה בעוד חמש עשרה דקות. אל תאחר.״

סיריוס הכריח את עצמו לקרוע את מבטו מהתקרה אל המשרת הזקן והכפוף בחוסר-רצון גלוי. ״הרשיתי לך לדבר, קריצ׳ר?״

האיש קילל מתחת לאפו הארוך לפני שעזב את החדר, לא סוגר את הדלת אחריו כמחאה.

סיריוס נאנח כשקם לסגור אותה. הוא לא רצה עוד משרתים חטטניים שיכנסו- או יותר גרוע, המשפחה שלו.

בדיוק כשסיריוס נשכב בחזרה על המיטה שלו נשמעה דפיקה על הדלת והיא נפתחה. שוב. 

סיריוס נאנח ועיסה את גשר האף שלו לפני שהסתובב כדי לראות מי זה. ילד- בערך בגילו, למרות שעדיין לא בן שתים-עשרה- עם שיער בהיר ומלא נמשים עמד בכניסה לחדר לבוש בבגדי עבודה בלויים. והילד, להפתעתו של סיריוס, גם לא הראה שום רצון להישאר שם.

״אתה… סיריוס?״

סיריוס הנהן בשקט, מופתע לגלות מישהו שבאמת ובתמים לא ידע מה היה השם שלו. או העז להשתמש בו.

אבל ההפתעה הזאת התחלפה במהירות לכעס כשהוא גער, ״ואתה עוד אחד מהוויזלים, או מה?״

הוויזלים היו משפחה גדולה שפעם היו באצילות לפני שנזרקו ממנה. אמא של סיריוס תמיד הזכירה לו להזכיר להם כמה מזל יש להם שמשפחת בלק ״אימצה״ אותם, גם אם בתור משרתים.

דם זרם במהירות אל הלחיים של הילד והוא אחז בידית הזהב. ״אחד מהלופינים, אם אתה צריך לדעת.״

״לופין?״ סיריוס גיחך. ״זוג המוזרים האלה במורד הרחוב? יש להם בן?״

הילד של הלופינים הוציא אוויר בחוסר סבלנות, מנסה להשתלט על הנימוסים שלו בחזרה. הוא דיקלם את הבקשה מהר, ״בבקשה, אדוני, תהיה נחמד ותחוס על עלבון המשפחה שלי-״

״ליאל והופ. שום דבר דומה בשם שלהם. מה הם כבר היו יכולים לקרוא לך?״ סיריוס נופף בידו על הדמות הרזה של הילד מולו, שנעשתה יותר ויותר אדומה ככל שהשניות חלפו.

״רמוס, אדוני.״

״רמוס? עוד שם היסטורי, אה. כמו רוב האנשים כאן. טוב, אתה יודע, אולי אם אמא שלך הייתה קצת יותר יצירתית ומקורית-״

״תש.תוק!״

סיריוס קפא מההתפרצות של הילד שנראה שביר לפניו, וניסה בכוח להסתיר את עור הברווז שהקול החזק שילח לעור שלו.

חלפה דקה שלמה שהם בילו בלשלוח מבטים אחד בשני לפני שסיריוס סינן, ״אתה עוד תפוטר יום אחד. ויום אחד שיהיה קרוב מספיק.״

רמוס סינן משהו בחזרה לפני שזרק את החליפה של סיריוס על המיטה שלו ויצא מהחדר.

סיריוס נאנח וקם לסגור את הדלת פעם נוספת.