מבעד לאשליה

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג, איני מתיימר להיות ג'יי רולינג לכן מתנצל מראש אם פגעתי איכשהו באיך שהנכם רואים את עולם הקוסמים ובפרט את הדמויות

______________________

כשהוא מביט במראה, הוא רואה את עצמו כמו שהוא.

רק ללא צלקת הברק המטופשת, מוקף במשפחה אוהבת וחברים.

חלקם הגדול אנשים שהלכו לעד, שלא יחזרו עוד.

חלקם האיר הם החברים שנשארו לו.

החיים והמתים, יחד.

הג'ינג'ית שהוא כל כך אוהב מחזיקה את ידו, הוא מחייך אליה והיא אליו.

הוא רואה עולם בו המוות לא הפריד בינו לבין אהוביו, לא הפריד בינו לבין אנשים שהקריבו את עצמם למענו בדרך.

הוא רואה עולם בו וולדמורט מעולם לא היה, והוא בסך הכל היה הארי פוטר, רק עוד ילד רגיל, נער רגיל, מבוגר רגיל.

כשהוא מביט במראה, הוא רואה את עצמו כמו שהוא.

ג'ינג'י, נמוך רחב כתפיים בעל אוזן אחת.

רק שבבועתו מחייכת אליו, חיוך שלא חשב שיזכה לראות שוב על פניו, חיוך שכבה לעד.

לידה עומד עוד בחור ג'ינג'י, הוא והבחור נראים אחד לאחד אותו דבר, מלבד האוזן, לבחור אינה חסרה אוזן.

הבחור מחייך אליו שוב את החיוך הקונדסאי שלו, חיוך שהוא לא זכה לראות הרבה זמן.

הוא מרגיש כאילו הם שוב בלתי נפרדים.

אך כשהוא מביט הצידה, רואה שהוא לא שם, מבין שזו רק אשליה, המראה שובר אותו והורס אותו יותר.

הוא מפסיק להביט במראה, מתמוטט ומתחיל לבכות.

כשהיא מביטה במראה, היא מוקפת במשפחתה המאושרת.

בנה הבכור יפה כשהיה, לא מצולק, מחבק את אישתו הטרייה, האוזן של בנה האמצעי לא חסרה, ותאומו.... תאומו נמצא איתם, מחייך, כאילו מעולם לא עזב.

אך עמוק בליבה היא יודעת שהכל אשליה, אשליה שלעולם לא תתגשם, מציאות יפה מכדי שתהיה אמיתית.

כשהיא מסתכלת במראה, היא מוקפת באנשים, אנשים שהם חבריה באמת, שלא חושבים שהיא מוזרה, ואולי הם כן אבל העובדה הזאת לא באמת משנה להם...

כך לבריה מחזיקים עותק של העיתון של אביה, הפקפקן.

אמה עומדת מאחוריה, מניחה יד על כתפה, אביה עומד לידה, היא לא זכתה לראות אותו כל כך מאושר מאז שאמה מתה.

והנערה הג'ינג'ית שהיא יודעת שלא אוהבת אותה באותה צורה מנשקת אותה בלחי.

למרות שהיא יודעת שכל זה אשליה, היא לא מצליחה למחוק את החיוך המטופש שנמרח על פניה.

כשהוא מסתכל בראי של ינפתא, הוא מוקף בחברים, חברים שלא מציקים לו או מזלזלים בו.

הוריו לצידו, במצב טוב יותר ממה שראה אותם אי פעם.

הם מחייכים אליו, יותר מזה, הם מזהים אותו!

סבתו עומדת מאחורה ונראית גאה ונאושרת, היא טופחת על כתפו.

הבלונדינית שהוא כל כך אוהב מנשקת אותו, והוא כמו הבלונדינית שהוא אוהב לפניו, לא מצליח למחוק את החיוך המטופש.

אך כל זה אשליה, אשליה אכזרית שברגע שתתפוגג, הוא יבין שהכל כל כך רחוק מלהיות אמיתי.

הראי של ינפתא מראה לכולם את הדברים שהם הכי רוצים, את הסודות הכמוסים ביותר, את המשאלות הכמוסות, את הדברים שהם הכי משתוקקים לראות.

המון אנשים היו מעוניינים להניח עליו את הידיים, אך אף אחד לא חושב על המחיר הכבד, כי אחרי שראית עולם כל כל מושלם איך תוכל לחזור לעולם הישן? אחרי שראית חיים כל כך נהדרים איך אפשר לעזוב אותם במנוחה? המון אנשים משתוקקים לשים יד על הראי, בטוחים שזה עונג להסתכל על העולם כמו שהיו רוצים לראותו אותו, מתנהגים כאילו זו ברכה.... אך הראי של ינפתא הוא קללה, קללה לכל מי שהביט בו.