המכתב

ממש יפה! אהבתי!

שמחה שאהבת: )

אהבתי את השימוש שעשית במשפטים ארוכים ומשפטים קצרים של מילה אחת או שתיים. זה הפך את הכתיבה למאוד דרמטית ופיוטית. מבחינת העלילה אהבתי את הטוויסט שבנית על הקאנון - שכשהרמיוני בכתה זה בעצם היה לא מהסיבה שהארי חשב. וכמובן שאהבתי את הסוף המשמח! :)

משהו שחשבתי עליו, לגבי המשפט: ‘ואני... סתם אחת.’ -אני יודעת שהרמיוני נמצאת במקום מאוד נמוך בזמן שהיא כותבת להארי את המכתב, אבל אני לא חושבת שהיא תבטל את עצמה עד כדי כך. לדעתי הרמיוני מעריכה את עצמה על זה שהיא חכמה, ישרה וטובת לב. מה שכן, היא מודעת לכך שהיא פיתחה את היכולות וכישורים שלה ע”י עבודה קשה בעוד שלהארי זה בא טבעי. היה מרגיש לי יותר אמין אם הרמיוני היתה מתארת את הדברים יותר בצורה כזאת.

עוד משהו שטיפה הציק לי זה המשפט האחרון. באופן אישי אני לא כלכך אוהבת שימוש ב’אפיתטים’ (כשמשתמשים בתיאור במקום לכתוב את השם של הדמות, כלומר ‘נער שחור שיער’ במקום הארי). הינה הצעה למשפט סיום קצת אחר במקום:

‘הארי קיפל בחזרה את המכתב והניח אותו בעדינות על הכרית. הוא כמעט מעד כשקם ממיטתו והתחיל לרוץ במורד המדרגות אל חדר המועדון. היא חיכתה לו שם. והוא אהב אותה. כל כך, כל כך אהב אותה.’

ניסיתי לחבר את הסוף עם שתי השורות הראשונות שכתבת כדי לנסות ל ‘סגור את המעגל’. :)

אני ממש שמחה שאהבת : )
את צודקת בקשר להרמיוני- אבל אני לא יודעת אם אני אצליח לשנות את המשפט בלי לשנות חלק גדול מהפיקצר...
אהבתי את הסוף שלך- את מסכימה שאשתמש בו?

אני לא מאמינה שאוהבים משהו שאני כתבתי!

את כותבת ממש יפה!

כתבתי עוד פאנפיק בשם "מכתבים למגירה", אבל הוא עדיין בשלב האישור...

אישרו לי פאנפיק חדש- "מכתבים למגירה"- אשמח לת"ב!

להמשיך!!