הארי פוטר הישראלי

היוששש

זאת אני בעוד פאנפיק!

וזה עומד להיות ארוך!!!

כי זה אמור להיות מהשנה הראשונה עד השביעית, מקווה שאצליח לסיים ולא אנטוש מתישהו.

אז הנה זה-הארי פוטר... הישראלי!

"אנחנו לא רוצים אותו." הכריז ורנון דרסלי. "מר דרסלי, תחשוב על זה…" אמר דמבלדור. "אנחנו לא רוצים אותו. אנשים מהסוג… שלך... לא ייכנסו אלינו הביתה!" 

"אין לו עוד משפחה! פטוניה, הוא האחיין שלך! והוא בן שנה וכמה חודשים בסך הכל!"

"הוא לא האחיין שלי. אני מחשיבה אותו כתינוק שנולד לאחות המופרעת שלי. אני לא רוצה אותו כמשפחה. בטח שלא כחבר לדאדלי." דמבלדור נאנח. "טוב, אם אתם בטוחים." הוא אמר ויצא מביתם של הדרסלים. פרופסור מקגונגל התעתקה למקום. "נו?" "הם לא מעוניינים."

"אמרתי לך. הם מסוג המוגלגים הכי גרוע שיש, אלבוס. גיליתי שיש לילד קרובי משפחה באיזו מדינה קטנה באסיה." "אסיה? איך נביא אותו לשם?" "נסתדר." "כמובן, מינרווה. אנחנו חייבים. מצד לילי או ג'יימס?"

"אני לא בטוחה…"

"קוסמים או מוגלגים?"

"הגבר קוסם, האישה מוגלגית."

"טוב. יש ילדים נוספים? חשוב שלא יגדל לבדו."

"אחד בן כמעט שנתיים ואחת שרק נולדה. שניהם מראים יכולות קסם."

"מעולה!" דמבלדור חייך. "אם כך, נביא אותו מחר בבוקר."

"מה שם המדינה?"

"ישראל, משהו כזה."

"ישראל? באמת? ביקרתי שם פעם באוגוסט. נחמד. די עמוס בתל אביב, רותח באילת."

"כמה חם שם?"

"באילת? לפעמים מעל ארבעים מעלות."

"אוי, אלוהים."

"כן, חם מאוד."

"אז נביא אותו מחר בבוקר?"

"בדיוק."

ואלבוס?"

"כן, מינרווה?"

"הוא ילמד בהוגוורטס?"

"כמובן. יש בית ספר אחר שם?"

"לא שידוע לי. רוב הקוסמים שם לא נולדו בארץ, אלא עלו בגיל מבוגר יותר. כשהיו בוגרים."

שניהם עצמו עיניים ונעלמו בקראק גדול.

		הפרק הבא