הבת

לפני שתקראו את הפאנפיק יש כמה דברים שצריך לדעת.

מינרווה מקגונגל בת ה-18 הייתה מאוהבת בנער מוגל, אבל היא ידעה שהזוגיות לא תצליח מפני שהוא לא ידע שהיא מכשפה והיא לא רצתה להחביא את היכולות שלה, אז יום אחרי אירוסיהם היא אמרה לו שהיא שינתה את דעתה.

העובדה הזאת היא קאנון וכתובה בפוטרמור, מה שלא קאנון זה מה שאני כותבת עכשיו, מקווה שתהנו!

מזג האוויר הסוער שיקף את מצב רוחה של מינרווה, שהלכה לאט לעבר בניין לבן ותינוקת בזרועותיה, היא הסתכלה על השלט גדול מעל הבניין בית היתומים לקוסמים ולמכשפות וליבה התכווץ, היא הסתכלה על התינוקת, שחוץ מאפה הסולד שירשה מאביה, אי אפשר להטיל ספק,זו בתה.

אישה מבוגרת חיכתה למינרווה בכניסה, היא הסתכלה על התינוקת שבזרועות מינרווה ואמרה ברוך "את בטוחה שאת רוצה למסור אותה?",

"כן" אמרה מינרווה שהייתה על סף דמעות, היא שיקרה, מינרווה רצתה לשמור עליה, אבל היא חשבה שהיא לא תוכל להביא לה את מה שמגיע לה, מי ידע שמערכת היחסים שהייתה עם דוגל תשאיר תינוק...

האישה המבוגרת אמרה לה כל מיני דברים על התהליך של המסירה, אבל מינרווה לא הקשיבה, היא רק חשבה על המצבים שהביאו אותה הנה, על הגילוי שהיא בהריון אחרי הפרידה מדוגל, על ההסתרה ממשפחתה וחבריה, 

על ההסתגרות בבית, והנה היא כאן, תשעה חודשים אחרי.

"-למה את מוסרת אותה? אם זה לא אישי,כמובן" אמרה האישה המבוגרת והעירה את מינרווה ממחשבותיה.

"אני רק בת תשע-עשרה" אמרה מינרווה בשקט והתחילה לבכות, כל החרדות והחומות שהיא ניסתה לבנות נפלו, והיא התייפחה, "אני לא יכולה לטפל בתינוקת" היא אמרה, האישה המבוגרת חייכה בעצב, היא ראתה מספיק מקרים כאלו בשביל לדעת שלא משנה מה היא תגיד, זה לא יעזור, אז היא רק הקשיבה לה, לכל סיפורה, אחרי שמינרווה סיימה לדבר היא שמה לב שהתינוקת ישנה שנת ישרים בזרועותיה, היא הניחה אותה בזהירות בעריסה שהייתה שם, וחתמה על המסמכים שהיא צריכה לחתום, כשהיא הגיעה למסמך של שם היילוד, מינרווה כתבה את שם אמה, איזבל. "אני יכולה להגיד לה להתראות?" אמרה מינרווה והאישה המבוגרת הינהנה ויצאה מהחדר, היא התקרבה בעדינות לתינוקת,  "מגיע לך משפחה טובה שתטפל בך, ויום אחד, תביני שעשיתי זאת בשבילך"עכשיו מינרווה הייתה צריכה לקחת נשימה עמוקה:  

"כי אני אוהבת אותך" 

ושמשפט זה הידהד בחלל, מינרווה יצאה מהבניין.

11 שנים אחרי

מינרווה עזבה את עבודתה במשרד הקסמים והתחילה לעבוד בהוגוורטס, היא נהנתה מעבודתה כמורה, אבל כל יום היא חשבה על איזבל, מה היא עושה ואם טוב לה, האם היא דומה לה, האם היא שמחה?

היום של החזרה ללימודים הגיע, ומינרווה ישבה בשולחן הסגל ליד פומונה ספראוט, שדיברה על סוגי הצמחים שהיא מטפחת בחממות.

מינרווה הסתכלה על תלמידי השנה הראשונה שמחכים מחוץ לאולם. פתאום הבעת פניה של מינרווה השתנתה, היא פתחה את פיה לדבר אבל לא הצליחה למצוא את המילים המתאימות, כי שם, בין קבוצת הילדים של השנה הראשונה, עמדה ילדה עם עיניים ירוקות , שיער שחור ואף סולד.

זו הייתה בתה.

איזבל.