עיניים ריקות || וולפסטאר

החלק שהשתמשתי בו מהשיר For No One שייך ללהקת הביטלס. העולם, חלקים מהטקסט בחלקים האחרונים והדמויות שייכים לסדרת הארי פוטר של ג׳יי.קיי.רולינג. אני אחראית רק לעלילה ולחיבור.

-

And in her eyes, you see nothing

No sign of love behind her tears

Cried for no one

A love that should have lasted years

התיק הקטן שהיה יכול רק להספיק לקחת שרוע לרגלי במיטה, הדמות המכווצת הייתה מעוותת בגוונים ירוקים מעבר ללהבות.

״איך זה הלך, פרונגס?״ הנער שאל וניסה להתקרב כדי לנסות לראות יותר מאחורי גב חברו.

״אני לא בטוח,״ הנער השני, שהתמקם ליד התיק מהצד השני של השיחה, פרע את השיער שלו. ״הוא לא הספיק להתעורר מהפעם האחרונה שהתקשרת, לפני חמש דקות. אמא אמרה לי לא להיכנס, אבל היא הלכה מכאן, אז זאת רק אשמתה.״

מאחוריו, הדמות נעה בשנתה, ממלמלת דברים שלא ישמעו לכל אוזן רגילה, ואפילו חוש שמיעה מפותח כמו שהיה לרמוס לא הצליח להבין אותם בין ״מפלצת״ ל״תתרחק״.

הנער הסתובב לבדוק וקם על רגליו מהר. ״סליחה, מוני. אמא תבוא לכאן עכשיו ואני לא יכול להיות כאן. אני אנ-״

״לא!״ רמוס נאנח והחטיף מבט בדמות, שדממה כאילו לא זזה אף-פעם. ״חכה. תשאיר את זה ככה, היא לא תשים לב. אני אנתק עוד מעט.״

וג׳יימס, גם עם כל המחשבות שהיו לו, הנהן והתחמק מבעד לדלת.

אחרי כמה דקות, בהתאם לחיזיון של ג׳יימס, אימו נכנסה לחדר ורכנה מעל המיטה, כך שכל שרמוס יכל לראות היו רק חלק מהפנים של הדמות ואת הגב של האישה. 

היא חפנה את הפנים שלו ביד אחת, והעיניים שלו נפתחו מהר, אדומות ונפוחות, והוא ניסה לדחוף אותה ממנו. 

אבל היא רק תפסה בידיים שלו ונראה שהסתכלה בעיניים שלו עד שנרגע ונשבר. היא הרימה את הגב שלו כנגד המיטה ונתנה לעצמה רשות לחבק אותו. רמוס כתב בעצמו את הרשימה של אנשים שמותר ואסור להם לגעת בסיריוס, אבל זה תמיד קשה לראות מישהו שיכול רק כי ככה.

העיניים אפורות שקטו ונפתחו כדי לסרוק את החדר, עד שנחו על הלהבות הירוקות. ורמוס ראה את העיניים סורקות אותו בשביל שמץ של אהבה, של הבטחה שהוא ישאר שם ושלא אכפת לו ממה שהוא עבר. עיניים אפורות פגועות, סדוקות, מנסות למצוא שמץ של תקווה בעצמן הרבה יותר משניסו למצוא ברמוס עצמו.

וכשהן לא מצאו אותם, הן שלחו מסר ליד. וכשהיד צלפה באוויר, הלהבות נעלמו.

You want her, you need her

And yet you don't believe her

When she says her love is dead

You think she needs you

רמוס טיפס מהר במעלה המדרגות למעונות וכשפתח את הדלת בדחיפה הוא ראה דמות ליד החלון, מכונסת בתוך עצמה.

״לא הגעת לארוחת הערב.״

הראש שלו נורה למעלה בהפתעה, ולרגע הוא נראה כל-כך שונה. עם השיער הסבוך והעור החיוור, עם העיניים האפורות והריקות שחקרו אותו, הוא נראה כמו מישהו אחר. ואז הוא הסתובב, כך שכל אחד אחר לא היה רואה אותם יותר.

רמוס נאנח והתקרב. הוא התיישב על ידו וניסה להתעלם מהרתיעה של חברו. ״אני יודע שזה קשה-״

סיריוס הסתכל עליו בחוסר אמון ונבח, ״אתה לא יודע. אתה לא יכול לדעת, רי. לא הפעם.״

רמוס שתק קצת לפני שהיישיר איתו מבט. ״אבל זה כן קשה, לא?״

זה היה התור של סיריוס לשתוק הפעם. רמוס משך אותו אליו והכריח אותו להניח ראש על כתפו, למרות שאחרי קצת זמן סיריוס כבר התרגל אליו. ״זה בסדר לומר שקשה לך.״

״לא קשה לי,״ סיריוס מלמל מהר לפני שהנער מעליו שלח לו מבט נוקב. ״אולי... קצת.״ הוא נאנח. הם אמרו לי דברים שבהתחלה אני באמת האמנתי בהם. ואז אתם אמרתם לי דברים אחרים, וכשהסתבר לי שהדברים שהם אמרו לא נכונים, זה היה קשה. אני לא יודע במי אני יכול לבטוח יותר.״

״אתה יכול לבטוח בנו,״ רמוס חייך חיוך קטן. ״אנחנו לא אומרים לך דברים לא נכונים, אני בוטחים בך ואוהבים אותך.״

סיריוס גיחך במרירות והתרפק אפילו יותר לתוך הצוואר שלו. ״אהבה מתה, מוני.״

And in her eyes you see nothing

No sign of love behind her tears

Cried for no one

A love that should have lasted years

״איפה הוא, סיריוס?״

רמוס יכל להרגיש את המבט של הארי זז אליו ובוהה בו לכמה דקות, אבל הוא לא הרגיש את הצורך להסתכל עליו בחזרה ונשאר בוהה בחברו. בנער שלא נראה בכלל כמו נער יותר.

העיניים הריקות חקרו את העיניים של רמוס עצמו ברעב בשתיקה, לפני שהוא הרים את ידו והצביע על הנער הג׳ינג׳י בפינה.

״אבל אז…,״ רמוס ניסה להתעלם מהעיניים שלו, הוא ניסה להתחמק מהן ולא לראות אותן שוב. ״… למה הוא לא הראה את עצמו מקודם? אלא אם כן-״ אבל הוא לא יכל להתעלם מהן. וכשהוא הסתכל בחזרה, הוא יכל לראות שבר אחד מהעיניים הקודמות. הוא מיהר להמשיך; ״אלא אם כן הוא היה… אלא אם כן התחלפתם… ולא אמרתם לי?״

ונדמה שסיריוס הבין על מה הוא הסתכל, ולא ניסה לחקור אותו יותר. חוץ מהעיניים שלו.

״פרופסור, מה הולך כאן-?״

אבל הוא לא הצליח לסיים את המשפט. רמוס הוריד את השרביט שלו והתקרב לסיריוס, הרים אותו על רגליו וחיבק אותו. ואז, רמוס שם לב למשהו. הוא לא נרתע, אפילו לא הרתיעה הכי קטנה שהיה מרשה לעצמו- גם לאנשים מהרשימה. הוא היה מת. מת, מת, מת.

Your day breaks, your mind aches

There will be times when all the things she said will fill your head

You won't forget her

רק שני אנשים נשארו להילחם. הייתם קוראים להם בני-דודים. אחים לפני הרבה, הרבה שנים. אבל ההרבה הזה הספיק, וגם אם הם לקחו בערך את אותם המקומות בחייהם, המסלול שלהם היה שונה לגמרי.

סיריוס הרגיש את עצמו צוחק, וצוחק, וצוחק, כי הוא לא יכל להפסיק, והכל נראה מצחיק פתאום. ״זה הכי טוב שאת יכולה לעשות?״

״לא ראית כלום,״ השנייה גיחכה וזרקה עוד קללה. וכשהקללה פגעה, לא היה יותר לאן ללכת, חוץ מהוילונות מאחורה.

ולכל אחד אחר נראה שזה היה רק עוד ריב. ורק עוד וילון. כך שרק שלושה זוגות של עיניים נשארו לצפות.

זוג העיניים הראשון היו עיני איזמרגד שניסו לפלס דרך בקהל כדי לנסות לעזור. אבל הן לא יכלו.

הזוג השני היה זוג של עיני שקד, של חבר ותיק, שניסה לתפוס אותו כשנפל. כמו שניסו כל-כך הרבה פעמים.

הזוג האחרון… הו, העיניים האלה. הוא זכר את העיניים האלה. שהוא יכל לטבוע בהן כל פעם מחדש, והוא יתן את הנשימה שלו בחינם, אם זה מה שהוא היה צריך כדי להישאר בקרקעית שלהן לנצח. אבל עכשיו הן הסתכלו עליו שבורות. אל תבכו. לא, עיניים, לא עשיתן שום דבר לא טוב. ועוד מעט אתן תצטרפו גם. ויהיה לכן טוב.

And in her eyes you see nothing

No sign of love behind her tears

Cried for no one

A love that should have lasted years