רק עוד נשימה

''הינה היא, הזבלונית'' קרא קורנליוס פאדג', ''וואו איזה גלימה, לכבוד החג החלטת לשים גלימה שדומה רק קצת לזבל'' הוא אמר וכל החבורה שלו פרצה בצחוק.

חג המולד, החג השנוא עלי. מיהרתי לעבור ליד השולחן של רייבנקלו והתיישבתי בשלוחן שלי ליד דוריס סנדרסון ''מה יש לך שאת יושבת לידי?'' היא שאלה והרימה גבה, ''סתם..'' אנמרתי נבוכה ועברתי לשבת בקצה השולחן.

אכלתי במרץ ולפני שהגיעו הקינוחים וירדתי בריצה למטה והתחלתי לכתוב את המכתב היומי.

''שון, כמה התגעגעתי...

החג רק התחיל ואני כבר מרגישה גרוע, בגלל ה''תוכנית המדהימה במיוחד'' שפרופסור דנקר אמר שהוא מכין לנו כל השכבה נשארה.

אמא שוב שלחה לי מכתב שאני אחזור לחג המולד ושוב סיננתי את המכתב, איך אני אגיד לה שאני לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים אחרי שהיא הרגה את אבא בטעות, אז מה אם זה הציל את אלבוס, חבר שלהם, שיכול להרוג את וולדמורט?!

אני נורא עייפה, סליחה שהמכתב קצר מבדרך כלל,

חג שמח שון ♥''

כדאי שאספר לכם קצת על שון, לשון יש שיער בלונדיני מלוכלך פרוע, עיניים שחורות והוא נמוך. שון הוא החבר שלי.

טוב, אי אפשר להגיד חבר כי הוא לא אמיתי, אבל כל פעם שאני צריכה לפרוק משהו (בערך כל יום) אני כותבת לו מכתב.

שון הוא לא רק החבר הכי טוב שלי הוא גם החבר היחיד שלי.

נכנסתי למיטה האדומה שלי וחשבתי שבעצם זה חג המולד האחרון שלי בהוגוורטס.

~היום האחרון ללימודים~

מיהרתי לעלות על הוגוורטס אקספרס ולתפוס קרון, בזמן שכל השכבה שלי נשארה בטירה להגיד שלום למורים ולחברים אני עליתי לפני כולם, לא היה לי למי להגיד שלום.

הגענו לרציף וראיתי שם את אמא רצה אלי, היא נתנה לי חיבוק ואני הבטתי למטה, לא ידעתי איך אני אהיה איתה באותו בית חודשיים, איך אוכל את האוכל שהיא מכינה, איך אסתכל לה בעיניים.

החלטתי בהחלטה של שתי שניות שאני אצא לחופשה ''קצרה'' באמריקה, כשאמרתי את זה לאמא שלי היא הביטה בי שתי שניות וישר הבינה, עלו לה דמעות בעיניים והיא התעתקה משם.

גילגלתי עיניים והתעתקתי לוושינגטון. ישר כשהגעתי הבנתי שמשהו לא בסדר. הגעתי למקום חשוך בו יושבים בערך 30 מכשפים עם גלימות שחורות מסביב לשולחן ובראש השולחן יושב האדם שהכי פחדתי ממנו בעולם, זה שאין לנקוב בשמו.

הוא הביט בי, עיני הנחש שלו רשפו והוא שאל בקול קר וגבוה: ''מה את עושה פה?'' עניתי את הדבר הראשון שעלה במוחי ''באתי להתפקד לשירותיו של האדון הנפלא ביותר, לשרותיך אדוני'' וקדתי.

''שקר'' הוא צרח, ''הגעת לכאן בטעות, וזה ידוע! מכיוון שאני רואה בך פוטנציאל ותשוקה הצטרפי לשורותינו'', ראיתי את עצמי בחלונות זמן רבים, מענה את דוריס, הורגת אנשים, ממוטטת גשרים.

--------------------------------

התעוררתי מזיעה מהמיטה שלי בוילה שלי ושמתי לב שבעלי לא לידי, האות האפל צרב בידי.

מיד התעתקתי לקרחת היער בה אדון האופל ביקש שנתעתק.

''נרקיסה מאלפוי, טוב שהגעת'' אמר אדון האופל וחייך.