רֶפָּרְצְיוֹ

 

רֶפָּרְצְיוֹ


תרגום מאנגלית: סִיסוֹלט
מחברת: Astolat
קישור ליצירה המקורית: https://archiveofourown.org/works/5987962

פאנדום: הארי פוטר, שיפ: הארי/דראקו, דירוג: E (בוטה), אורך: 15,146 מילים, 18 פרקים ואפילוג.

תקציר: 

דראקו נשף בבוז. ״אני לא הפכתי לנזקק. אני רוצה משהו שהוא הרבה מעבר לכסף, בעצם אני סבור כי אתה עשוי להיות האדם היחיד המסוגל להעניק לי אותו." 

״אתה רוצה את גלימת ההיעלמות,״ פסק הארי. הוא פחות או יותר ציפה לכך, היה זה החפץ היחיד בבעלותו שדראקו יכול היה לרצות--

״אל תהיה טיפש, פוטר,״ אמר דראקו, ״אני רוצה את המוניטין שלי בחזרה.״

 

 

פרק 1

 
האחוזה כמעט ולא השתנתה מאז המלחמה. השבילים היו פחות מגוזמים קמעה, ואיש לא ענה בדלת הכניסה, כך שהארי נאלץ להקיף את הבית כשהוא מנסה עוד ועוד דלתות, כולן סירבו להיפתח עבורו. אחת מהן, בעלת ידית הקשה שֶׁהִשְׁתַּרְבְּבָה מתוך לוע של גרגול, זעפה וניסתה לנשוך את אצבעותיו. "האדון נמצא בסדנה!", היא חרקה ברוגז. הארי הסתובב והבחין בפס עשן דק נישא מהאזור האחורי של החלקה. היה עליו לחצות את גני הנוי, כשהוא מפלס את דרכו בין שתי גדרות שיח דוקרניות עד שסוף סוף מצא את המקום-- אורווה ישנה.

הוא דחף את הדלת הגדולה ונכנס פנימה אל תוך חלל עמום ומאובק שתאים לאחסון קש התנשאו בו מלמעלה משני צידי הסככה הגבוהה. רעשים הדהדו מעומק המבנה. הארי המשיך להתקדם פנימה, פסיעות רגליו חבטו בקול עמום על פני לוחות העץ כשהקיף את הפינה ונכנס אל חלל מרווח שככל הנראה שימש בעבר כסדנה לחרישת מתכות: עדיין ניצבו שם סדן ומפוח, וכבשן ענקי מלא בפחמים.

דראקו היה שם, שקוע בהתעסקות עם מנגנון של שעון אורלוגין ענקי שפניו המוגפים דמו לירח כעוס עם פה קָפוּץ. השעון הביט בהארי בזעף כשהוא התקרב. "פוטר," קרא דראקו מעבר לכתפו. "למה אני חב את העונג? האשמות על שימוש בלתי הולם בקסם אפל? או אולי תביעה אזרחית? היית חושב שאנשים ילמדו כבר להרים ידיים."

הארי היה נותן הרבה בשביל להיות שם עם צו. הוא ניסע לשכנע את עצמו בניסיון שכנוע אחרון שהוא לא היה חייב לעשות את זה. הבגדים של מאלפוי לא רמזו על כך שעסק בַּמקצוע: הוא לבש מעיל עור שחור ארוך מקושט בעיטורי כסף מעל לחולצה לבנה עם מלמלה שתחמה את הצוואר ומגפיים תואמים שהגיעו עד מעל הברך. הוא נראה בדיוק כמו ההגדרה ל׳חובבן מתיימר׳.

"מאורן ליין אמר לבוא אליך." אמר הארי בחוסר רצון.

"ממ," אמר דראקו, מבלי שהסתובב להביט בו. היד שלו המשיכה לנוע ללא הרף: נראה היה שהוא מנופף את קצה השרביט שלו הלוך ושוב מעל לכמה מגלגלי השיניים. ״נוהג לשמוע בעצתו? האמנם?״

״גם פילמונה, דה-ארטואה ובורגין הזכירו את השם שלך.״ כך גם הרבה אנשים אחרים: הארי עשה מאמצים לפני שחרק שיניים ואילץ את עצמו לבוא.

"תמיד נחמד לדעת שהקולגות מכירים בכישורים שלך.״ אמר דראקו. הוא הקפיץ את זרועו בסיבוב חד והבזק של אור אדום הבליח בפיצוץ-- ידו של הארי זינקה מתוך דחף אל השרביט שבכיסו. אך דראקו הניח את השרביט וסגר את מכסה הזכוכית מעל פניו של השעון. ״עכשיו בוא נראה,״ הוא אמר לו. השעון נתן בו מבט זועף, אולם אז המחוגים שלו החלו להסתובב סחור סחור עד שהם הצביעו על השעה שתיים עשרה בצהריים. פי השעון נפער, וציפור שיר מוזהבת התעופפה מתוכו והחלה לזמר ולחוג סביב השעון במעגלים בעוד עיני השעון מתחקות אחריה עד שהיא טסה חזרה פנימה. השעון סגר את פיו וחייך חיוך שבע רצון.

דראקו הסתובב, תוך שהוא מוחה את ידיו על-- ממחטה מבד משי-- ונשען לאחור על שולחן העבודה שלו. ״ולגבי איזה עניין הם הפנו אותך לראות אותי?״

הארי שמט את הסק מכתפו והפך אותו כך שהפתח פנה מטה כלפי הרצפה. הוא משך את הבד ישר ולמעלה, עוד ועוד ועוד, עד שכל שער הברזל עמד חשוף, נתמך על שתי רגלי אבן גדולות. דראקו, זינק באחת מהספסל אל השער בעיניים נוצצות, הוא הניח עליו את ידיו בעדינות והחל להקיף אותו, ממשש את הגילופים והחריטות שבאבנים ומריץ את אצבעותיו על פני הקצוות המלופפים והמכופפים של עבודת הברזל. ״המאה השביעית, החוג של חָרֶשֶׁת משמר הברזל ללא ספק, יכול להיות עבודת יד שלה,״ הוא אמר. ״אצטרך לבחון את ההילה המשנית כדי לקבוע בוודאות. איפה חפרת את זה? העבודה שלה בדרך כלל לא צצה מחוץ לפינלנד, ואני עוקב אחרי כל המכירות הפומביות.״

״הוא צץ בפינלנד. מכשפה אפלה ניסתה להשתמש בו בטקס במועד יום ההיפוך,״ אמר הארי. אנחנו לא יודעים מה היא עשתה בדיוק, אנחנו חושבים שהיא ניסתה לפתוח מעבר לאנשהו--״

״הו, ׳לפתוח מעבר לאנשהו׳,״ חזר אחריו דראקו בקול דק מעצבן. ״מה חשבתם? שהיא רצתה להשתמש בו כדי לנסוע לחופשה? היא ניסתה להעיר את המתים כמובן.״

״מה? מאיפה אתה יודע את זה?״ חלק מהמומחים האחרים הזכירו את חָרֶשֶׁת משמר הברזל אבל אף אחד לא העלה את הסברה הזאת.

דראקו הפנה את אצבעו אל התקרה הגבוהה, ואחת הנורות צפה מטה והתכווצה לכדור אור קטנטן ובוהק. דראקו העביר את הכדור על פני סורג הברזל הגבוה בשער. הוא היה מכופף מאוד ושחור מפיח, אבל באור הבהיר הארי הצליח להבחין ברוּנוֹת שחוקות חרוטות על פני המתכת. ״השערים של המשמר מובילים אל ארץ המתים, פוטר. אלו שיפרשו את הכתבים בצורה מילולית ללא ספק יגיעו אל המסקנה השגויה שהם יכולים להחזיר את המתים מתוכם. זאת בדיוק הטעות מסוג הטעויות שמכשפה אפלה וחסרת יכולת תעשה.״

״למה אתה חושב שהיא הייתה ׳חסרת יכולת׳?״

״היא נתפסה בעת המעשה, לא?״ אמר דראקו. ״איך אתה נהיית מעורב בחקירה פינית?״

הארי השיב באיטיות, ״היא מתה מהכישוף בזמן שהטילה אותו, בגלל זה לא יכלו לחקור אותה. אבל כשעברו על החפצים שלה, מצאו-- הרבה דברים של וולדמורט.״ דראקו התקשח. ״חפצי קסם קטנים שהוא יצר, מכתבים שהוא כתב, אפילו מחברת ישנה שלו.״

״אז היא ניסתה להחזיר את אדון האופל,״ אמר דראקו. ״ודאי תכננה לשאול אותו על כישופים אפלים, כיצד הוא צבר כוח. נפלא. טוב, ברוך שפטרנו. חבל על השער, אבל למה אתה רוצה שאסתכל עליו? אני בספק שתוכל לעשות בו שימוש גם אם הוא לא היה גרוטאה עקומה. הטקסים הישנים אבדו לפני מאות שנים. שים אותו במוזיאון ותסיים עם העניין.״

״אי אפשר,״ אמר הארי. ״הם שלחו אותו למשרד שלנו כדי לראות אם אנחנו נוכל לפצח מה היא ניסתה לעשות, והרמיוני לקחה פיקוד. היא לא יכלה לפענח מה המכשפה ניסתה לעשות, אבל היא הבינה שזה שער, והיא ניסתה לגרום לו להיפתח--״

״פוטר, האם אתה בעצם מנסה לומר לי שגריינג׳ר באמת הצליחה לשגר את עצמה אל ארץ המתים?״

״חייבים להחזיר אותה!״ אמר הארי. ״ולאף אחד אין מושג איך לתקן את השער.״

~

הערת המתרגמת:

רֶפָּרְצְיוֹ - (לטינית reparatio ) גמוּל , גֶמֶל , פּיצוּי , פּיצוּיִים , שילוּם , שָׂכָר , תַגמוּל , תמוּרה , תַשלוּם , שילוּמים.

		הפרק הבא