ברוח החג

הערת המחברת: מי, אני? מעלה פאנפיק לראש השנה שלושה שבועות לפני ראש השנה? לאאאאאאאאא... 

בכל מקרה התכנון הוא לעדכן כל חג, חגים יהודיים בטוח (נגיע לתוכן השיפי לפני ט"ו באב אל תדאגו), אולי גם כריסמס או משהו, נראה

נעשה קצת קפיצות כרונולוגיות אז תתכוננו

תודה לטרי פראצ'ט וניל גיימן, הבוראים האמיתיים של הדמויות והעולם המקסימים האלה

חג שמח אהובים

הפרת והחידקל, 4003 לפנה''ס

העובדה שמלאך השער המזרחי מצא את עצמו חזרה במקום בו חשב שייבלה את הנצח קצת פחות משנה אחרי שעזב, בעקבות שני בני האדם, לא הטרידה אותו במיוחד. המקום אכן היה, שלא במפתיע, מושלם עבור עדן, והמלאך התענג על תחושת הדשא בין אצבעותיו, צליל פכפוך הנהרות במרחק מה ממנו, הרוח הפורעת את שיערו ונוצותיו. 

שלוותו הופרה רק כאשר הופיע אחר על גדת הפרת ונופף ביד שלא הייתה לו לפני כן. 

"אתה!" אזירפאל קפץ והתיישב, דרוך. 

"עדיין כאן, מלאך?" השד חייך והתקרב אליו. "אין לך עבודת קודש לעשׂססססות?" 

ובכן, אזירפאל חשב, אם היה מקום לספק קודם… "לא היית אמור להיות נחש?" 

"כןןןןןןןן, אבל אין לזה ממש סגנון," השד עצר במרחק כמה צעדים ממנו - עדיין קרוב מדי לטעמו של אזירפאל - וצנח על הדשא, משלב ידיים מתחת לראשו. "יותר מדי עפר."

"טוב, זה היה הרעיון," אזירפאל ציין. 

השד עיוות את פניו והוסיף, מעט יותר בשקט, "חוץ מזה, עכשיו הם חובטים בי במקל." 

ואף על פי שלא רצה, אזירפאל צחק. השד הביט בו מזווית העין, בעיקר בסקרנות, ולהפתעתו של המלאך לא היה בו באותו רגע שום דבר מרושע. לאט לאט הוא נרגע ונשכב חזרה על הדשא. 

עבר רגע ארוך של שתיקה שלא הייתה לגמרי לא נוחה, ואז השד דיבר: "הם לא עומדים לחזור אל הגן." 

"הם לא יכולים למצוא אותו," ענה המלאך, אפילו שידע שזאת לא בדיוק הייתה שאלה. "לא בעולם הזה, בכל אופן."

"אז מה תעשה?" השד שוב פנה להביט בו, ואזירפאל שוב הופתע לגלות שלא היה לעג או עוקץ מאחורי דבריו. המלאך הסיט את מבטו והפנה אותו למעלה.

"אשאר איתם כאן למטה, אני מניח. אשמור אותם על דרך הישר." 

"הממ." השד חייך, עיניו מבזיקות בערמומיות. "אז אני אצטרך להישאר כאן למעלה ולהשחית אותם."

"טוב, אם כך," אזירפאל החזיר. "אני פשוט אצטרך לסכל אותך-" הוא החזיר את מבטו אל השד, שכעת הושיט יד לעברו. 

"קרולי," אמר. משלא הגיב האחר, שפתיו של השד התעקלו. "אתה מעדיף 'מלאך', או…?"

בהיסוס, עיניו סוקרות את השד, אזירפאל התרומם מעט ולחץ את ידו. "אזירפאל."

"אזירפאל," השד חזר, מגלגל את המילה על לשונו; השם נשמע אחרת בקולו. "טוב," הוא דחף את עצמו לעמידה. "סיכול מוצלח." 

"תהיה בטוח," אזירפאל קרא בעקבות הדמות המתרחקת. 

"יום שנה שמח," השד נופף מבלי לפנות לאחור, ונעלם. אזירפאל עיוות את פניו. הם יצטרכו למצוא שם טוב יותר לאחד הזה. 

ראשו מלא מחשבות חדשות, המלאך היחיד על פני הארץ נשכב חזרה על גדת הנהר, ועצם את עיניו. 

גם זה, בסופו של דבר, היה יום נאה.

		הפרק הבא